מהו עונשה של נאשמת שגנבה כרטיסי אשראי מעשרות קשישים?

דרגו את המאמר

הנאשמת, ילידת 1962, הינה אמא לשלושה ילדים, שהתאלמנה פעמיים ונקלעה לחובות כלכליים קשים. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום הכולל חמישה עשר אישומים נפרדים, ביניהם: עבירות גניבה, הונאת חברת כרטיסי אשראי והתפרצות לדירת מגורים לבצע עבירה.

בני הזוג תכננו לדפוק על דלתות קשישים ולגנוב מהם כרטיסי אשראי

הנאשמת ובן זוגה, ששימש כנהג מונית, החליטו יחד להשיג כסף מהיר, קל וללא מאמץ, באמצעות גניבת כרטיסי אשראי מקשישים.

תכניתם היתה לדפוק על דלתות בתים באופן אקראי, אם אדם צעיר יפתח את הדלת הם יסתלקו מהמקום, אך אם יענה להם קשיש, הנאשמת תיכנס פנימה ותשוחח עמו, בשעה שבן זוגה יגזול את רכושו, לרבות כרטיסי האשראי שלו. לאחר הם ישתמשו בכרטיסים וישליכו אותם.

תכנית נוספת היתה לעקוב עם המונית אחרי קשישים המטיילים לבדם ברחוב עד שיגיעו לביתם, שם הנאשמת תציג עצמה כעובדת הביטוח הלאומי, או כמי שמחפשת עבודה במשק בית, ובמהלך השיחה היא תגנוב את הארנק ותעזוב במהירות את הבית, אל בן זוגה שימתין לה במונית.

הנאשמת הציגה מסמכים מזויפים של הביטוח הלאומי והתחזתה לנציגה מטעם המוסד

הנאשמים הצליחו להוציא לפועל את תכניתם ושדדו עשרות קשישים שממוצע גילם כ- 88 שנים. בין היתר, הם גנבו תיק מעגלת קניות של קשישה במכולת, הם התפרצו לביתה של קשישה כאשר הנאשמת הציגה עצמה כעובדת הביטוח הלאומי וגנבו את ארנקה, הם גנבו מפתח לקשיש שנסע במונית של הנאשם ופרצו לביתו, בעת ששהה מחוץ לבית, וחזרו על עבירות אלה חמש עשרה פעמים במהלך שלושה חודשים.

מתסקיר שירות המבחן עלה, כי הנאשמת אינה עובדת, היא סובלת מהפרעת חרדה כרונית ומתקיימת מקצבת שאירים. בעלה הראשון נפטר בשנת 1993 בעקבות מחלה ממושכת וכעבור שנתיים התחתנה בשנית, ונולדו לה שלושה ילדים. לפני חמש שנים בעלה השני נפטר באופן פתאומי, כתוצאה מדום לב. לאחר פטירתו הנאשמת נקלעה לקשיים כלכליים, בשל כך ההפרעה הנפשית ממנה היא סובלת החמירה.

הדחק הכלכלי הוביל את הנאשמת לביצוע העבירות

הנאשמת קיבלה אחריות על מעשיה והביעה חרטה כנה ונכונות לפצות את המתלוננים. שירות המבחן העריך כי ביצוע העבירות נבע בשל דחק כלכלי וערפול הגבולות הפנימיים ולא התרשם כי קיימים אצל הנאשמת ערכים עבריינים מופנמים, לכן המליץ על עונש שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננים.

המאשימה הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו, את ניצול קשישים חסרי ישע וכן את תדירות המעשים הרבים, תוך פרק זמן של שלושה חודשים בלבד. כמו כן, היא ציינה את הנזק הכספי והפגיעה בתחושת הביטחון של נפש הקורבנות, לפיכך טענה כי יש לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אישום ופיצוי לכל מתלונן והמליצה על תקופת מאסר בפועל הנע בין 14 עד 26 חודשים.

הסנגור טען כי אכן בוצעו מעשים מכוערים, אך סך כל הנזק הכספי שנגרם עמד על 24,000 שקלים, לכן הוא סבר כי יש לייחס למעשים עבירות של מרמה ולדעתו יש לקבוע מתחם ענישה כולל לכל האירועים. הסנגור הוסיף כי עונש מאסר בפועל, יפגע בשלושת הילדים, שהצעיר מביניהם בן 12 שנים, וגם באביה הקשיש אותו היא סועדת.

בית המשפט גזר על הנאשמת שנתיים מאסר בפועל

בית משפט השלום בקריות קבע כי מעשיה החמורים של הנאשמת פגעו במגוון רחב של ערכים, היא פגעה בערך ההגנה על רכושו וקניינו של הציבור ופגעה במכוון בקורבנות חלשים. עם זאת התחשב בית המשפט בנסיבות חייה הקשות, בהודאתה בראשיתם של ההליכים ובהבעת החרטה. על כן גזר על הנאשמת מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, ששה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 3,000 שקלים לכל אחד מהמתלוננים.

ת"פ 12323-09-13