גזר דין בעבירות מין בתוך המשפחה למרות העדר תסקיר מתלוננת

דרגו את המאמר

14 שנות מאסר למורשע בעבירת מעשה מגונה בתוך המשפחה

הנאשם הורשע במקרה שלפנינו הורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה במשפחה. כמו כן, הוא הורשע גם בניסיון אינוס במשפחה. על פי כתב האישום, מדובר בשלושה מקרים בהם בוצעו המעשים המיוחסים לנאשם. היו אלה שלושה מקרים של תקיפה מינית, אשר הנאשם ביצע במתלוננת, אחותה של אשתו וקטינה שהייתה בת 11 וחצי באותה עת.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הפשיט את הקטינה והגיע לסיפוק מיני לאחר שהתחכך בה. הנאשם כפר בכל המיוחס לו אך לאחר משפט הוכחות ממושך הוא הורשע בדין. הנאשם, במסגרת שיחה עם קצינת המבחן, חזר והכחיש כל פגיעה מינית במתלוננת. הנאשם טען כי המתלוננת הינה "ילדה בעייתית" ובני המשפחה הנחו אותה למסור גרסה לא נכונה אודות האירועים.

קצינת המבחן ציינה כי הנאשם ראה את עצמו כקורבן של עלילה זדונית אשר גרמה למעצרו ולהעמדתו לדין. הנאשם המשיך להכחיש ולטעון - גם בפני שירות המבחן - שהוא לא ביצע את העבירות. שירות המבחן נמנע מכל המלצה בעניינו של הנאשם. נקבע כי מסוכנותו המינית של האחרון הוערכה ברמה נמוכה עד בינונית.

האם היעדר תסקיר קורבן עבירה מבסס את התגברות הקורבן על העבירות?

התביעה טענה כי המעשים של הנאשם היו מצויים ללא ספק ברף החומרה העליון של עבירות המין. למרות שלא הוכן בעניינה של המתלוננת תסקיר קורבן עבירה (על פי בקשת אמה), נטען כי לא היה ספק שמעשים אלה גרמו למתלוננת נזק חמור. נזק אשר, לטענת הפרקליטות, היה צריך לבוא לידי ביטוי בחומרת העונש.

הסנגור טען כי כאשר לא הוצג בפני בית המשפט תסקיר קורבן עבירה, לא הייתה כל ראיה באשר לנזק כלשהו אשר נגרם לכאורה למתלוננת. ב"כ הנאשם טען כי יש להניח לזכותו של מרשו שהמעשים לא הותירו חותם חמור בנפשה של המתלוננת. הודגש כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי אשר שירת כלוחם וכמפקד בצה"ל. לאחר מכן, הנאשם המשיך לעשות שירות מילואים וזאת עד למעצרו בפרשה זו. הסנגור הוסיף וציין כי לא היה מדובר במעשים מיניים שהיו מצויים ברף החומרה העליון. הודגש כי הנאשם לא נקט באלימות כלפי המתלוננת ו/או באמצעי כפייה אחרים.

בית המשפט קבע כי מעשיו של הנאשם, כפי שתוארו בהכרעת הדין, היו "בזויים ומעוררי שאט נפש". הודגש כי הנאשם תקף מינית את גיסתו הקטינה וזאת תוך כדי שהוא מסב לנערה סבל ונזקים פיזיים ונפשיים. כפי שצוין לא אחת בפסיקתו של בית המשפט העליון, מדובר בעבירות חמורות ביותר, הראויות למענה ענישתי מחמיר.

הדגש בענישה בגין עבירות מין בתוך המשפחה מושם על שיקולי גמול והרתעה, וההתחשבות בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העבריין הינה מועטה יחסית. מעשים כגון אלה אשר בהם הנאשם הורשע במקרה דנן הוגדרו על ידי בית המשפט כ"בעלי אפקט טראומתי לכל מי שהוא קורבן לתקיפה מינית". דברים אלה נאמרו ביתר שאת כאשר מדובר בקטינה דוגמת המתלוננת בתיק זה. "דומה, כי הנזק הנפשי הנובע ממעשיו של הנאשם אינו צריך ראייה מוחשית נוספת. בית המשפט דוחה טענת הסנגור כי יש לתת לנאשם ליהנות מן הספק, ולהניח כי המתלוננת התגברה על האירועים הטראומתיים", נכתב בגזר הדין.

בית המשפט גזר על הנאשם עונש בן 14 שנות מאסר, מהן 12 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי לשלוש שנים. כמו כן, הנאשם חויב בתשלום פיצויים למתלוננת בסך 50,000 שקלים.