מסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה - קשר עם הג`יהאד האסלאמי
| דרגו את המאמר |
|
בית המשפט גזר על נאשם שהורשע בעבירות של מסירת ידיעות לאויב וסחר בנשק, ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. ההחלטה התבססה על העובדה שמעשיו של הנאשם היו חמורים והובילו לפגיעה קשה בביטחון המדינה ובאזרחיה. השופטות דחו את טענת הנאשם שטען כי הונע ממניעים כלכלים ולא אידיאולוגיים, וקבעו שלא היה בכך כדי להפחית את החומרה שבמעשיו.
במקרה דנן, הנאשם הורשע בעבירות של מסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ועבירות נשק שונות. הנאשם הודה בעבירות אלו במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, ובו תוקן כתב האישום והוחלפו האישומים כנגדו. על פי עובדות האישום הראשון, פעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי פנה לנאשם והציע לו לבצע תצפית על פעילות כוחות צה"ל ולדווח לו על כך בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.
הנאשם הסכים ודיווח לפעיל מספר פעמים אודות פעילות כוחות צה"ל באזור. על פי עובדות האישום השני, סוחרי אמל"ח בעזה פנו לנאשם וביקשו ממנו לבדוק עבורם חלק מהנשק. הנאשם הסכים וקיבל סכום כסף ואמצעי לחימה תמורת מעשיו. הנאשם הורשע בגין מעשים אלו, בהתאם להסדר הטיעון. עם זאת, בהסדר לא הוסכם על עונש.
טיעוני הצדדים לעונש
המאשימה עמדה בטיעוניה על נסיבות ביצוע העבירות. לטענתה, העבירות אותן הנאשם ביצע היו חמורות מאוד: הוא מסר ידיעות לאויב וסייע לארגון הג'יהאד. הנאשם הבין את המטרה לשמה נמסרו הידיעות ואת ניצולם על ידי הארגון. גם האישום השני שיקף חומרה רבה: סוחרי הנשק פנו לנאשם בשל היותו בעל ידע בתחום ולכן הם סמכו עליו בבדיקת הנשק. הנאשם ידע שאם הנשק ימצא תקין, הוא יימכר לארגוני טרור וישמש לפגיעה במדינה. המאשימה עמדה על כך שהנאשם פעל בצורה זו לשם הפקת רווח כספי ולטענתה, היה מקום להחמיר בעונשו על מנת להרתיע נאשמים דומים.
מנגד, הנאשם התייחס לאישום הראשון ולמידת ערכו של המידע שנמסר. הוא טען כי הדבר היה מהותי לעניין העונש. לדידו, המידע שנמסר היה סתמי וללא כל ערך מודיעיני מיוחד. הנאשם הוסיף כי לא היה מדובר במידע מתוך המדינה שנמסר לאויב, אלא במידע שנמצא בשטח האויב עצמו. באשר למידת הסיוע לארגון הטרור, הנאשם טען כי לא הייתה כל ראייה שהמידע שנמסר שימש בסיס לביצוע פיגוע או פעולה כנגד כוחות צה"ל. באשר לאישום השני, הנאשם טען כי הוא לא היה חלק מהברחת הנשק והובלתו לתחום רצועת עזה, אלא שהסיוע שלו היה בשלב מאוחר יותר. כלומר, לטענתו, גם אם הוא לא היה בודק את הנשק, הוא היה מוברח. לפיכך, לא היה מקום לטענה כי ללא הנאשם לא הייתה מתבצעת ההברחה.
לעניין הנסיבות האישיות, הנאשם טען כי הוא היה עצור למעלה משנה, הפנים את חומרת מעשיו והביע צער עליהם. הוא לא השתייך לאף ארגון חבלני, העבירות לא בוצעו ממניעים אידיאולוגיים ולא נגרם נזק לגוף או לרכוש כתוצאה ממעשיו. הנאשם הדגיש כי לא היה לו עבר פלילי או ביטחוני ושהודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. הוא ביקש מבית המשפט להקל עימו ולהתחשב במצבו האישי בגזר הדין.
דיון והכרעה
בית המשפט פסק כי העבירות בהן הנאשם הורשע היו חמורות מאוד וכך גם נסיבות ביצוען. בפעילותו, הנאשם מסר מידע שהיה בו חשיבות ושיכול היה לשמש כנגד ביטחון המדינה וחייליה. בכך למעשה הנאשם הסכים ליטול חלק במערך המודיעיני של ארגון טרור, זאת אף אם לא הצטרף לארגון באופן רשמי.
החומרה הרבה בעבירות אלו הודגשה על ידי בתי המשפט באמצעות פסקי דין שהדגימו את התופעה המתרחבת של הברחת כלי נשק ואמצעי לחימה על ידי ארגוני טרור דרך רשת מנהרות בין מצרים לעזה. באמצעות ההברחות, היקף כלי הנשק בהם אחזו ארגוני הטרור גדל וגבר הסיכון הביטחוני כלפי מדינת ישראל.
בית המשפט פסק כי הסכנות שהיו טמונות בעבירה של מסירת ידיעות לאויב אודות פעילות כוחות הצבא והסחר בנשק הצדיקו הטלת עונש מאסר חמור. זאת למרות שהיה מדובר בעבירתו הראשונה של הנאשם. בית המשפט דחה את טענת הנאשם בדבר היעדר מניע אידיאולוגי. נפסק כי במעשיו של הנאשם היה גלום סיכון רב למדינה, וגם מניע כלכלי לא הצדיק את ביצוע העבירות או הפחית מחומרתן. לזכות הנאשם נשקלו סיבותיו האישיות, הודאתו וחרטתו. לבסוף, בית המשפט דן את הנאשם לארבע וחצי שנות מאסר בפועל וכן ל-24 חודשי מאסר על תנאי.
