האם אפליה בין נאשמים במסגרת בחינת חלופת מעצר של אחד מהם בלבד?
| דרגו את המאמר |
|
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של נאשם בעבירות סמים על כך שהופלה הוא לרעה לעומת שותפו לעבירה. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ולנאשם נוסף עבירות שונות מתחום הסמים כגון תיווך בסם מסוכן, ייבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן ועוד.
העורר טען כי בעוד הוא הושאר במעצר ולא נשקלה חלופת מעצר בעניינו, שותפו לעבירה שוחרר למעצר בית. האם עסקינן באפליה בין נאשמים או שמא בדין הוחלט בבית המשפט שאין מקום לשחרר את העורר ממעצרו?
המערער טען כי הנאשם הנוסף היה בתקופה נשוא כתב האישום שוטר משמר הגבול. לדבריו, לא היה מקום לאבחן בין המקרים השונים. העורר הסב את בית המשפט לכך שהנאשם השני הינו שוטר ועל כן מסוכנותו לציבור גדולה יותר ממסוכנותו שלו.
העורר ציין כי כבר מהגשת כתב האישום, עשתה הפרקליטות חסד עם הנאשם הנוסף בכך שיוחסו לו עבירות קלות יותר ומעורבות פחותה בשרשרת הסמים. ב"כ המערער הוסיף כי הנאשם השני ניסה לשבש הליכי משפט ואף מגרסאותיו עלה שאין לתת בו אמון בשל חוסר עקביותם של הדברים.
אפליה או אבחנה?
הלכה פסוקה היא כי עיקרון השוויון חולש על כל תחומי המשפט, לרבות איסור אפליה בין שווים ואפליה בין נאשמים בהליך פלילי בשאלת מעצרם. עם זאת, עיקרון זה איננו עיקרון על וככל עיקרון משפטי, גם אותו יש לאזן בהתאם לנסיבות המקרה הנדון.
בבוא בית המשפט לבחון האם הייתה אפליה בנוגע לחלופת מעצר של נאשם, יש להתחקות אחר נסיבות המקרה והסוגיה לולא קיומו של הנאשם השני. לאמור, האם יש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של הנאשם, הן מבחינת נסיבותיו האישיות (עבר פלילי, תלות משפחתית, מצב בריאותי וכדומה) והן מבחינת מידת מעורבותו בעבירה. כמו כן, לעיתים יהוו שיקולים נוספים עילה לדין שונה בין נאשמים כגון מידת מסוכנות ושלום הציבור.
ישנם מספר קריטריונים שונים לאבחנה בין נאשמים בהליך פלילי. בכללם ניתן למנות את קיומו של שוני בעבירות הנאשמים, מידת מעורבותם בעבירה, עברם הפלילי ועוצמת הראיות לכאורה כלפיהם. רשימת קריטריונים זו איננה רשימה סגורה ובסופו של היום נבחנת מסוכנותו של הנאשם כשיקול מרכזי.
נוסף על רמת המסוכנות, ישנם קריטריונים אשר מלמדים על חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מהדין. לעיתים, די בקריטריון אחד בכדי להגיע למסקנה כי נאשם אחד מסוכן מחברו,
ההבדלים בין הנאשמים - מהותיים
במקרה דנן, נקבע כי רמת המסוכנות ורמת המעורבות של הנאשמים הם הקריטריונים המרכזיים הרלוונטיים, הגם שאינם היחידים, המצדיקים אבחנה בין הנאשמים. מבחינת העורר, מדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר הכולל איומים, עבירות רכוש, תקיפת שוטר, עבירות סמים ועוד. כמו כן, כנגד הנאשם עומד ותלוי הליך פלילי בדבר עבירות סמים נוספות אשר אינן קשורות לפרשה.
שותפו של הנאשם לעבירה, לעומת זאת, היה שוטר בעת ביצוע המעשים ואין הוא בעל עבר פלילי כלל. השופטים קבעו כבר כאן כי די בעברו הפלילי של העורר, ואופיו של עבר זה, בכדי ללמד כי מדובר באדם שהחוק איננו מרתיעו. רק בשל כך ניתן היה להחיל עליו את הכלל הסטטוטורי שאין להסתפק בחלופת מעצר בעבירות סמים.
כמו כן, חלקו של העורר בעבירות היווה טעם נוסף לאבחנה בינו לבין הנאשם השני. בכתב האישום מיוחסים לעורר מעשים שיש בהם כדי להעמידו בעמדת ההוגה והיוזם של הפעולות. למרות שאין להפחית באשמתו של הנאשם השני, הרי שמשקל כבד יש לכך שהעורר היה היוזם ומזמין הסם.
עניין נוסף. בעוד הנאשם השני שיתף פעולה עם המשטרה, הן בחקירתו והן בעדותו, העורר הקפיד שלא לקבל אחריות על מעשיו ולנסות לגלגל את האחריות לפתחם של אחרים. תסקיר המעצר בעניינו של הנאשם השני המליץ על חלופת מעצר, בעוד שתסקיר המעצר בעניינו של העורר המליץ ההפך.
לסיכום, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הערעור. "סקירת הקריטריונים האמורים מובילה למסקנה כי השוני בין הנאשמים עולה כדי הבדל משמעותי", נכתב בפסק הדין, "שוני אשר מצדיק אבחנה ועל כן לא מדובר באפליה".
