הגנה מן הצדק - קבלת דבר במרמה וזיוף מסמך

דרגו את המאמר

הגנה מן הצדק, שהינה הגנה אשר מתקבלת רק לעיתים נדירות בבתי המשפט, התקבלה לאחרונה על ידי השופט זאיד פאלח בתום דיון שנערך בעניינו של נאשם בנוגע לניסיון קבלת דבר במרמה.

מטרתה של ההגנה מן הצדק הינה להביא לביטולו של כתב אישום כנגד נאשם, במידה והצליח האחרון להוכיח בבית המשפט כי התנהלותה של הרשות הציבורית הייתה "התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם". בפסק דין מפורסם העוסק בהגנה מן הצדק נאמר כי הגנה זו טובה במידה ו"מדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו".

כתב אישום בעקבות קבלת רישיון במרמה, שמונה שנים לאחר קבלתו

בעניינינו, בית המשפט בחיפה הביא לביטולו של כתב אישום בנוגע לעבירות שביצע אדם, לכאורה, כאשר ביקש להוציא רישיון נהיגה. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו תוארו עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף. הנאשם טען כי עקב השיהוי בהתנהלותן של רשויות המדינה, אשר היה בלתי סביר, יש למחוק את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

כתב האישום הוגש כנגד הנאשם בתחילת שנת 2009 לגבי עבירות אשר ביצע האחרון, לכאורה, עוד בשנים 2001 ו-2002. הנאשם טען בבית המשפט כי העבירות בהן עוסק כתב האישום התיישנו זה מכבר ולכן יש לדחות את התביעה על הסף. כמו כן טען הנאשם כי התנהלותה של המדינה, בכך שגבתה הודאתו של בוחן משרד הרישוי רק לאחר זמן רב, הינה התנהגות שערורייתית המקימה לו הגנה מן הצדק.

המדינה טענה לעומתו כי יש לקבל את התביעה שכן במרוצת השנים נגבו עדויות ממספר עדים בהקשר לפרשה, דבר אשר מביא להפסקת מרוץ ההתיישנות. כמו כן, טענה המדינה, כי לא קיימת לנאשם עילה להגשת טענת הגנה מן הצדק בעקבות טענת שיהוי.

ארבע שנים בין העבירה ללקיחת העדות הראשונה

בית המשפט השלום דחה את טענת ההתיישנות של הנאשם וקבע כי הודעת הבוחן במשרד הרישוי בעניינו מנתקת את מרוץ ההתיישנות, אף על פי שנגבתה היא בשיהוי בלתי סביר. עם זאת קבע השופט, כי המדינה פעלה תוך כדי שיהוי בלתי סביר ודוגמא לכך ניתן היה לראות בעובדה שבין השנים בהן בוצעו לכאורה העבירות, לבין גביית הודאתו של הבוחן במשרד הרישוי חלפו לא פחות מארבע (!) שנים.

בית המשפט קבע כי למרות שקיים אינטרס ציבורי להגיש כתבי אישום, מקום שבו עושים נאשמים דין לעצמם, אין לזלזל באינטרס הציבורי למנוע שיהוי בלתי סביר בהתנהלות הרשויות, תוך כדי פגיעה בעקרונות ההגינות המשפטית ורוח הצדק.

המדינה לא השכילה להמציא בעבור בית המשפט כל הסבר הגיוני למשך הזמן הרב שחלף בין ביצוע העבירות, לכאורה, לבין הודאתו של הבוחן, ואי לכך עומדת לנאשם הגנה מן הצדק ויש לדחות את התביעה על הסף, קבע השופט.