45 שנות מאסר לפדופיל שביצע מעשים מגונים בחמש ילדות קטנות

דרגו את המאמר

הרכב השופטים דן את הנאשם, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בחמש ילדות, ל-45 שנות מאסר בפועל. השופטים התבססו בהחלטתם על רמת המסוכנות הגבוהה שנשקפה מהנאשם והעובדה שנדרשה הרחקה פיזית ממושכת של האחרון מקורבנות פוטנציאליים נוספים על מנת למנוע פגיעה. השופטים ציינו כי מעשי הנאשם היו חמורים ורווי אכזריות, זוועה ובוטות והצדיקו ענישה ממושכת.

רקע

הנאשם הורשע בביצוע שורה של עבירות מין ואלימות בחמש ילדות קטנות. הצעירה מבין הילדות הייתה כבת 5 וחצי והיתר היו בנות 9 וחצי. הן כולם נחטפו בכוח, כל אחת בנפרד, עת היו ליד ביתן, והוסעו תחת איומים, למקום שומם. שם הנאשם ביצע בהן מעשי סדום ומעשים מגונים ולאחר שבא על סיפוקו, החזיר אותן למקום ממנו נלקחו. כל הילדות חשפו את הפגיעה בהן לאחר שחזרו לביתן והגישו תלונות למשטרה. הילדות נבדקו בבית החולים ונחקרו על ידי חוקרות ילדים של המשטרה.

אולם, התוקף לא נמצא במשך זמן רב, גם לאחר שהיו בידי המשטרה ראיות DNA. על כן, הוקם צוות חקירה מיוחד בניסיון לאתר את הנאשם, והמשטרה הפעילה כוחות רבים בשטח, לרבות הפצת קלסתרונים שצוירו על פי תיאור הילדות. כחודש לאחר התקיפה האחרונה, הנאשם נעצר והובא לתחנת המשטרה. לאחר שנלקחה ממנו דגימת רוק, הוא שוחרר לדרכו. הבדיקה העלתה התאמה מלאה ל-DNA של תאי הזרע שנמצאו בתחתוני הקורבנות. על כן, המשטרה עצרה את הנאשם שכאמור, הורשע.

טיעונים לעונש

במסגרת טיעוניה לעונש, התובעת עמדה על החומרה שבמעשי הנאשם. היא הדגישה את גילן הצעיר של המתלוננות ואת הנזק הרב שנגרם להן. לדידה, לפגיעה בקטינה היו השלכות על חיי המשפחה כולה, ובמקרה דנן, חמש משפחות שונות. בנוסף, התובעת הדגישה את העובדה שההליכים המשפטיים היו ממושכים בעקבות התנהלות הנאשם וההגנה. על כן, בית המשפט התבקש לא לתת לכך משקל בעת גזירת העונש.

התובעת טענה שנוכח חומרת המעשים, עברו הפלילי הקודם של הנאשם והמסוכנות הרבה שנשקפה ממנו, היה מקום לגזור עליו עונש מאסר בפועל ממושך ונפרד בגין כל אישום ובמצטבר. התובעת ביקשה אף להתחשב בהיעדר לקיחת האחריות מצד הנאשם ובצורך להתריע אחרים מפני מעשים דומים.

מנגד, ההגנה ביקשה לראות את הנאשם כאזרח אשר כל שנותיו הקודמות בכלא עברו עליו בייסורים. למרות עברו הפלילי, הייתה זו הפעם הראשונה בה הורשע בביצוע עבירות מין. יתרה מזאת, לאחר מעצרו, נחרב עליו עולמו ומשפחתו נטשה אותו. עקב כך, הוא ניסה להתאבד מספר פעמים במהלך תקופת המעצר. ההגנה ביקשה שלא להטיל על הנאשם עונש אשר בעקבותיו יסיים את חייו בכלא, כבקשת התביעה, אלא עונש מתון, שיאפשר לו לראות את ילדיו בעתיד.

דיון והכרעה

צוין כי לנאשם היון הרשעות רבות ועברו הפלילי התחיל עוד בשנת 1973, כאשר היה נער והואשם בגניבה. במשך השנים הנאשם שב והורשע בשורה ארוכה של עבירות רכוש, אלימות, איומים, תקיפה, מסירת ידיעות כוזבות, זיוף, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים ועוד. בנוסף, תסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם הצביע על קיומה של סטייה מינית ורמת מסוכנות גבוהה בתחום המיני.

לאחר מכן, נקבע שלא הייתה מחלוקת באשר לגודל הזוועה שבמעשי הנאשם ושלא נמצאו לזכותו כל נקודות חיוביות. שכן, הוא לא הביע כל חרטה או אחריות על מעשיו. יתרה מזאת, הוא ראה את עצמו כקורבן והטיל על בית המשפט והציבור את האחריות למעשיו. גם העובדה שהרשעותיו הקודמות של הנאשם לא כללו עבירות מין לא הייתה יכולה לעמוד לזכותו, שהרי במקרה דנן היה מדובר על חמישה מעשים שונים. עברו של הנאשם לימד כי פרט להיותו של הנאשם פדופיל, הוא היה גם בעל אופי אנטי חברתי.

על כן, השופטים קבעו כי השילוב בין השניים חייב את הרחקת הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת. הם הוסיפו כי מעשיו של הנאשם גרמו אימה ובהלה בקרב הציבור וגם המשטרה השקיעה מאמצים רבים לשם לכידתו. אולם, גם כאשר הציבור רעש מהאירועים, הדבר לא הרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע מעשים נוספים.

עוד נקבע כי לא הייתה כל הצדקה שמעשיו של הנאשם ייחשבו כאחד. דווקא בשל מספרם הרב של המעשים והתמשכותם על פני שנים אחדות, היה מקום לענישה מתמשכת, שהעבירה מסר מרתיע והגנה על הציבור הרחב מפני מסוכנות הנאשם. משכך, על הנאשם הושת עונש מאסר של 15 שנה בגין כל אחד מהאישומים בהם הורשע. נפסק כי עונש המאסר ירוצה באופן חופף ומצטבר, כך שסך הכול הוטלו על הנאשם 45 שנות מאסר בפועל.