המתת חסד, ``רצח מתוך רחמים`` של אם סיעודית

דרגו את המאמר

כיצד יש לגזור את עונשו של אדם מבוגר אשר ניסה להביא למותה של אימו הסיעודית (בגיל 92) לאחר ש-10 שנים הוא מטפל בה במסירות נפש? פרשה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון, ושאלת גזר הדין נותרה בעינה – האם במקרה זה, בו ניכר כי ניסיון המתתה של האם נבע מתוך מצוקה נפשית אמיתית ולווה בחרטה עמוקה, קיימת חובה לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח. 

עסקינן בפרשה עצובה, טראגית, העוסקת בשאלה מוסרית ממדרגה ראשונה.

טיפל בה במסירות במשך 10 שנים

המערער, גרוש ואב לבת, נטש את עבודתו בעשר השנים האחרונות תוך שהוא מקריב את בריאותו ופרנסתו לטיפול באימו. הוא התגורר עימה בביתה ועיקר עיסוקו היה הטיפול בה. מדובר באדם אשר שירת שירות צבאי מלא, ואחר כך שהה באוסטרליה עד גיל 49. לאחר מות האב, ומתוך הבטחה לטפל באם, חזר המערער לארץ ובעשור האחרון טיפל באמו, בעיקר משהפכה בשנתיים האחרונות סיעודית.

המערער תיאר התמסרות מוחלטת לאם, שנעשתה תלותית בו, והתנגדה ליציאתו מהבית גם כשנמצאה במקום מטפלת. הוא סירב להעבירה למוסד סיעודי, המשיך לטפל בה, והעבירה באה לדבריו כתוצאה מעייפות, עומס, בדידות רגשית ותשישות פיסית ושכלית, ולא כמעשה מתוכנן של שיקול דעת. כמו כן, הוא הזעיק עזרה רפואית כי לא רצה בעצם במות אמו, וכן חש בושה ותחושת אשמה על שנטש אותה (היא נפטרה בתקופה שלאחר מכן, כשהיה המערער במעצר).

עדות למסירות זו ניתן היה לראות בדבריו שנאמרו בבית המשפט - "יום אחר יום. שעה אחרי שעה. במשך חודשים, ישנתי בלילות בחדרה של אימא מטה ליד מטה, כששעון מעורר מעיר אותי כל שעה או שעתיים לבדוק אם צינורית החמצן נמצאת במקומה".

"המתת חסד" מול קדושת החיים

השופטים צייינו כי מעיון במאגרי הפסיקה בבית משפט העליון ובתי המשפט האחרים לאורך השנים, עולה כי אכן הרבו בתי המשפט בגדרי הענישה הפלילית להדגיש את קדושת החיים. הדבר טמון בצופן הפנימי של מורשת המשפט העברי ובאתוס היהודי של היחס לחיי אדם.

כמו כן, השופטים ציינו כי לסוגיה של "המתת חסד" ו"רצח מתוך רחמים" אין מקום לדוש במקרה זה. המחוקק ובתי המשפט אמרו את דברם, וגישתם השתלבה במרחב הערכי והמשפטי הישראלי והיהודי. אין אנו מכירים ב"הגנה" או "צידוק" של רצח מתוך רחמים, קבעו השופטים, אך סבך הנסיבות עשוי למצוא ביטויו בהקלה בעונש.

בפסק הדין נכתב כי ההתייחסות לקולא במקרה דנן, יכולה לבוא רק בשיקולי בחירת אורך העונש במאסר בפועל. ריכוך החלטת בית המשפט במקרים של "רצח מתוך רחמים" עלולה להוות פתח פסול להריגתם בטרם עת של קשישים וצעירים סיעודיים, תוך ניצול הפסיקה התקדימית. "בכל ההבנה לסבל מזה ומזה, מעשה זה אינו יכול לעבור ככלל ללא ענישה מאחורי סורג ובריח" סיכמו השופטים.

אי לכך, ולמרות כל הצער שבדבר, גזרו השופטים על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח של שנה אחת.