הפרת צו פיקוח על עברייני מין, מה העונש?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בית משפט רשאי להטיל צו פיקוח כדי לעקוב אחרי עברייני מין שמסוכנותם גבוהה, במטרה להגן על הציבור מפני עבירות חוזרות. הפרה של תנאי מצו הפיקוח היא עבירה פלילית שהעונש הצפוי בגינה הוא עד שנתיים מאסר.

עבירות מין נחשבות לעבירות חמורות המנויות בחוק העונשין, אשר תוצאותיהן קשות ופוגעניות ביותר כלפי נפגעי העבירה. ואולם' למרבה הצער' במקרים רבים, נאשמים בעבירות מין חוזרים לבצע את העבירות שהורשעו בהן לאחר ריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

מטרת צו הפיקוח היא להפחית את הסיכון לכך באמצעות השגחה ושיקום מתאים לעבריינים שנמצא כי קיים סיכון כי ישובו לבצע עבירות מין. צו פיקוח ניתן מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין. הפרת הצו פוגעת בשלום הציבור וכן יש בה פגיעה בשלטון החוק ובערך של כיבוד החלטות וצווים שיפוטיים.

סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור קובע כי עבריין מין שהוצא נגדו צו פיקוח, והפר את הצו או תנאי מתנאי הפיקוח הכלולים בו, צפוי לעונש אשר יכול להגיע עד מאסר בפועל למשך שנתיים, בהתאם לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ונסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40י"א לחוק העונשין.

על פי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור, סירוב לדרישת קצין פיקוח לתת דגימת נשיפה או דגימת שתן נחשב כהפרה של צו הפיקוח. כמו כן, מי שמפר את חובת הדיווח הקבועה בחוק צפוי לשלושה חודשי מאסר. מי שמוסר או מגלה מידע שקיבל לפי חוק זה, צפוי לשלוש שנות מאסר, ומי שמפעיל או מנהל מרכז מורשה שלא בהתאם לתנאי הרישיון צפוי לשנת מאסר.

ריבוי עבירות של הפרת צו פיקוח

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של ריבוי עבירות של הפרת צו פיקוח. בית משפט השלום בירושלים נדרש לקבוע מהו העונש ההולם.

על פי עובדות כתב האישום, ביולי 2017 ניתן נגד הנאשם צו פיקוח והוא חתם על חוזה פיקוח עם קצין הפיקוח. באוקטובר 2017 עזב הנאשם את בית הוריו ללא דיווח לקצין ובחלוף חודשיים אמר הנאשם לקצין כי לא טוב לו בבית והוא מוכן לדקור את עצמו או מישהו מהמשפחה או ברחוב, ומוטב לו לחזור לכלא.

בינואר 2018 הנאשם קיבץ נדבות ובשל כך זומן לשיחת אזהרה עם קצין הפיקוח ולאחר מכן עבד בעבודה ללא אישור קצין הפיקוח. בסוף ינואר אמר הנאשם לקצין כי ישלח אנשים שיגישו תלונה נגדו על רדיפה. החל מאותו מועד ניתק הנאשם קשר עם קצין הפיקוח.

המאשימה טענה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר דו ספרתי על סמך מתחם ענישה של עד 14 חודשי מאסר, וזאת לנוכח עברו הפלילי, טיב ההפרות והמאסר המותנה. מנגד טען הסניגור כי ניתן להסתפק בתקופה קצרה מעבר לשלושת החודשים שבהם הוא שהה במעצר. הסניגור הפנה לרמת הפסיקה הנוהגת, לטיבן של ההפרות שאינן מהחמורות ולמצבו הנפשי של הנאשם, כפי שעלה מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בהליך המעצר.

מחוות הדעת עלה כי הנאשם סובל מהפרעה פסיכוטית עם רכיב אפקטיבי והוא זקוק להמשך טיפול ומעקב, אך לא במסגרת אשפוז. בית המשפט התרשם כי התנהגות הנאשם מעידה על מצוקתו ובעייתו הנפשית, והיא גורם משמעותי באופן התנהלותו.

בית המשפט סבר כי הנאשם לא ביצע עבירות נוספות אך הפר את חובותיו במסגרת צו הפיקוח והחוזה שחתם, וייתכן נזק פוטנציאלי רב מהפרות אלו, אילו היו חריפות יותר, אולם בפועל נגרם שיבוש לעבודת קצין הפיקוח. לגבי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה קבע בית המשפט כי אין זה מאסרו הראשון של הנאשם אך בשל מצבו הנפשי המאסר בהחלט מסב לו נזק ואף הנאשם הודה במעשים, וכי עברו הפלילי הוא לו לרועץ ונסיבות חייו אינן פשוטות כלל ועיקר.

בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם: חודשיים מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו, ארבעה חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם את העבירות שבהן הורשע בתוך שנתיים מיום שחרורו והפעלת עונש מאסר של שלושה חודשים שנגזר עליו בתיק אחר כך שבסך הכל ירצה הנאשם חמישה חודשי מאסר מיום מעצרו. 

ת"פ 46586-02-18