התיישנות עבירות נוער, מה קובע החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 מסדיר את סמכויות בית המשפט לנוער, את סדרי הדין במצבים שבהם מעורבים קטינים, דרכי הענישה והטיפול בעבירות נוער בגילאי 18-12. סעיף 14 לחוק הנוער קובע כי אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה שביצע בהיותו קטין אם עברה שנה מיום ביצועה, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

זכויות קטינים העומדים לדין

בדיוני בית המשפט לנוער קטינים זכאים לכך שהדיון יעשה בדלתיים סגורות, שקצין מבחן יהיה נוכח בדיון, שיינתן להם ייצוג על ידי סניגור ציבורי ויוטל חיסיון מלא על התיק, פרט למקרים חריגים שבהם בית המשפט התיר את פרסום הפרטים.

כמו כן, קיימת תקופת התיישנות עבור רישום פלילי של קטין עד למחיקתו. תקופת התיישנות מתחילה מרגע מתן פסק הדין ומשתנה בהתאם לנסיבות המקרה ובהתאם לעונש שהוטל על הקטין. במקרה שהוגש ערעור, תקופת ההתיישנות תחושב בהתאם לעונש שניתן בפסק דין של הערעור. ואולם, אם הערעור הקל על העונש, תקופת ההתיישנות תוחל ממועד גזר הדין הראשון.

סעיף 14 קובע כי כתב אישום נגד קטין שביצע עבירה פלילית יש להגיש בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה, אולם בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן להגיש כתב אישום גם בחלוף תקופת ההתיישנות.

סעיף זה נועד למנוע את הפרעת התפתחות הקטין והשתלבות הנורמלית בחברה, ואף נחקק במטרה להקדים ככל הניתן את הגשת כתבי אישום נגד קטינים בהליך הפלילי, שהיו בגילאי 18 עד 12 בזמן שביצעו עבירה פלילית. ולזרז את התביעה לעשות כל מאמץ להגיש כתבי אישום נגד קטינים בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, שהיא שנה ממועד ביצוע העבירה.

קבלת אישור מהיועץ המשפטי לממשלה

צעיר שהיה מעל גיל 18 בעת ביצוע העבירה, יישפט כבגיר ולא יינתנו לו הזכויות המיוחדות המגיעות לקטין. במקרה שלא הוגש כתב אישום נגד קטין בתוך שנה מיום ביצוע העבירה, התביעה נדרשת לבוא בהמלצה בפני היועץ המשפטי לממשלה כי ייתן את הסכמתו להעמידו לדין בחלוף תקופת ההתיישנות, כלומר למעלה משנה מיום ביצוע העבירה.

המלצה על הגשת כתב אישום במועד מאוחר יותר תינתן רק במקרים מיוחדים מוצדקים, ובמקרים חריגים ויוצאי דופן, הכוללים את חומרת העבירה, גיל הקטין בעת ביצוע העבירה, הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה, התפקיד שנטל הנאשם במעשה, מצב הראיות בתיק, עבר פלילי ופתיחת תיקים נוספים ושיקולים נוספים הרלוונטיים לנסיבות העניין.

בנוסף להמלצת היועץ המשפטי, רשאית התביעה לבקש משירות המבחן לנוער תסקיר עדכני לגבי מצבו של הקטין. אם במועד הגשת כתב האישום הנאשם בגיר, יש צורך לקבל את הסכמת היועץ המשפטי להעמדתו לדין בתנאי שהעבירה בוצעה כאשר היה קטין וגם במועד שבו חלפה שנה מיום ביצוע העבירה, הוא עדיין היה קטין.

מה ההבדלים בעונש לקטין לבין נאשם בגיר?

אם במסגרת הכרעת הדין קבע בית משפט לנוער כי קטין ביצע עבירה, הוא רשאי להרשיע אותו בפלילים ולגזור את דינו, או לא להרשיעו ולצוות על דרכי טיפול או על שחרור בלא צו. על קטין שבשעת גזר דינו טרם מלאו לו 14 שנה אסור להטיל עונש מאסר. כמו כן, קטינים בניגוד לבגירים אינם מורשעים בביצוע עבירה, והרשעתם מוכרעת במסגרת גמר הדין.

הגישה העונשית מבחינה באמצעות שלושה נימוקים עיקריים בין נאשם קטין לבין נאשם בגיר. הראשון, אחריות מופחתת למעשים. לפי סעיף 34ו לחוק העונשין, קטין בגיל 12 אחראי למעשיו, אך לא במובן המלא כפי שבגיר אחראי. לקטין שהיה מתחת לגיל 12 בזמן ביצוע העבירה אין אחריות פלילית, ומעשיו יטופלו במסגרת אזרחית, בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה).

ההבדל בין האחריות של קטין לבגיר יכול לנבוע מהתפתחויות פיזיולוגיות, היעדר ניסיון חיים או מהימצאותו של הקטין בנקודת התפתחות שונה. על כן נקבע כי יש מקום להחמיר יותר עם עבריין בגיר מאשר עם קטין.

השני, השפעת העונש על הנאשם. בית המשפט לנוער רשאי להרשיע קטין ולגזור עליו בין היתר, מאסר בפועל, מאסר על תנאי, או להורות על החזקתו במעון נעול. העונש משמעותי יותר עבור הקטין מאשר עבור הבגיר, מבחינת חווייתו הסובייקטיבית. מצב זה תומך בתוצאה, שלפיה יש לגזור על קטין עונש מקל יותר מאשר על הנאשם הבגיר.

השלישי, שיקולי שיקום. חוק הנוער הכולל את מקומו של שירות המבחן, קיומן של דרכי טיפול, כלל אי ההרשעה בשלב הראשון של גזר הדין - יוצא מנקודת ההנחה שראוי ואף ניתן לשקם את הקטין בקלות רבה יותר מאשר את הבגיר.

דרכי שיקום והחמרה בענישה

הגישה העונשית מאפשרת לכלול את שתי המגמות - דרכי שיקום והחמרה בענישה, ולהתאים את עצמה למקרה הקונקרטי. המחוקק העניק לבית המשפט לנוער את הכלים הנדרשים. רבים המקרים שבהם הדגש מושם על שיקום ודרכי טיפול. אולם, ישנם מקרים, שבהם חומרת העניין מחייבת שימוש בדרכי ענישה לרבות מאסר, כמו במקרה של עבירות אלימות חמורות.

על בית המשפט לשקול במלאכת גזר הדין, בין היתר, את תדירות העבירה בחברה ככלל, בידי בגירים, בידי קטינים, כלפי בגירים וכלפי קטינים. עליו לשקול את גילו של הקטין. כך, למשל, יינתן משקל רב יותר לקטינות הנאשם אם הוא בן 14 להבדיל מנאשם בן 17, ובכל תיק יש להתחשב בנסיבות המקרה ונסיבות העבירה, לרבות האמור בתסקיר שירות המבחן.