מאסר בפועל לפעיל במשמרות הצניעות בועד גאולה

דרגו את המאמר

בכתבה אשר פרסם העיתונאי יאיר אטינגר באתר "הארץ", ניסה הכתב להתחקות אחר פעולותיהן ומהותן של משמרות הצניעות במגזר החרדי. בכתבתו, מגדיר אטינגר את משמרות הצניעות כצמד מילים המרחף באופן נצחי כעננה מעל הציבור החרדי. משמרות הצניעות, אשר יש הטוענים כי הם מיתוס עיתונאי ותו לא, מקבלות יחס רציני בהחלט מצידם של פרקליטות מחוז ירושלים והמשטרה.

בית המשפט התייחס אף הוא לעבירות אלימות ואיומים שנעשו על ידי חברי משמרות הצניעות בעיר הבירה. בגזר דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט בעיר, נגזר עונש מאסר בפועל של שנתיים על חבר במשמרות הצניעות בעיר.

בית המשפט גזר עונש של מאסר בפועל על צעיר בן 24 אשר הורשע בשורה של עבירות אלימות ובעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. הרקע להגשת כתב האישום בעניינו של הנאשם היה חברותו במשמרת צניעות בירושלים אשר התנגדה לפעילותה של חנות למכירת מחשבים וציוד אלקטרוני בכיכר השבת בשכונת גאולה בירושלים.

בכתב האישום נטען כי הנאשם משתייך לוועד גאולה ובמהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2008 נטל הוא חלק פעיל בהפגנות אלימות כנגד פעילותה של החנות. הנאשם נהג לקלל ולגדף את הלקוחות אשר באו בשערי החנות ואף לנסות לגרשם או לדחוף אותם אל מחוץ לעסק.

כמו כן, נטען כי הנאשם הפריע לעבודתם של עובדי החנות תוך שהוא דוחף אותם, מקלל אותם ומכנה אותם בשורה של כינויים כגון "חזירים", "שורפי נשמות" ו-"נאצים". זאת ועוד, הנאשם אף פגע בסחורת החנות כאשר הוא הופך אותה ומכנה את בעל החנות "רוצח".

המקרה הקיצוני ביותר אשר מצא ביטוי בכתב האישום היה כאשר הנאשם חבר עם אדם אחר להוציא את מנהל החנות אל מחוץ לעסק, ולהפליא בו את מכותיו. בפני בית המשפט הוצג סרטון אשר צולם על ידי עובדי החנות ובו תיעוד של אירוע התקיפה בה ניתן לזהות את הנאשם בברור.

הנאשם לא מביע חרטה ולא לוקח אחריות

בית המשפט קבע כי הנאשם לא הביע אמפטיה או חרטה כלפי המתלונן, גם כאשר תוצאות מעשיו והנזקים אשר נגרמו לו נודעו במהלך הדיון. להפך, הנאשם רק ניסה להסיט ממנו את האשמה ולהטיל אותה לכתפיהם של הקורבנות. בית המשפט קבע כי מדובר בנאשם שהיה מהגרעין הקשה של המתפרעים והתנהלותו האלימה נמשכה זמן רב.

השופטת קבעה כי יש להטיל על הנאשם עונש מרתיע אשר יהווה מסר כי בחברה מתוקנת לא ניתן לסבול מקרי אלימות כגון דא וזאת אך ורק בשל התנגדות להתנהלות חוקית. עסקינן במקרה של בריונות לשמה, כתבה השופטת בגזר הדין, ומעשים אלו מנוגדים לרוחה של כל חברה אנושית בכלל, ולרוח היהודית בפרט.

השופטת אף מתחה ביקורת על התנהלות הגורמים אשר לדידה שלחו את הנאשם וחבריו לבצע את המעשים האלימים המדוברים. בגזר הדין נכתב כי חבל שמנהיגיה של חבורת הבריונים אשר הנאשם היווה חלק ממנה נותרו ספונים בביתם ואין הם רואים כי צעירים העושים את דבריהם נשלחים לבית הסוהר ומשלמים עבורם את מחיר פריעת החוק.