הרשעת סב בביצוע עבירות מין בנכדתו הקטינה

דרגו את המאמר

בית המשפט הרשיע נאשם שביצע עבירות מין רבות בנכדתו בביצוע מעשים מגונים בקטינה ובשורה של עבירות נוספות. בית המשפט פסק כי הנאשם ניצל את נסיבות חייה הקשות של הקטינה ואת חוסר יכולתה להבחין בין מותר לאסור על מנת לספק את צרכיו המיניים.

במקרה דנן, בין הנאשם למתלוננות היו יחסי קרבה משפחתיים - הנאשם היה סבה של המתלוננת. הקטינה הוכרזה כקטינה נזקקת והוצאה ממשמורת אמה בשל תפקודה. הקטינה שהתה במוסדות חינוכיים שונים הגיעה לבית הנאשם בחופשות. בשנת 2006 היא עברה להתגורר עמו ועם סבתה. שנה לאחר מכן התקבל דיווח על חשד למעשים מגונים שבוצעו על ידי הנאשם בקטינה. נטען כי הוא ישן עמה במיטה אחת בחדר סגור, קנה לה חפצים יקרי ערך והציץ לה בזמן המקלחת.

הקטינה נחקרה, הכחישה את שיוחס לנאשם ותיק החקירה נסגר. חודש לאחר מכן הקטינה עברה למוסד חינוכי אחר וכעבור שנה היא הגישה את תלונתה נגד הנאשם. כתב האישום ייחס לו שורה ארוכה של עבירות מין שביצע בקטינה החל משנת 1999 ועד לשנת 2008. נטען כי הנאשם הפשיט את הקטינה בכוח, צילם אותה עת במערומיה ונגע באיברי מינה ונישק אותה שם.

הוא אף נתן לה כדורי הרגעה במטרה לסמם אותה ואז ניצל את מצבה לשם סיפוקו המיני. כמו כן, נטען כי הנאשם איים על הקטינה פן תספר את האמת על מעשיו, סטר לה ותקף אותה. בגין כל המעשים הללו יוחסו לנאשם עבירות של מעשים מגונים במשפחה, מעשה מגונה בפומבי, הטרדה מינית, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, תקיפה בנסיבות מחמירות ופגיעה בפרטיות.

טענות הצדדים

התביעה טענה כי הקטינה הייתה עדה מהימנה וכי המעשים התרחשו במציאות. היא הביאה שורת עדים שתמכו בטענות, ביניהם אנשי מקצוע שטיפלו בקטינה וקרובי משפחתה.

מנגד, הנאשם כפר בכל המעשים שיוחסו לו. הוא טען כי מעולם לא נגע בקטינה בצורה שהייתה יכולה להיחשב כעבירה. לטענתו, הקטינה העלילה עליו אשמת שווא עת חדל להרעיף עליה הטבות להן זכתה בעבר. לדידו, לא היה מקום להאמין לגרסת הקטינה היות והיא נהגה לדבר דברי שקר ולהגזים בתגובותיה. הנאשם הוסיף כי כל שאר הדברים שיוחסו לו, אשר לא היו פליליים, כמו שינה משותפת או נשיקות וצילומים, נעשו בהסכמתה המלאה של הקטינה ולעיתים אף ביוזמתה. לטענתו, המעשים החמורים שייחסה לו הקטינה לא התיישבו עם הדברים שנכתבו ביומנה, שהוגש כראייה לבית המשפט, וממנו עלתה תחושת אהבה לסב.

דיון והכרעה

השופט ציין כי גם אם מערכת היחסים המדוברת הייתה בעייתית, עדיין היה צריך להכריע האם מעשי הנאשם הגיעו לכדי ביצוע עבירות מין, או שמא הם נותרו בגדר התנהגות ללא מאפיינים פליליים. הודגש כי הקטינה עברה חיים מורכבים, עת נדדה ממוסד למוסד, נאנסה על ידי נער אותו הכירה, אמה סבלה מבעיות רבות ולא נכחה בחייה וגם אביה היה בעייתי. למרות זאת, תפקודה של הקטינה היה נורמטיבי.

אולם, השופט קבע כי היה צריך להתייחס לעדותה באופן זהיר בשל הסתירות והבקעים שהתגלו בה: הקטינה הודתה כי נהגה לשקר ולייפות את המציאות. כמו כן, היא הביעה יחס של סלידה כלפי הנאשם, אך מיומניה עלתה תחושת אהבה וקרבה חזקה בין השניים. לא זו אף זו, הקטינה כלל לא הזכירה ביומניה את המעשים שיוחסו לנאשם. הקטינה לא הצליחה לספק הסבר משכנע לדברים אלו.

בית המשפט פסק כי הקטינה לא השכילה להבין את חומרת מעשי הנאשם ודעתה הייתה נתונה רק להטבות החומריות שהורעפו עליה. כאשר דרישות הנאשם החמירו ובמקביל, הקטינה גדלה והחכימה, היא הבינה כי נקלעה למערכת יחסים אסורה. על כן, היא סיפרה על המעשים. נקבע כי מקור שקריה היה ברצון לייפות את המציאות ולא בניסיון להטיל על הנאשם האשמות שווא.

כמו כן, הוחלט לדחות את טענת הנאשם בדבר הסכמת הקטינה למעשים מסוימים. בית המשפט דחה למעשה את טענות ההגנה של הנאשם וקבע כי לגבי מרבית מהאישומים, היה מדובר במעשים שעלו לכדי דרגה של עבירה פלילית. משכך, הנאשם הורשע בביצוע מעשים מגונים במשפחה, מעשה מגונה בפומבי, הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות. עם זאת, לא הוכח כי פעולות הנאשם הגיעו לכדי סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות או הדחה בחקירה ולכן הוא זוכה מעבירות אלו.