משקלה של הודאה בכתב אישום כאשר הנאשם נתפס על חם
| דרגו את המאמר |
|
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של פורץ אשר נתפס על חם על ידי בני הבית, בנוגע לגזר דינו החמור, לטענתו. המערער טען כי בית משפט קמא שגה בכך שגזר עליו ארבע שנות מאסר וזאת בהתחשב בתסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ועברו הפלילי הנקי. מדובר בפרשה אשר אירעה במרץ 2009.
המערער פרץ לדירה של בני זוג והחל ליטול פריטים מרכושם על מנת לגונבם. בני הבית התעוררו ועלו לעליית הגג, שם הבחינו בפורץ. הבעל תפס את בגדיו של הפורץ ואילו האישה טלפנה למשטרה. מרגע שהבין הפורץ כי האישה מדברת עם המשטרה, החל הוא לתקוף את המתלונן.
הפורץ פצע את הגבר בראשו, בחזהו ואז פנה לתקוף את אשתו. לאחר מכן, נמלט הפורץ מהמקום. כעבור זמן קצר, עלתה המשטרה על עקבותיו של הפורץ ונגזר עליו עונש חמור של ארבע שנות מאסר. ערעורו לבית המשפט העליון תקף, כאמור, את חומרתו של עונש זה.
"חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה מעורערת - זקוקה לשיקום ולחיזוק. זו תפיסת החוק והסדר שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפייה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה", נכתב בפסק הדין.
השופט אמנם ציין את עברו הפלילי הנקי של הנאשם, אך עם זאת הודגשו חומרת העבירות המדוברות. לגבי הודאתו בכתב האישום, קיבל השופט את טענתו ב"כ המדינה על כך שהודאה של פורץ אשר נתפס על חם איננה כהודאה של נאשם אשר יש קושי בהרשעתו. לאמור, המערער היה מורשע בכתב האישום גם ללא הודאתו ועל כן אין להתייחס להודאה זו כשיקול לקולא.
