15 שנות מאסר על שהורשע בניסיון לרצוח שוטר

דרגו את המאמר

גזירת עונשו של מורשע בניסיון לרצוח חייל

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של ניסיון לרצח. מדובר בעבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם צעד לכיוון ג'יפ סיור של משמר הגבול באזור ירושלים על מנת לרצוח את יושביו. בתחילה, הנאשם משך את הנהג מתוך הרכב. לאחר מכן, הוא שלף סכין אשר הוטמנה על גופו והחל לדקור את המג"בניק שהיה בג'יפ. השוטר ניסה לבלום את הדקירה לכיוון פלג גופו העליון, וכתוצאה מכך הוא נחתך מהסכין באמת ידו.

הפגיעה גרמה לשוטר לקרע בגידיו. סמוך לאחר מכן, הנאשם הניף את הסכין לכיוון הצוואר של השוטר וגרם במעשיו לחתך שטחי בצוואר ליד הכתף. הנאשם לא חדל והמשיך בתקיפה. הוא דקר את השוטר באגן ובירך פעמיים נוספות, ונעץ את סכינו לעומק חזהו של האחרון מכיוון הגב. דקירה קטלנית זו גרמה לשוטר לקרע בסרעפת ולפגיעות קשות בטחול. כתוצאה ממנה, השוטר אושפז כחודש ימים בבית החולים. גם לאחר שחרורו הוא נותר עם נכות זמנית בשיעור של 51%.

פיגוע על רקע לאומני, או פעולתו של אדם הסובל ממחלה נפשית?

הנאשם, תושב אזור רמאללה, הינו רווק בן 32. הרופאה המטפלת בנאשם מסרה עדות לפיה האחרון סבל בתקופה עובר לאירוע מדיכאון ונדודי שינה. כמו כן, במהלך האירוע הנאשם נפגע מירי ובשל כך הוא אושפז בבית החולים לתקופה של כחודשיים. במהלך התקופה הנ"ל, הנאשם היה מחוסר הכרה. עם שחרורו של הנאשם מבית החולים הוא נבדק על-ידי פסיכיאטר בשב"ס. הפסיכיאטר התרשם כי הלה לוקה בדיכאון. עם זאת, נקבע כי "חל שיפור במצבו זה".

המדינה ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאחורי סורג ובריח, וזאת משום שהאחרון ביצע פעולותיו על רקע אידיאולוגי, מתוך תכנון מוקדם. מנגד, הסנגור טען כי יש דווקא להקל בעונש וזאת היות ומעשיו של מרשו בוצעו על רקע תקופה של "בעיה נפשית קשה, אשר התבטאה בנדודי שינה, בחוסר שקט, ובחוסר יציבות". הסנגור טען כי המצב הנפשי היה זה אשר גרם לנאשם לחשוב כל מיני מחשבות אובדניות ולנהוג כפי שנהג.

הסנגור הוסיף כי הנאשם לא השתייך לארגון טרור ולא פעל מטעם ארגון עוין עזה או אחר. כמו כן, ב"כ הנאשם הוסיף כי מרשו נפגע בצורה קשה באירוע והיה במשך כחודשיים מאושפז במצב קשה. הסנגור הדגיש כי הנאשם היה מחוסר הכרה בכל תקופת אשפוזו וקיבל טיפולים אינטנסיביים ותרופות שונות על מנת לייצב את מצבו. כתוצאה מן האירוע הנאשם נשאר נכה לצמיתות.

לטענת הסנגור, הנאשם הבין את הפסול שבמעשיו, והוא אף הביע התנצלות וחרטה על המקרה בפני הפסיכיאטר המחוזי שבדק אותו. המדינה טענה כי פציעתו של הנאשם לא יכולה לשמש כנסיבה מקלה, וזאת משום שהנאשם בעצמו גרם לה במעשיו הרצחניים. נטען כי לא יכול להיות ספק שהפציעה "נבעה אך ורק מכך שזו הייתה הדרך היחידה להדוף אותו, בטרם יביא לקיפוח חייו של המתלונן".

בית המשפט קבע כי העבירה נשוא כתב האישום להלן הינה עבירה חמורה מאין כמוה. הודגש כי התופעה של פיגועי דקירה אידיאולוגיים המכוונים כנגד אנשי ביטחון הפכה לצערנו הרב לעניין נפוץ ושכיח. יתרה מכך, הודגש כי מבצעי פיגועים אלה זוכים לא אחת להערכה ותהילה ונתפסים כגיבורים בעיני ציבוריהם. אי לכך, בית המשפט קבע כי בעבירות כגון דא שומה על השופטים להחמיר בענישה.

פציעת הנאשם במהלך ניסיון הרצח – נסיבה לקולא

נשאלה השאלה, האם פציעתו של הנאשם הייתה נסיבה לקולא במתן גזר הדין. בית המשפט קבע כי במקרה דנן היה מקום "להתחשב במידת מה לקולא במצב הרפואי בו הוא מצוי, ובעובדת פציעתו הקשה בגינה". עם זאת, הודגש כי אין ספק שמצבו הרפואי של הנאשם, מקל וחומר מצבו הנפשי, עלו כדי סכנה ממשית לציבור. בסופו של היום, בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 15 שנות מאסר בפועל.