גז``ד ליעקב העליון אשר הורשע בבעילה אסורה בהסכמה של קטינה ומעשה מגונה

דרגו את המאמר

השופט דן נאשם שהורשע בביצוע עבירות מגונות ובבעילה אסורה בהסכמה לשנת מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. השופט נימק את החלטתו בכך שהנאשם יצר יחסים קרובים עם המתלוננת הקטינה, הציג עצמו כמדריך ושימש עבורה תחליף להורה, תוך שהוא ניצל קשר זה למטרות מיניות ובכך פגע בגופה ונפשה.

במקרה דנן, היה מדובר בנאשם יליד שנת 1937, אלמן, אב לילדים וסב לנכדים. הוא הורשע בבעילה אסורה בהסכמה ובביצוע מעשה מגונה. העבירות התאפיינו ביצירת קשרי אמון ורעות בין הנאשם לקורבן. הקשר בין השניים החל ברשת האינטרנט ועבר לשיח טלפוני, שכלל בעיקר נושאים ארוטיים. בשלב מאוחר יותר הנאשם יצא עם המתלוננת לנסיעות והצגות. במהלך הקשר בוצעו מעשים מיניים בין הנאשם למתלוננת, שהייתה קטינה. מעשים אלו בוצעו ברכבו של הנאשם ובדירתו.

טיעוני הצדדים לעונש

התביעה לא הגישה ראיות לעונש. המאשימה טענה כי המעשים היו נגועים בחומרה רבה כיוון שהיה בהם פגיעה של מבוגר בקטין, בגופו ובכבודו. מעשי הנאשם התאפיינו בציניות וניצול לרעה של אמון הקטינה במבוגר שמינה עצמו כמדריך ויועץ. בנוסף, הקטינה הייתה בגיל ההתבגרות והחלה בתהליך פיתוח זהותה המינית והנפשית, ומשכך, הפגיעות בה היו חמורות שבעתיים.

עצם העובדה שהקטינה לא שיתפה איש מבני משפחתה בכל שקרה לה, עד שאחותה הגדולה עברה חוויה דומה, חיזקה את סדר גודל הפגיעה. התביעה ביקשה מבית המשפט לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.
מנגד, הנאשם זימן שורה ארוכה של עדי אופי שהעידו בדבר הישגיו החיוביים, הערכתו על ידי הסביבה, חוזקו הנפשי, תרומתו הרבה לחברה וקשיי שיקומו עקב הפציעה שספג במהלך שירותו הצבאי.

לשיטתו, לא היה מקום להחמיר עמו בגזר הדין כיוון שהפן החיובי בהתנהלותו לאורך כל חייו, עלה על הפן השלילי שנבע מהעבירות בהן הורשע. לטענתו, מעשיו היו ברף התחתון של עבירות המין והערכת המסוכנות שנעשתה לגביו הצביעה על מסוכנות עתידית מזערית, אם בכלל. הנאשם ציין כי לאורך כל חייו הוא ספג פגיעות פיזיות ונפשיות שונות, שהותירו אותו אדם בודד וחולה. לטענתו, הוא נענש מעל למצופה בכך ששמו פורסם בקרב הציבור, אשתו נפטרה במפתיע והוא היה נתון למעצר בית ממושך שהכביד עליו כלכלית.

דיון והחלטה

לאחר עיון בראיות ובטיעונים, השופט קבע כי מגבלותיו הרפואיות של הנאשם, כפי שפורטו על ידו לא היוו הצדקה להקלה בעונשו. אמנם, מגבלות אלו הסבו לנאשם כאב וסבל, אך הן לא הפריעו לו לפגוע במתלוננת. בפעולתו, הוא פגע בערכים חברתיים מוגנים כמו זכות הקטין לכבוד עצמי והגנה. חומרה נוספת נמצאה בכך שעל הקטינה הופעלו ביודעין מניפולציות שעיקרן היה יצירת אמון וסופן בביצוע עבירות מין.

בהסתמך על הפסיקה שהונחה בפניו, השופט שוכנע כי בנסיבות המקרה לא היה מדובר במעידה רגעית אלא, דפוס התנהגות עקבי פסול ופוגע שחייב ענישה משמעותית. מאידך, לא ניתן היה להתעלם מאישיותו של הנאשם ופועלו החיובי לאורך השנים. בסופו של יום, השופט גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל והיתרה כמאסר על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב בתשלום פיצוי למתלוננות בסך של 20,000 ₪.