מאסר בפועל בעקבות עבירות מס

דרגו את המאמר

בית משפט השלום בירושלים גזר עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל על נאשם אשר הורשע בשורה של עבירות מס. בין עבירות המס בהם הורשע האחרון, היו שתי עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח ועבירה של מסירת אמרה כוזבת לפי פקודת מס הכנסה.

על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם - בשנים 1996-1998 היה לו עסק למכירת שיש וביצוע עבודות טיח בחברון. באותן שנים הפיק הנאשם הכנסות מתשלומים שקיבל מחברות ישראליות, בסך כולל של למעלה מ-3 מליון ₪. בחלק מהתקופה, הנאשם כלל לא הגיש דו"חות על עבודתו, ובחלק הגיש דו"חות כוזבים לפיהם לא עבד ולא היו לו הכנסות (דו"חות אשר נתמכו, כמובן, בתצהירים כוזבים).

עבר פלילי - מאסר עולם והרשעה על חטיפה

המדינה טענה כי יש לגזור את דינו של הנאשם בחומרה והזכירה לבית המשפט את עברו הפלילי – כאשר בשנת 1975 הוטל עליו עונש מאסר עולם בגין עבירות של הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, ובשנת 2005 נידון ל-30 חודשי מאסר בגין חטיפה.

עורך דינו של הנאשם ציין כי עברו הפלילי לא אמור לשחק תפקיד בתיק דנן. ב"כ של הנאשם אמר כי אין מדובר במי שכלל לא דיווח על הכנסותיו, אלא בנאשם שדיווח על הכנסותיו לרשות הפלסטינית. עורך דינו של הנאשם טען בנוסף, כי מדובר בהפרשי מס ולא בהעלמות מס והוסיף שסכומי הרווח אפסיים בהתחשב בהוצאות שיש להוציא בעסק כמו של הנאשם.

מהם השיקולים לחומרה ומהם השיקולים לקולא?

בית המשפט קבע כי בבואו לגזור את דינו של הנאשם, עומדים בפניו שיקולים להחמיר עם הנאשם מחד, ולהמתיק את עונשו מאידך. לקולא התחשב בית המשפט במצבו של הנאשם כיום, הן מצבו הבריאותי (עבר תאונת דרכים) והן מצבו הכלכלי (שקע בחובות).

מצד שני, פרשה השופטת שיקולים רבים מדוע יש להחמיר עם עונשו של הנאשם. רשאית, עמדה לנגד עיניה של השופטת חומרת העבירות ומהותן. הפסיקה כבר קבעה בעבר כי יש להחמיר במי ששלח ידו לרכוש הציבור והעלים מיסים, בין באי הגשת דו"ח ובין בהגשת דו"חות כוזבים.

שיקול נוסף להחמיר את עונשו של הנאשם היה סכומי הכסף הגדולים עליהם דובר, על סך של מיליוני שקלים. השופטת לא חסכה מהנאשם גם את אי-הודאתו בבית המשפט, וכמו כן – לא נעלם מעיניה שהנאשם מסרב לקחת אחריות על מעשיו ולא פרע את החוב במשך כל ההליך המשפטי.

בטרם גזרה השופטת את דינו של הנאשם, לא שכחה היא גם את עברו הפלילי המכביד, הגם שדובר בעבירות ביטחוניות ולא עבירות מס.