חלופת מעצר במסגרת טיפולית - גמילה מסמים

דרגו את המאמר

נושא שיקום עצירים ואסירים הינו עניין בעל משמעות בבואו של בית המשפט להחליט האם לעצור אדם עד תום ההליכים או כיצד לגזור את דינו. לחברה יש עניין ברור כי אדם אשר נגרר לביצוע עבירות רבות ישוב לחיים נורמטיביים. במקרים בהם מדובר באדם אשר נסחף לשימוש בסמים והתמכר להם, ישנו אינטרס חברתי אמיתי לסייע לאחרון להיגמל מהסמים. אינטרס זה איננו נחלש גם כאשר מדובר הנכנס ויוצא מבתי הסוהר לעיתים קרובות. הצורך בעצירת הסחרור במעגל סמים-עבירות רכוש-סמים הינו אפוא ברור, מובן ואף רצוי.

מכורים רבים לסמים נאלצים להתמודד עם מחסור כספי אשר מדרדר אותם לבצע עבירות רכוש ולנהל אורח חיים עברייני. פעמים רבות, מכורים אלו אינם מסוגלים לשלוט בחייהם והם מוצאים עצמם מתדרדרים ככדור שלג במדרון. גם במקרים בהם מדובר בנאשם בעל עבר פלילי מכביד, ייתכן ובית המשפט יאפשר לאחרון לרצות את מעצרו במסגרת טיפולית לגמילה מסמים.

מהם השיקולים?

שקילת סוגיות כגון הליכי טיפול וגמילה מסמים נעשית במשפט הפלילי בדרך כלל בשלבים של מתן גזר הדין וריצוי העונש. עם זאת, במקרים חריגים, יתאפשר לעציר להשתחרר לחלופת מעצר טיפולית כבר בשלב הדיון במעצר.

שיקולים

השיקולים העומדים מאחורי מקרים חריגים אלו הינם מסוכנות הנאשם, סיכויי הצלחת הטיפול, ושאלת כנותו ורצונו של המכור להיגמל מסמים. לאחרונה, נשמעה בבית המשפט גם דעה כי ניתן לסטות מהכלל ולאפשר מסגרת טיפולית גם בהתקיים שניים או יותר מהחריגים הבאים:

• הליך הגמילה יכול לתת מענה למסוכנותו של הנאשם.
• סיכוי הצלחת הליך הגמילה הינם גבוהים.
• הנאשם החל בהליך גמילה לפני שביצע את העבירה אשר בגינה נעצר.

כיצד בוחנים מסוכנות?

מידת המסוכנות אשר נשקפת מנאשם נלמדת בבית המשפט, בין היתר, מעברו הפלילי ומסוג העבירות אשר מיוחסות לו. כמו כן, בית המשפט נדרש לבחון בדקדוק האם בקשתו של הנאשם לשנות את תנאי המעצר למסגרת טיפולית נועדו באמת כדי להיגמל מסמים או שמא מדובר בניסיון להתחמק ממעצר.

כל מקרה לגופו

על מנת לאפשר לנאשם לעבור למעצר במסגרת טיפולית, יש למצוא עבורו מקום מתאים המוכן לקלוט אותו, וכן להתחשב בגילו והזדמנויות הגמילה שניתנו לו בעבר. בבוא בית המשפט לבחון את שאלת חלופת המעצר של נאשם אשר מבקש להשתלב במסגרת טיפולית, נבחן כל מקרה לגופו ועל פי הנסיבות הקונקרטיות הרלבנטיות.

הלכה פסוקה היא כי כשם שכל נאשם שונה מחברו, אין מקרה אחד דומה למשנהו. קל וחומר הדברים אמורים כאשר מדובר בעבירות סמים אשר בית המשפט התייחס אליהם בעבר כ"נגע אשר יש לבער אותו ככל הניתן".

דוגמא

בית המשפט העליון התייחס לעניין זה בפסיקה אשר ניתנה על ידו לאחרונה. במקרה זה, דובר על אדם אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין שישה אישומים שונים של פריצה, גניבה ועבירות רכוש. כמו כן, הנאשם הינו נרקומן בעל עבר פלילי מכביד אשר ישב בעבר בבתי סוהר ואף ביצע עבירות רכוש בעוד מאסר על תנאי עומד ותלוי מעליו.

הנאשם, בן 44, ביקש מבית המשפט כי יתאפשר לו לרצות את מעצרו במסגרת טיפולית. בתצהיר הנאשם ובעדותו בבית המשפט התרשמו השופטים מרצונו הכן של האחרון לצאת ממעגל הסמים ולסיים את אורח חייו העברייני המתיש אותו. בית המשפט העליון קיבל, כאמור, את הערר. השופטים כתבו בפסק הדין כי למרות שלא ניתן להקל ראש ברמת המסכונות הנשקפת מהנאשם, התרשמו הם לטובה מרצונו להתחיל בהליך גמילה.

אחד השיקולים המשמעותיים אשר עמדו מאחורי החלטת בית המשפט בעניין זה הייתה העובדה כי עוד בטרם התקבלה המלצת שירות המבחן, הנאשם פעל מיוזמתו לערוך את הבדיקות הנחוצות לשילובו במסגרת טיפולית. "נקיטת צעד כאמור, בהחלט מהווה שיקול לסטייה מהכלל בדבר השלב הראוי לבחינת שיקולי טיפול וגמילה", נכתב בהחלטת בית המשפט עליון.