איום מרומז במסגרת סחיטה באיומים
| דרגו את המאמר |
|
פעמים רבות פועלות משפחות פשע או מי מטעמן על מנת לבצע עבירות של סחיטה באיומים. עם זאת, לא אחת נזהרים העבריינים מלנקוט בלשון מפורשת של איומים, זאת בכדי להימנע מהרשעה בעבירה זו מאוחר יותר בבית המשפט. דיון ארוך ומורכב בדבר עבירת האיומים המשתמעת נערך בבית המשפט במסגרת ערעורו של דרור אלפרון על ההחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים.
נגד אלפרון, יליד 1987, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של סחיטה באיומים. הנאשם הינו בעליה של חברה בשם א.ד.ר אנרגיה בע"מ, חברה אשר מטרתה הינה איסוף מיכלי משקה ריקים שעליהם חל חוק הפיקדון על מיכלי משקה, תשנ"ט-1999 ובקבלת תמורתם. במסגרת פעילותה של החברה, גמרו הנאשם וחבריו אומר להלך אימים על בעלי עסקים תוך שהם מעוניינים להשתמש במיכלי השתייה הריקים של העסקים במקום.
במקום לבוא ולהציע הצעות עסקיות רלבנטיות לבעלי העסקים, ניסו האחרונים לאיים פעם אחר פעם על בעלי העסקים תוך שהם משתמשים בשמו של הנאשם כגורם שכנוע.
כיצד התנהל הנאשם כלפי בעלי העסקים?
באישום הראשון הגיע אלפרון למסעדה במתחם מספר פעמים וביקש להעביר למנהלה מסר באמצעות פתקים והודעות בעל פה לפיהם "אלפרון" היה במקום. באחד מביקוריו השאיר למנהל המקום פתק עליו נרשם שמו בתוספת הכיתוב "מצפים שתהיה פוזיטיבי".
באישום השני, פנה חברו של אלפרון, שהינו עובד החברה, לבעל מסעדות המצויות במתחם. בפנייתו דרש העובד להציב מיכלים לאיסוף מיכלי משקה במסעדותיו. לאחר שסירב בעל המסעדות לעשות כן, חזר העובד והזכיר לבעל המסעדות כי החברה במסגרתה הוא עובד שייכת לדרור אלפרון.דרך פעולה דומה במידה רבה ננקטה כנטען באישום השלישי, שעניינו בית קפה במתחם.
באישום הרביעי, הגיע דרור אלפרון, בכבודו ובעצמו, לפאב במתחם והשאיר לבעליו פתק ובו הצעה לעבוד עמו, וכן מספר הטלפון שלו ושל עובד נוסף בחברה. כעבור יומיים, הגיע למקום אחד מעובדי החברה והזדהה כשותפו של דרור אלפרון.
באישום החמישי, הגיע עובד זה לבית קפה במתחם, הזדהה כ"חבר של דרור אלפרון" והעלה את הדרישה לאסוף את מיכלי המשקה הנצרכים במקום. לאחר שסורב, חזר למקום פעמים נוספות וציין בפני בעליו כי הוא "עושה טעות".
באישום השישי, הגיעו דרור אלפרון ועובד נוסף למסעדה במתחם. אלפרון הציג עצמו בפני אחד מבעלי המסעדה ופנה אליו בעניין הצבת מיכל מיחזור. בעל המקום התנגד ובתגובה השיב לו אלפרון - "חבל שלא תשים, אנחנו באים אלייך ביפה".
באישום השביעי, הגיע עובד מטעמו של אלפרון לאולם שמחות בכפר סבא ודרש למחזר את מיכלי המשקה הנצרכים במקום, תוך שציין כי "מדובר בבחורים של משפחת אלפרון". בעל המקום נענה לדרישה ועבד עימם תקופת מה אך חדל. כשנשאל מדוע עשה כן ענה, כי חדל משימוש במיכלי משקה עליהם חל חוק הפיקדון. בתגובה פתח עובד מטעמו של אלפרון שקים שהיו במקום וגילה בהם מיכלי משקה ריקים. במקרה זה, לקח עימו העובד את השקים ללא רשות.
באישום השמיני, פנה אלפרון או מי מטעמו לבעלי מסעדה בהרצליה בדרישה לחידוש שיתוף הפעולה ביניהם, שכן המסעדה עבדה בעבר עם החברה בזמן שיעקב אלפרון היה בין החיים. בעל המסעדה הסכים רק בהתאם לתשלום חוב עבר בין הצדדים. אלפרון סירב וניסה להלך אימים על בעל המסעדה בלשון קשה.
טענותיו של הנאשם
אלפרון טען כי לא קמה תשתית מספקת שיש בה כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. לדבריו, בית המשפט התייחס לחומר החקירה כאל מקשה אחת ולא ניתנה החלטה עניינית ביחד לכל אחד ואחד מהאישומים. עורכי דינו של אלפרון טענו בכתב ההגנה כי כל האיומים אשר נעשו, לכאורה, על ידי עובדי החברה, נעשו ללא ידיעתו של דרור אלפרון.
הסנגורים הוסיפו כי העסק אשר בבעלותו של אלפרון פועל כדין ואלפרון הנחה את עובדיו לפעול אך ורק במסגרת החוק. בהקשר זה נטען כי אלפרון לא ידע כלל שהעובדים מטעמו מבצעים פעולות שאינן כשרות. מדובר לדברי ההגנה בהצעות לגיטימיות לשותפות עסקית עם בעלי בתי האוכל ולא באיומים.
במקרה אחד טען אלפרון כי מדובר ב"התעקשות אסרטיבית לגיטימית", במקום אחר נטען כי בעלי העסק כלל לא ידעו שמדובר באנשים מטעם החברה. לגבי האישום השלישי, אלפרון טען כי בעלי המקום לא חשו מאוימים ובנוגע לאישום הרביעי, מדובר בהתנהלות עסקית לגיטימית. טענות מסוג זה הושמעו גם בנוגע לאישומים הנוספים. הנאשמים הוסיפו כי משפחת אלפרון הפכה "ליעד של המשטרה" והתלונות "נסחטו כלימון" מהמתלוננים. כמו כן, נטען עוד כי הבקיעים במסכת הראייתית מצדיקים חלופת מעצר.
איום מרומז, מהו?
הלכה פסוקה היא כי איום, כנודע, אינו חייב להיות איום מפורש ובמפגיע. איומים יכולים להיות במרומז, במשתמע, בעקיפין או באופן מתחוכם ובלתי מפורש. בתי המשפט נתקלו בעבר באיומים תוך כדי שימוש בלשון "תמימה" לכאורה, אשר תשיג אותה מטרה מבלי להביא את הדברים בגדרי איום מפורש.
השופט טירקל התייחס לכך בפסיקתו באופן הבא – "איום אינו חייב להיות גלוי ומפורש ואינו חייב להיות איום בפגיעה פיזית ישירה בגוף, או פגיעה ישירה אחרת במאוים. האיום יכול להיות בלשון רמזים, להשתמע בעקיפין מן הדברים או מן ההתנהגות, להיות מוסווה בדברים תמימים, או בדברי חלקות ונועם - שאין להם, לכאורה, משמעות מאיימת", כתב השופט, "חשיפתו של האיום - כאשר אינו מפורש אלא מרומז, משתמע בעקיפין, או מוסווה - מצריכה בדיקה זהירה של הרקע הכללי של הפרשה, אישיותם של המאיים ושל המאוים, ההיכרות ביניהם לפני האיום, אם הייתה כזאת, וגורמים נוספים".
בית המשפט דוחה את טענות ההגנה ממספר טעמים:
ראשית, חרף סירובם של חלק מבעלי העסקים להצעות העסקים הלגיטימיות של החברה, הציבו אלו את מיכלי האיסוף בניגוד לרצונם וזאת על מנת להראות "מי בעל הבית" במקום ולעורר חשש באשר לתוצאות אי שיתוף פעולה.
שנית, אנשי העסקים ועובדים אשר לא הסכימו להצעותיו העסקיות של אלפרון, זכו לביקורים חוזרים ונשנים בהם נשמעו שידולים ושכנועים בדבר התועלת שבעבודה עם הנאשמים והפגיעה העלולה להיגרם במקרה של סירוב.
שלישית, במרבית המקרים נעשה שימוש יתר בשמו הפרטי של אלפרון בכדי להלך אימים על בעלי העסקים. עורך הדין מטעם אלפרון טען כי אין בית המשפט מצפה ממרשו לשנות את שמו.
עם זאת, השימוש בשמה של החברה נעשה פעמים מעטות ביותר. אי לכך, ניכר כי המוניטין עליו ביקשו הנאשמים להיבנות היה שמו של אלפרון. השופטים אף התייחסו לעבודה שהשם אלפרון נקשר בתקשורת ובציבור לפשע המאורגן בישראל.
"העורר והנאשמים הנוספים טרחו לציין, להבליט ולהדגיש כי הם עובדים של דרור אלפרון, הדגשה זו, כך נראה, לכאורה אינה תמימה", כתב השופט בפסק הדין, "אילו היה המדובר במקרה אחד היה מקום לספק, אך לא כן כשהמדובר בתופעה חוזרת ונשנית. בית המשפט אינו יכול להתעטף באדרת שוטים ולעצום עיניו. המוניטין של העורר, כפי שהצטיירו בעיני רבים מבעלי העסקים, הם של בן למשפחת פשע, העלולה לאנות רע לעסקיהם אם לא יענו לדרישתם".
רביעית, קריאת תמליל השיחות בין אלפרון לבין עובדי החברה הנוספים שמטו את הקרקע תחת טענותיו של האחרון בדבר אי ידיעתו על מעשים בלתי חוקיים הנעשים בשמה של החברה. השופט ציין כי אלפרון ידע היטב מהי שיטת הפעולה הננקטת בידי עובדיו והיה היד המכוונת ובעל הדעה בכל הנוגע ליצירת הקשר עם העסקים.
