חבלה בכוונה מחמירה, מה העונש הקבוע בחוק?
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
חבלה בכוונה מחמירה, היא פעולה אלימה, שנעשית כלפי אחר מתוך כוונה להטיל בו מום או נכות, או לגרום לו חבלה חמורה, באמצעות כלי נשק מסוכן, שליחת חומר נפץ וכל שימוש אלים אחר שעלול לסכן חיי אדם ולגרום לפגיעה קשה. העבירה פוגעת בערכים של שלמות הגוף וקדושת החיים, וגם בתחושת הביטחון של הציבור.
סעיף 329 לחוק העונשין קובע עונש מרבי של 20 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע בביצוע עבירה פלילית של חבלה בכוונה מחמירה, מתוך כוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או לחלופין כדי למנוע, לעכב או להתנגד למעצרו או למעצר של אחר.
החוק מפרט מהי חבלה בכוונה מחמירה, וכולל פציעה של אדם או גרימת חבלה חמורה שלא כדין. ניסיון שלא כדין לפגוע באדם באמצעות קליע, סכין, אבן או נשק מסוכן או פוגעני אחר, גרימת התפוצצות של חומר נפיץ שלא כדין, כמו השלכת בקבוקי תבערה, שליחה או מסירה של חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר, הנחה או זריקה של חומר מרסק או נפיץ או נוזל, או משתמש בהם על גופו בדרך אחרת.
סעיף 329 ב' קובע כי נאשם שביצע עבירה פלילית של חבלה בכוונה מחמירה כלפי בן משפחתו, לא יפחת עונשו מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. סעיף 333 קובע כי אדם הגורם לחברו חבלה חמורה שלא כדין, צפוי לשבע שנות מאסר, וסעיף 335 קובע כי מי עובר עבירה לפי סעיף 333 כלפי בן משפחתו, צפוי לעשר שנות מאסר.
גזר דין לנאשם שדקר בסכין את שכנו
על פי עובדות כתב האישום, בחודש נובמבר 2015, החל ויכוח בין אחותו של המתלונן לבין קרוב משפחה של הנאשם, המתגורר ליד המתלונן, בשכונה בירושלים. בתגובה, קילל הנאשם מחלון ביתו את האחות, והמתלונן יצא מביתו וקרא לנאשם לצאת כדי לברר עמו מדוע קילל את אחותו.
הנאשם יצא מביתו מצויד בסכין עם אורך להבה של 30 ס"מ, ניגש למתלונן ודקר אותו בצד ימין של גבו. כתוצאה מהדקירה, נגרם למתלונן חתך באורך 5 ס"מ ובעומק 7 ס"מ, אשר הגיע עד לריאה וגרם לחבלה חמורה בריאה.
הנאשם לא הודה באשמה, והכחיש במסגרת תסקיר שירות המבחן את המעשים שבהם הורשע, ואף הציג עצמו כקורבן וטען כי הוא זה שהותקף על ידי המתלונן. קצין המבחן העריך כי הנאשם אינו בשל ומתאים להשתלב בהליך טיפולי. המאשימה ציינה את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות, וביקשה להטיל עליו עונש של 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
מנגד הסנגור ביקש להתחשב בנאשם שהוא אב לארבע ילדים הסובלים מנכות, ובמצבו הכלכלי הקשה, וטען כי המתחם שביקשה המאשימה מחמיר יתר על המידה ואינו הולם את נסיבות המקרה. הסנגור ביקש לקבוע מתחם ענישה שנע בין ששה חודשי עבודות שירות עד שנתיים מאסר.
בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים שיקולים המצדיקים חריגה לקולא ממתחם העונש, מאחר שהנאשם לא נטל אחריות על מעשיו, וכי מדובר באירוע שלישי שבו הוא מורשע בעבירת אלימות, על כן גזר עליו מאסר בפועל למשך 42 חודשים, מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, ופיצוי למתלונן בסך 20,000 שקלים.
ת"פ 36567-12-15