תוקף בדיקת פוליגרף במשפט פלילי

דרגו את המאמר

בדיקת פוליגרף נועדה לבחון תגובות פיזיולוגיות בלתי נשלטות של הנחקר, כמו שינויים בנשימה, בלב ובזיעה, לצורך אבחון אמיתות דבריו וכדי לבדוק האם הוא משקר. תוצאות הבדיקה מתבססות על ההנחה שכאשר הנחקר משקר חלים בגופו שינויים בלתי רצוניים, כגון שינויים ברמת הדופק, עלייה בלחץ הדם, שינוי בנשימה, ושינוי במוליכות החשמלית של העור.

החוק בישראל קובע כי בדין הפלילי אין תוקף לבדיקת פוליגרף, ואי הסכמה לעבור בדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה כשלעצמה בבית משפט. אולם ניתן לקבל את תוצאות הבדיקה בדין האזרחי כאשר הצדדים הסכימו על עריכת בדיקה מראש ובאופן מפורש וכאשר תוצאות בדיקת הן חד משמעיות.

לא ניתן לערוך בדיקה ללא הסכמת הנבדק

מכשיר הפוליגרף משמש בעיקר בעת חקירה פלילית ואז הבדיקה מבוצעת על ידי המשטרה, אולם הוא משמש גם את שירות הביטחון הכללי כדי לערוך בדיקות לצורך סינון בטחוני, וגם את הציבור הרחב במשרדי חקירות. בעת חקירה פלילית יש תיאום בין הנבדק לחוקר לגבי תוכן וסוג השאלות שיישאלו והבדיקה מותנית באישור הסכמתו המוקדמת של הנחקר בהליך פלילי ובהליך אזרחי.

במסגרת הבדיקה מוצמדים לחזה של הנחקר גלאי נשימת חזה וגלאי נשימת סרעפת. ליד ימין מוצמד שרוול למדידת שינויים בלחץ הדם והדופק, ולאצבעות יד שמאל מוצמד גלאי מוליכות חשמלית של העור כדי לבדוק את רמת הזיעה בגוף.

בהליך החקירה הפלילית ניתן להשתמש במכשיר פוליגרף לבדיקת פרטים רלוונטיים, כמו סוג נשק, לבוש, או פרטים נוספים שאמורים להיות ידועים רק לאדם שביצע את הפשע. כמו למשל: בעת בדיקה בגין עבירות רכוש מוצגים בפני הנבדק פריטים מסוימים לצד פרטים דומים כדי לאמת את גרסתו, שכן אם לא ביצע את העבירה הוא לא אמור לדעת מהו הפריט המבוקש.

איזה שאלות נשאלות במהלך הבדיקה?

במהלך בדיקת פוליגרף מוצגים בפני הנבדק שלושה סוגי שאלות: רלוונטיות, סרק ושאלות ביקורת לשם ההשוואה. השאלות הרלוונטיות עוסקות באופן ישיר בנושא החקירה, והנבדק צריך לקבל מראש את רשימת השאלות הרלוונטיות, ולעבור עליהן לפחות פעם אחת מבלי שיהיה מחובר למכשיר הבדיקה, במטרה להקטין עד כמה שאפשר את תגובות הלחץ הטבעיות, בשל העובדה שהוא נתקל לראשונה בשאלה שעלולה לעלות לו ביוקר.

שאלות סרק נשאלות על דברים ידועים שאין כל סיבה לשקר לגביהם, כמו שם הנבדק, מקום מגוריו, מספר ילדיו ועוד, והן אינן נחשבות בתהליך ניתוח התוצאות ובבחינת מסקנות החקירה. לעתים הנחקר מתבקש לשקר בכוונה לגבי חלק משאלות הסרק, כדי להגביר את האמון שלו בתהליך וכדי להעצים את תגובתו לשאלות הביקורת ולשאלות הרלוונטיות. מטרת שאלות ההשוואה היא לייצר תגובת רגשי אשם ואי נוחות בנבדק בלי קשר לסוגיה שבגינה הוא זומן לחקירה. שאלות הביקורת יהיו מהסוג של "האם שיקרת בעבר?" או "תאר את כל הפעמים שבהן לקחת דבר שלא היה שלך" ועוד.

בתום שאילת השאלות, התגובות הפיזיולוגיות של הנבדק מושוות בין תשובותיו לשאלות הרלוונטיות ולשאלות הביקורת. אם התגובה חזקה יותר לשאלות המהותיות יימצא כי הנבחן משקר, ואם התגובה חזקה יותר לשאלות הביקורת הוא יימצא דובר אמת. במקרה שהתגובות דומות בעוצמתן, התוצאות יהיו לא החלטיות. במקרים מסוימים תיערך חקירה חוזרת כדי לתקן אי דיוקים שיעלו במהלך ניתוח התוצאות.