מדינת ישראל תפצה אסיר בגין מאסר שווא

דרגו את המאמר

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי על מדינת ישראל לשלם פיצויים לפלשתינאי אשר נעצר למשך כשלושה חודשים על לא עוול בכפו.

במהלך תקרית שארעה ליד מחסום קלנדיה, בה הותקפו באלימות קשה שתי משאיות ישראליות, נעצר התובע, איאד אבו לטיפה והוכנס למעצר עד תום ההליכים. מתחילת מסכת החקירות כנגדו, ועד לזיכויו המיידי, טען אבו לטיפה כי לא היה שותף לתקיפה. יותר מכך, טען האחרון כי למעשה היה במקום על מנת לסייע לנהגים הישראלים.  

נהג המשאית מזהה אותו בדיונים והוא מזוכה באופן מיידי

בתחילה לא זיהה אותו נהג המשאית כאשר הציגה המשטרה בפניו תמונה של אבו לטיפה. להוכחה זו בכתב התביעה הצטרפו עדותיהם של שני עדים נוספים. בהמשך הדיונים, כאשר נפגשו השניים פנים מול פנים, זוהה אבו לטיפה בוודאות ע"י הנהג ושוחרר בו ביום. לאחר שהשתחרר, הגיש האסיר המשוחרר תביעה לתשלום פיצויים בגין מאסר שווא כנגד כשלושה חודשים בהם ישב בבית הסוהר.

התובע טען כנגד משטרת ישראל שלא השכילה לבצע לבקשתו מסדר זיהוי חי ואמיתי, וביטלה את עדותו לאחר שהראתה לנהג המשאית תמונה בלבד.

מהם תנאי הזכאות לפיצויים בגין מאסר שווא?

על מנת שיהיה אדם זכאי לפיצויים על פי סעיף 80 של חוק העונשין, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים. זיכוי מלא מכתב האישום או ביטולו, התקיימות של אחת מעילות הסעיף – "לא היה יסוד לאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", והחלטה של בית המשפט כי הפיצויים הם הכרחיים וראויים בעבור העוול ועוגמת הנפש.

השופט האשים את המשטרה בחקירה רשלנית אשר יכלה להתבצע באופן מסודר ונכון יותר, שאולי היה מונע את מעצר השווא. היעדר מסדר הזיהוי החי, אשר נתבקש על ידי התובע ולא נענה על ידי המשטרה, מהווה עילה מספקת לבסס כי "לא היה יסוד לאשמה" ולכן תנאי זה תקף. מבחינת כתב האישום והזיכוי, ברור לכל כי מדובר באדם אשר בנוגע לעבירה שעמדה כנגדו, נמצא חף מכל רבב. השופט דחה את טענות המשטרה כאילו שני עדי תביעה הפלילו את הנאשם ולכן לא היה צורך במסדר זיהוי. הוא הזכיר לשוטרים את העובדה שברגע שנפגשו אבו לטיפה ונהג המשאית בבית המשפט, זיהה האחרון את התובע והביא לשחרורו המיידי.

מכיוון שאבו לטיפה איננו תושב ישראל, יחושב שכרו הממוצע לשיעור של 5,000 שקלים לחודש, ונפסקו לו פיצויים של 15,000 שקלים בעבור שלושת חודשי המאסר.