רצח בכוונה תחילה בעקבות סכסוך כספי - הרשעת הנאשם

דרגו את המאמר

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיעו פה אחד את הנאשם בביצוע רצח בכוונה תחילה. הם פסקו כי שלושת יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה התקיימו במקרה דנן ודחו את טענות ההגנה לפיהן הנאשם הכחיש את המיוחס לו.

במקרה דנן, הנאשם היה בעליה ומנהלה של צרכניה ותחנת דלק. על רקע חובו לספק כלשהו, פרץ סכסוך בינו לבין לנציג החברה המנוח. לצורך הסדרת החוב, נקבעה בין השניים פגישה בביתו של הנאשם. המנוח הגיע לבית הנאשם והותקף על ידו בחפץ חד. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם דקר את המנוח באמצעות החפץ 31 פעמים בכוונה לגרום למותו. כתוצאה מכך, המנוח סבל מנזק חמור באיבריו הפנימיים ומאובדן דם ונפטר.

לאחר הדקירה, הנאשם עטף את גופת המנוח בשמיכה, הכניס אותה לשק יוטה והעביר אותה לתא המטען של רכבו. הוא הכניס לרכב גם את כלי הרצח, את בגדי המנוח ואת הטלפונים שלהם. לאחר מכן, זרק אותם במכולה שהייתה במגרש החנייה ושב לביתו. את הגופה הנאשם העביר לרכבו של המנוח, אותו נטש בתל אביב. הנאשם הוסיף וטשטש את עקבותיו באמצעות ניקוי הבית, החלפת פריטי הריהוט שהוכתמו וצביעת קירות ביתו. הנאשם הואשם ברצח בכוונה תחילה ובהעלמת ראיות בכוונה למנוע או להכשיל את ההליך השיפוטי.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי ניתוח פעולותיו של הנאשם הצביע על כך שהיה תכנון במעשיו והם לא היו אקראיים. שכן, הפעולה הראשונה שהנאשם עשה לאחר הרצח הייתה הרחקת רכבו של המנוח מאזור ביתו, וזאת טרם שנפטר מהגופה. הנאשם נטל את מפתחות הרכב והסיע אותו לחניון, וחזר לביתו ברגל. בשלב השני, הנאשם הרחיק את הסכין המגואלת בדם, שיכולה הייתה להביא להפללתו, ואת הטלפונים הסלולאריים שלו ושל המנוח, לגביהם ניתן היה לערוך "מחקר תקשורת" והכניס אותם לשקית. את השקית הוא זרק למכולה במטרה לגרום לכך שהחפצים לא יימצאו.

על מנת להרשיע את הנאשם ברצח בכוונה תחילה, השופטת בדקה האם התמלאו כל יסודות העבירה. ראשית, הכוונה להמית. ההחלטה להמית חייבה קיום כוונה במישור השכלי. כלומר, הנאשם היה יכול לחזות או לצפות את התוצאה הקטלנית וכן לשאוף ולרצות להשיג תוצאה זו. מנסיבות מעשה ההמתה, נפסק שניתן היה ללמוד כי לנאשם הייתה כוונה לסיים את חייו של המנוח והוא שאף לכך, לאור הסכסוך בין השניים.

שנית, יסוד ההכנה. במסגרת יסוד זה נבחן האם הנאשם ביצע מעשה הכנה או אקט פיזי כלשהו שנועד להוציא לפועל את תוכניתו. במקרה דנן, על קיום ההחלטה להמית ניתן היה ללמוד מנסיבות הרצח - 31 דקירות וסוג כלי הרצח - חפץ בעל להב חד שהוכן מבעוד מועד והצביע על הכנה.

שלישית, היעדר קנטור: הנאשם לא תיאר כל התנהגות מקנטרת מצד המנוח, למעט השמעת קללות. הנאשם טען כי אחד ממנהליו של המנוח איים עליו טרם האירוע כי אם לא יסלק את חובו, הוא ייפגע. אולם, השופטת פסקה כי האיום לא היה יכול להיחשב כקנטור מבחינה אובייקטיבית. עם זאת, נבחנה האפשרות שהתנהגות הנאשם הייתה בגדר הגנה עצמית לנוכח האיום על חייו. אולם, נפסק כי העובדה שהנאשם דקר את המנוח 31 פעמים ללא הפוגה, שללה את תחולתה של ההגנה העצמית במקרה. לאור האמור לעיל, נפסק כי הנאשם ביצע את הרצח בכוונה תחילה והשופטים הרשיעו אותו בעבירה זו. כמו כן, הוא הורשע בשיבוש מהלכי משפט, עקב ניסיונו להעלים ראיות מזירת הרצח.