פיצוי בגין מעצר, מתי ניתן לדרוש פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק המעצרים מאפשר לאדם שנעצר ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, להגיש בקשה לבית משפט השלום ולבקש פיצוי כספי בגין הימים שבהם היה נתון במעצר. כמו כן, במקרים שבהם הוגשה תלונת שווא נגד אדם, וכתוצאה מכך הוא נעצר, ניתן לתבוע פיצויים מהמתלונן.

סעיף 38 לחוק המעצרים קובע מתי באילו מקרים ניתן להגיש תביעת פיצויים נגד המדינה בגין מעצר. סעיף זה קובע כי כאשר אדם נעצר ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, ואף בית המשפט קבע כי לא היה יסוד למעצר, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות תשלום פיצויים, הוא רשאי להורות כי המדינה תשלם לאותו אדם פיצויים הן על הימים שבהם שהה במעצר והן עבור הוצאות עורך דינו בסכום שיקבע על ידי בית המשפט.

קיומו של יסוד למעצר

קיומו של יסוד למעצר הוא מבחן אובייקטיבי אשר במסגרתו נדרש בית המשפט להעריך את שיקול דעתה של המשטרה או כל גורם אחר שביצע את המעצר של החשוד, תוך התחשבות בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ובמידע שעמד בפניהם באותה עת.

נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי מתירות לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר באשר לפסיקת הפיצויים בגין המעצר. במסגרת זו מעריך בית המשפט את השיקולים הנוגעים להליכי החקירה המשטרתית, אופן ניהול ההליך הפלילי, משך המעצר ואופן סיומו. 

מעצר עקב תלונת סרק

נוסף על כך, במצב שבו אדם נעצר ושוחרר, ובית המשפט השתכנע כי המעצר בוצע עקב תלונת סרק שהוגשה שלא בתום לב, ניתן לחייב את המתלונן, לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו, לשלם פיצויים לאותו אדם שנעצר, עבור מעצרו והוצאות הגנתו, בסכום שיקבע על ידי בית המשפט.

לפיכך, בית המשפט רשאי לחייב את המתלונן לשלם פיצוי על מעצר והוצאות הגנה לאדם שנעצר כאשר מתקיימים ארבעת התנאים הבאים: האחד, האדם שוחרר ממעצר. השני, המעצר בוצע עקב תלונת סרק. השלישי, התלונה הוגשה בחוסר תום לב. והרביעי, למתלונן ניתנה זכות לטעון בעניין הגשת התלונה בפני בית המשפט ולהסביר מדוע הגיש אותה.

פיצוי מהמדינה עבור ימי מאסר

סעיף 80 לחוק העונשין קובע כי כאשר משפט פלילי נפתח שלא דרך קובלנה ובית המשפט סבר כי לא היה יסוד להגיש כתב אישום, או קבע כי ישנן נסיבות אחרות המצדיקות זאת, הוא רשאי להורות כי המדינה תשלם לנאשם עבור הוצאות עורך דינו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל.

סעיף 81 לחוק העונשין קובע כי במקרה שבית המשפט זיכה את הנאשם לאחר שהשתכנע כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קנטור או ללא יסוד, הוא רשאי לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון את טענותיו, עבור תשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה, בסכום שיקבע בית המשפט.

פיצוי על ימי מאסר לאחר זיכוי מאשמה

בפני בית המשפט המחוזי בנצרת הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות הגנה ופיצוי בגין ימי מאסר ומעצר אשר הגיש המבקש בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, המבקש הואשם בעבירה של רצח אמו המנוחה ולאחר תהליך הוכחות זוכה לחלוטין מכל האישומים נגדו.

בעת ההליך הפלילי המבקש היה מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, על כן עתר לתשלום פיצוי מקסימלי בגין ימי מעצרו בלבד, בסך כולל של כ- 118,000 שקלים, בהתבסס על תקופת מעצרו במשך 309 ימים ולפי הגדרת סכום הפיצוי המקסימלי לימי מעצר כפי שנקבע בתקנות סדר הדין הפלילי.

הבקשה לתשלום פיצויים הוגשה הן בהסתמך על העילה שלא היה יסוד לאשמה לפי סעיף 80 לחוק והן על העילה של נסיבות אחרות המצדיקות זאת כקבוע באותו סעיף. עורך דין מטעם המדינה, הסכים לתשלום פיצוי בגין העילה של נסיבות אחרות המצדיקות זאת, תוך שהוא שב על עמדתו אשר לפיה, היה יסוד להגשת כתב אישום, ובגין עילה זאת אין המבקש זכאי לפיצוי. 

עורך דינו של המבקש, הודיע לבית המשפט, כי מבחינתו עיקר החשיבות הוא בקבלת כספי הפיצויים, ואין חשיבות באיזו עילה מדובר, אם כי לטענתו המבקש זכאי לפיצוי גם בגין העילה שלא היה יסוד לאשמה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הגיע בית המשפט למסקנה כי המבקש אכן זכאי לפיצוי משום שהתקיימו בעניינו נסיבות המצדיקות זאת, על כן נקבע כי המדינה תשלם למבקש סך של 118,000 שקלים בגין ימי מעצרו.

תפ"ח 38504-06-16