גזר דין לסוהר בכלא צלמון שתקף אסיר

דרגו את המאמר

שופטת בימ"ש השלום בנצרת לילי יונג גפר הרשיעה עתה את הנאשם פאדי, עפ"י הודאתו בהתאם להסדר טיעון ולא נענתה לבקשתו שלא להרשיעו - בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט , וגזרה עליו את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי בסך 20,000 ₪ למתלונן.

רקע:

הנאשם שירת כסוהר בבית הסוהר צלמו, שימש בתפקיד סמל אגף שבו הוחזק האסיר המתלונן . אותו יום פגש הנאשם במתלונן הכניסו לאגף והורה לזקיף הביטחון שלא לפתוח לאסירים אחרים את דלתות האגף. הוא הוביל אותו למשרד החינוך, הורה לו לשבת על כסא חנק אותו, הכהו והפילו מהכסא לרצפה.

לאחר מכן בעט בו בכל חלקי גופו והכה אותו באמצעות אלה. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פגיעות שונות. המתלונן שחש ברע ביקש לקבל טיפול, ואז ביקש ממנו הנאשם "לסגור את העניין" בלא פנייה למרפאה, אך המתלונן סרב ופנה למרפאה. עוד פנה הנאשם לאסיר אחר וביקש כי ישכנע את המתלונן "לסגור את הסיפור" ויסביר לו כי שגה, וזה אכן פנה אל המתלונן. עוד טרם הספיק האסיר לשוחח עם המתלונן מסר זה לחובש כי הנאשם הכה אותו והציג בפניו את החבלות על גופו.

במהלך הבדיקה הגיע הזקיף למרפאה ושוחח עם המתלונן ביחידות מחוצה לה. המתלונן סיפר גם לו על התקיפה, והזקיף ניסה להניא מהגשת תלונה כשהוא מאיים עליו כי אם יגיש תלונה – תוגש נגדו תלונה על איומים. גם החובש ניסה לשכנע את המתלונן שלא להגיש תלונה נגד הנאשם ואמר לו כי הנאשם מתנצל על מעשיו. חרף זאת, עמד המתלונן על הגשת תלונה ודרש כי החבלות יצולמו.

המתלונן עזב את המרפאה והנאשם הורה לו לומר כי החבלות נגרמו לו כתוצאה מנפילה מהמיטה ואיים עליו שאם לא יאמר כך, יתנקם בו במהלך יתרת מאסרו. המתלונן שחשש מן הנאשם עשה כדבריו, והחובש התעלם מתלונתו הראשונית וציין כי נגרמו למתלונן חבלות כתוצאה מהחלקה במקלחת.

הנאשם הורה גם לזקיף לערוך רישום כוזב ביומן האגף ולפיו הבחין בחבלות קלות בידו השמאלית והנאשם השיב לו כי החליק במקלחת. מפקד המשמרת אשר שמע על דבר הכאת המתלונן בידי הנאשם הורה לנאשם ולזקיף לדבוק בגרסתם השקרית תוך שהוא מבטיח כי קב"ט בית הסוהר יחפה עליהם. בהמשך ביקש הזקיף למסור דיווח אמת לממונים, אך הנאשם הניאו מכך בציינו כי לא יכולים לעשות להם כלום.

שרות המבחן המליץ

שלא להרשיעו בדין בשל העובדה כי הרשעתו שבדין עלולה להחמיר את מצבו הנפשי, והמליץ להעמידו במבחן לתקופה של 18 חודשים במהלכה ישתתף הנאשם בתהליך טיפולי, ובאם יפסיק לשתף פעולה, תוגש בקשה לבית המשפט לדון מחדש בעניינו.

הסניגור בקש שלא להרשיעו בדין שכן יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה בכתב האישום המתוקן וזאת בניגוד לנאשמים האחרים שכפרו בעובדות כתב האישום והורשעו.

השופטת גפר ציינה

כי הכלל הקבוע בחוק והנקוט על ידי בית המשפט מחייב הרשעתו של מי שנקבע כי ביצע עבירה, אלא במקרים חריגים ומיוחדים אשר בהם מוצא בית המשפט כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה.

בהתייחסה לנסיבות המקרה ציינה השופטת כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את אי הרשעתו של נאשם, אלא להיפך העבירות בהן הורשע הן עבירות חמורות ביותר. המ דובר במעשי אלימות והתעללות של ממש שבוצעו על ידו כשהוא משמש תפקיד סוהר בדרגת סמל באגף בבית הסוהר, שתפקידו להשליט סדר במקום ולדאוג לשלומם ולתפקודם של האסירים ושל העובדים תחתיו.

מעשי האלימות האכזריים שתוארו בכתב האישום בוצעו מתוך בריוניות לשמה, ללא כל סיבה ומתוך תפיסה מעוותת של הנאשם למהות תפקידו וסמכויותיו. לא זאת בלבד אלא שהנאשם הוסיף חטא על פשע ואף ניסה להניא את המתלונן מהגשת תלונה כנגדו, תוך שהוא נעזר באחרים ומשפיע עליהם לערוך דוחות כוזבים בדבר נסיבות החבלות בגוף המתלונן. הימנעות מהרשעה בנסיבות כאלו, יש בה משום מסר שלילי של סלחנות העלול להתפרש כמעודד התנהגות אלימה ומתעמרת, בהעדר תגובה עונשית כואבת.

עוד הבהירה השופטת גפר כי מדיניות הפסיקה לגבי אנשי חוק אלימים היא חד משמעית, ומחייבת – לצד מתן הגנה לאותם שוטרים, סוהרים וחיילים הממלאים תפקידיהם באמונה ובתנאים קשים – מיצוי הדין עם אותם בודדים הסוטים מן הדרך ומרשים לעצמם לנהוג בבני אדם הנתונים לחסדיהם באלימות ובאכזריות.

לגבי המלצת קצינת שרות המבחן ציינה השופטת כי המלצתה לוקה בהעדר יחס סביר בין חומרת המעשים לבין התוצאה המוצעת.

בהתייחס לטענת הסניגור כי יש להמנע מהרשעה כדי לאפשר לנאשם להשתלב בשוק העבודה, ציינה השופטת כי יתכן ומבחינה תעסוקתית יוגבל הנאשם בעתיד ולא יוכל לעבוד בעבודות מסוימות, ויש להניח כי יהיה בהרשעה כדי למנוע ממנו עיסוקים מסוימים או להתקבל למקומות עבודה שונים, אולם המ דובר בהגבלה חלקית, שהינה תוצאה סבירה והולמת בנסיבות העניין, ואינה מצדיקה אי הרשעה ומכל מקום אין לו להלין אלא על עצמו.

השופטת הבהירה כי משעה שהורשע הנאשם ובנסיבות שתוארו לעיל, איננה רואה מנוס מלגזור עליו עונש ממשי שרק בו יהיה כדי להמחיש את הפסול והאיסור המוחלט במעשיו, וזאת בדמות מאסר משמעותי לריצוי בפועל, אשר יהווה מחד תגמול הולם למעשיו , ומאידך ישמש כביטוי לחומרה הרבה שבה רואה בית המשפט ועמו הציבור את אותם מעשיו, וכדגל שחור שיתנוסס אל מול עיניהם של משרתי הציבור ביחסם אל האנשים הנתונים למרותם.

יחד עם האמור התחשבה השופטת לקולא בשקולים הבאים: הודאתו המיידית שחסכה זמן שיפוטי, חרטתו, עברו הנקי, העובדה שמ דובר באופן בסיסי באדם נורמטיבי, איש עבודה, אשר גם אם היה מעורב באירוע חמור זה, הרי שמ דובר בארוע חד פעמי וחריג, אשר בשלו שילם הנאשם מחיר כבד – פיטוריו משירות בתי הסוהר.