זיכוי במשפט פלילי מחמת הספק, מהי המשמעות?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בתום בירור האשמה במסגרת ההליך הפלילי, יחליט בית המשפט בהכרעת הדין על זיכוי הנאשם או הרשעתו, אם הוא נמצא אשם בביצוע עבירה פלילית המיוחסת לו בכתב האישום.

כדי להגיע להחלטה בדבר זיכוי או הרשעה, בוחן בית המשפט את כלל הראיות, שומע את העדויות והגרסאות השונות ומנתח את הסוגיה המונחת לפניו. סעיף 34כב לחוק העונשין קובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית לעבירה אלא אם הדבר הוכח מעבר לספק הסביר.

משמעות זיכוי מחמת הספק במשפט פלילי היא שהתביעה הציגה ראיות שדי בהן לעמוד בנטל השכנוע במשפט אזרחי, אולם נותר ספק סביר בדבר אשמתו במשפט הפלילי. עיקרון הספק הסביר הוא ספק ממשי אשר לא עוסק בחוסר ראיות, ולפיו כאשר קיים ספק לא ניתן להרשיע אדם בפלילים ולא ניתן להטיל עליו עונשים, למרות קיומם של סימנים מחשידים.

כדי להרשיע נאשם ולגזור את דינו, על התביעה מוטלת חובת ההוכחה כי כלל הראיות שברשותה מייחסות לו אחריות פלילית לעבירה. סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מהעובדות שהוכחו לפניו, ובלבד שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. ללא יסודות התביעה יבוטל כתב האישום ובית המשפט יזכה את הנאשם מאשמה.

במצב של זיכוי מחמת הספק בית המשפט נדרש לקרוא את הנימוקים להחלטתו בפומבי, לחתום עליה ולסמנה בתאריך הקריאה. כמו כן, בית המשפט רשאי במקום לקרוא את הכרעת הדין, למסור העתק ממנה לנאשם ולהסביר בפומבי את עיקרי תכנה.

אם בית המשפט החליט לזכות את הנאשם מאשמה, עליו להודיע על כך בתחילת המשפט. בית המשפט נדרש לפרש נימוקיו מיד או תוך שלושים ימים מיום ההודעה על זיכוי הנאשם, ועליו לקרוא את הנימוקים בפומבי או בכפוף להסכמת הצדדים, להמציא אותם בכתב, בתוך שלושים ימים לאחר קריאת פסק הדין.

זיכוי מחמת הספק בביצוע עבירות של פריצה לרכב

בית משפט השלום בכפר סבא החליט לזכות נאשם, תושב שכם העוסק בשיפוצים באזור השרון, מחמת הספק, מאישומו בביצוע עבירות של פריצה לרכב ופירוק חלק מרכב שהיה ברשותה של המתלוננת, כאשר אישומו התבסס על הימצאות טביעת אצבע על גבי צדו הפנימי של חלון הרכב שנפרץ.

כתב אישום ייחס לנאשם עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, פריצה לרכב, פירוק חלק מרכב. על פי עובדות כתב האישום, בפברואר 2017, התפרץ הנאשם לרכב, נכנס לתוכו, פתח את מכסה המנוע וגנב את המצבר.

מטעם התביעה העיד חוקר הזירה, אשר הגיש דו"ח מסכם חקירת מז"פ, דו"ח תפיסת מוצגים, דו"ח תיעוד פיתוח טביעות אצבע, תמונות הרכב וטביעות אצבע שנמצאו וחוות דעת מומחה לעניין טביעות אצבע. בחקירתו הנגדית אישר החוקר כי לא ניתן לקבוע את הגיל של טביעת אצבע, ותיאר כי היא נמצאה על גבי צד פנימי של חלון דלת הנהג. בנוסף, העיד החוקר אשר גבה את הודעת החשוד.

מטעם ההגנה העיד הנאשם אשר תיאר כי הוא מתגורר בשכם, אך עובד בישראל בשיפוצים ומבצע את העבודות על פי הוראות מעסיקו בערים שונות באזור השרון. הנאשם הסביר את הימצאות טביעות האצבע שלו בתוך רכב, בכך שבמהלך עבודתו הוא עוזר לאנשים ומביא דברים מרכבים כפי שהוא מתבקש לעשות.

המאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר

לאחר שמיעת טענות הצדדים סבר בית המשפט כי התביעה התבססה על כך שמדובר ברכב המצוי בשימושה של המתלוננת, אשר עזבה אותו בשעות הערב כשהוא נעול ומצאה אותו למחרת בשעה בבוקר כשמצברו נגנב ודברים הוצאו מתא הכפפות והבגאז' נמצא הפוך. ברכב, בצדו הפנימי של החלון הסמוך למושב הנהג נמצאו טביעות אצבע של הנאשם. מאחר שהנאשם לא היה אמור להימצא ברכב, המסקנה המתבקשת היא שהוא זה שפרץ לרכב וגנב את המצבר.

עם זאת, לא ניתן לייחס את טביעת האצבע שנמצאה, דווקא לתאריך המצוין בכתב האישום, מאחר שהרכב היה מצוי בשימושם של משתמשים רבים, ואילו היו נגבות הודעות מכלל המשתמשים ברכב או לפחות המתלוננת הייתה נשאלת על כך במהלך גביית הודעתה, ניתן היה לבחון האם ישנה סבירות לתזה שהעלתה התביעה.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המאשימה לא הוכיחה את המיוחס לנאשם, בכל הנוגע לעבירות פריצה לרכב ופירוק כלי רכב, מעבר לספק סביר ועל כן הורה על זיכויו, מחמת הספק, מאישומו בעבירות אלו. על פי הודאתו, הרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

ת"פ 29394-09-17