הרשעת רופאה מרדימה בהריגה בעקבות מות מטופלת בגין רשלנות רפואית

דרגו את המאמר

השופט הרשיע רופאה מרדימה שנרדמה בחדר הניתוח, בעבירת ההריגה. השופט ביסס הרשעתו על העובדה שהרופאה התרשלה בביצוע עבודתה, התרשלות שעלתה לכדי גילוי אדישות ופזיזות ביחס לחיי החולה והובילה למותה.

במקרה דנן, הנאשמת הייתה רופאה מרדימה בניתוח לתיקון פזילה בעיניים שבוצע בבתם ז"ל של המתלוננים. הניתוח בוצע בבית חולים פרטי, והנאשמת שובצה כרופאה מרדימה על ידי הרופא האחראי. טרם התחלת הניתוח, היא נכנסה לחדר הניתוח והזרימה לגופה של הילדה חומר הרדמה בריכוז של 4% עד 5% וחיברה אותה למכשיר הנשמה ומוניטור לשם מעקב אחר מצבה. על פי הנוהג הרפואי, ריכוז החומר המרדים מופחת למינון של עד 2% מספר דקות לאחר הרדמת המנותח ועד לסיום ההליך.

אולם, במקרה זה, הרופא המנתח החל בניתוח והנאשמת לא הפחיתה את מינון התרופה. יתרה מזאת, היא הנמיכה את צליל התראת המוניטור שהיה מחובר למנותחת ונרדמה בחדר הניתוח. זמן מה לאחר תחילת הניתוח, החלה ירידה בדופק הלב של המנותחת וליבה נדם. הצוות הרפואי לא שם לב והניתוח התנהל כסדרו, עד שאחת מהאחיות פנתה לנאשמת והסבה את תשומת לבה לדום הלב. רק לאחר שהמוניטור לא הראה סימן חיים, הרופא הורה על הפסקת הניתוח והחייאה. ליבה של המנותחת שב לפעום, אולם בינתיים נגרם לה נזק מוחי נרחב והיא לא שבה להכרתה. מספר שעות לאחר מכן, מותה נקבע.

עקב אירועים אלו הוגש כתב אישום כנגד בית החולים בו בוצע הניתוח, הרופא המנתח ואחראי מחלקת ההרדמה בבית החולים בגין גרם מוות ברשלנות. כנגד הרופאה המרדימה הוגש כתב אישום בגין עבירת ההריגה.

טענות הצדדים

המאשימה טענה כי בית החולים נשא באחריות לגרם מותה של המנותחת ברשלנות, לנוכח העובדה ששימש כמעסיקם של שאר הנאשמים ואפשר להם לבצע את עבודתם באופן שסיכן את בריאותה וחייה של המנוחה.

ביחס לרופא המנתח המאשימה טענה כי הוא לא עקב אחרי סימני החיים של המנוחה במהלך הניתוח, אפשר לרופאה המרדימה להחליש את צליל המוניטור לרמה שלא ניתן לשומעה ולא ווידא כי היא הייתה ערנית. כמו כן, הוא המשיך לבצע את הניתוח ולא התחיל בהחייאה גם לאחר שצג המוניטור העיד על היעדר סימן חיים במנוחה.

ביחס לרופאה המרדימה, המאשימה טענה כי היא קיבלה על עצמה לשמש כמרדימה בניתוח, למרות שהייתה מודעת לעייפותה הרבה. היא החלישה את עוצמת צליל ההתראה במוניטור באופן שהוא לא נשמע במהלך הניתוח והזרימה לגוף המנוחה חומר הרדמה בריכוז גבוה מהמותר. היא נרדמה במהלך הניתוח תוך מודעות מראש לאפשרות זו, לאחר שיצרה תנאים שאפשרו זאת, הסיטה את צג המוניטור ולא עקבה אחרי סימני חיים במהלך הניתוח. בנוסף, הנאשמת השתהתה בביצוע ההחייאה ואישרה לרופא המנתח להמשיך לבצע את הניתוח למרות מצב המנוחה. למעשה, נטען כי היא ביצעה את תפקידה בחוסר מקצועיות תוך סיכון מודע לחיי המנוחה ואדישות ביחס להשלכות תפקודה.

בנוגע לרופא האחראי למחלקת ההרדמה, נטען כי הוא לא טיפל במועד בהרגליה של הנאשמת להירדם במהלך ניתוחים, לא קבע נהלים לפעולת מרדים בחדר ניתוח והטיל על האחרונה ועל מרדימים אחרים עומס עבודה חריג, חרף הסכנות בכך. במחדליו הוא אפשר לנאשמת לבצע את תפקידה באופן שהיה בו כדי לסכן את חיי המנותחים, ומבלי שדאג שזו תבצע את עבודתה באופן מקצועי ומיומן. הרופאה המרדימה הודתה כי גרמה למותה של המנוחה, אך ביקשה להרשיעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ולא הריגה.

דיון והכרעה

השופט ציין כי לא הייתה מחלוקת סביב העובדה שהמנוחה נפטרה בעקבות הזרמת חומר מרדים במינון גבוה לגופה, כך שנגרם לה דום לב. כמו כן, לא הייתה מחלוקת בדבר העובדה שהזרמת החומר במינון הגבוה הייתה עקב רשלנות. משכך, עלתה השאלה האם מעשיה ומחדליה של הנאשמת היו בגדר עבירה של גרימת מוות בלבד או יותר מכך.

על פי העובדות, מכשיר המוניטור בניתוח היה תקין ומי שהייתה אחראי על תפעולו הייתה הנאשמת ורק היא. במהלך הניתוח, המכשיר לא השמיע כל קול. היות והמכשיר היה תקין, השופט פסק כי הסיבה לאי השמעת הקולות הייתה השתקתו על ידי הנאשמת, שהלכה לישון במהלך הניתוח. יתרה מזאת, נפסק שהנאשמת הכינה את עצמה לשינה, התכסתה בסדין, השתיקה את המוניטור, לא התבוננה במסך ולא מילאה דו"ח בקרה כפי שהיה מוטל עליה לעשות. כל אלו הוכיחו כי היא לא הייתה ערה במהלך הניתוח.

הנאשמת הייתה מודעת לעייפותה מאירועים קודמים ולא מנעה זאת אלא להפך: היא ניצלה את הניתוח למנוחה ובכך גילתה אדישות ברורה לחיי המנותחת. השופט קבע כי הנאשמת ביצעה מעשה של פזיזות שהתבטא לא רק באדישות אלא גם בקלות דעת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר לאפשרות של מות המנותחת ומתוך מודעות לאפשרות לתוצאה קטלנית. בסופו של דבר, השופט הרשיע את הנאשמת בעבירה של הריגה. בנוגע לשאר הנאשמים, הרופא המנתח זוכה מעבירת גרימת מוות ברשלנות, אך הורשע בביצוע מעשה פזיזות ורשלנות. בית החולים ואחראי מחלקת ההרדמה זוכו מכלל אשמה.