גזר דין למורשעים בעבירות של סחר בנשים

דרגו את המאמר

השופט גזר על שני נאשמים שהורשעו בעבירות של סחר בנשים, 36 ו–18 חודשי מאסר בפועל, בהתאם למידת מעורבותם ומעשיהם. השופט ביסס את החלטתו על העובדה שהנאשמים פעלו באופן שיטתי, כחלק ממערך כולל שפעל בעסקי הברחת הנשים, תוך ניצול מצוקתן לשם הפקת רווח כספי.

במקרה דנן, הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם ובמסגרת עסקת טיעון בביצוע עבירה של סרסרות למעשי זנות, סחר בבני אדם, קשירת קשר לפשע, הבאת אדם לעיסוק בזנות והחזקת מקום לשם זנות. לאחר הרשעתם, הצדדים הגישו טיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

מטעם המאשימה, הוגשו כראיות לעונש גיליונות ההרשעות של הנאשמים וגזרי הדין בתיקים קודמים שהתנהלו בעניינם. לדידה, עצם העובדה שהנאשמים הורשעו בתיק הקודם בעבירות שבוצעו לאחר העבירות נשוא התיק הנידון, העצימה את חומרת מעשיהם, שנחשפו רק בשנת 2008.

המאשימה טענה כי הנאשם 1, אשר הודה והורשע בעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות, היה חלק מחוליה שפעלה בתחום והביאה נשים ממדינות חבר העמים לישראל למטרות זנות. המאשימה הדגישה את העובדה שהנאשם 1 היה פעיל מאוד בעסקי הסחר בנשים, הן בפן הבינלאומי והן בפן הישראלי. המאשימה סברה כי הצטברות מעשיו של הנאשם 1 חייבה ענישה חמורה במיוחד, וזאת בשל חומרת העבירות, סוגן, משך הביצוע שלהן וקיומו של עבר פלילי.

לגבי הנאשם 2, נטען כי הוא פעל בצוותא יחד עם הנאשם 1 והמחיש בהתנהגותו את העובדה שמדובר היה בהתארגנות לצורך איתור הנשים והבאתן לארץ לשם זנות. המאשימה טענה כי חלקו במעשים היה קטן יותר ולכן לא היה מקום לגזור עליו גזר דין זהה לשל הנאשם 1. יחד עם זאת נטען, כי הנאשם היווה חוליה חשובה בשרשרת מערך הסחר בנשים, שהפעילו הנאשמים ואחרים. שכן, תפקידו היה להבטיח את הגעת "המשלוח" ליעדו בתחומי המדינה. גם לנאשם זה היו לו הרשעות נוספות בשתי עבירות של אחזקת סמים ועבירות נוספות.

מנגד, הנאשם 1 ציין כי הוא הודה במעשים שיוחסו לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. לדבריו, העבירות לא נעשו תוך שימוש באלימות או ביזוי הנשים. התנהגות זו של הנאשם, והעובדה שהוא לא מכר את המתלוננת, שהגיעה ועזבה מרצונה ופעלה ביודעין, העמידה את העבירות ברף התחתון של עבירות הסחר. הסנגור סבר כי היה על בית המשפט להתחשב בעובדה שהנאשם סיים לרצות את העונש בגין העבירות בתיקו הקודם (בו הואשם בגין עבירות שבוצעו לאחר העבירות המדוברות בתיק זה) ולא היה מקום להחמיר עמו.

הנאשם 2 טען כי הוא היה עצור בתיק זה במשך חצי שנה ולאחר מכן שהה במשך שלושה חודשים במעצר בית. לדבריו, העבירה שבגינה נשלח למאסר קודם נעברה לאחר ביצוע העבירות המדוברות בתיק ולאחר ריצוי עונש זה, הוא החל בשיקום חייו. מאז הוא עבד בעבודה מסודרת ולא היה מעורב בביצוע עבירות חדשות. כלומר, לטענתו, לא היה מקום לשלוח אתו שנית למאסר, לאחר שעשה כברת דרך וניסה לחזור למוטב. הנאשם הדגיש את העובדה כי חלקו במעשים היה מצומצם יותר. כמו כן, הוא הודה במיוחס לו ונטל אחריות על מעשיו. בנסיבות אלו, הסנגור סבר כי היה ניתן להסתפק בתקפות מאסר של 6 חודשים, ללא עונש נוסף.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי בתי המשפט שמו להם למטרה למגר את תופעת הסחר בנשים. הם גזרו על נאשמים שהורשעו בביצוע עבירות אלו עונשי מאסר ממושכים מתוך הכרה בפגיעה שנגרמה לקורבנות ולחברה בכללותה. אמנם, במקרה דנן, הנאשמים לא הפעילו אמצעי כוח או כפיה כלפי המתלוננת ולא גרמו לה פגיעות גופניות. אולם, המתלוננת ציינה כי עבדה במשך 305 ימים ברציפות, בממוצע 9 שעות כל יום. לדבריה, קיבלה 300 ₪ מהלקוח עבור שעת פגישה, אך הנאשם נתן לה 50 ₪ בלבד מתוך הסכום. נקבע שהתצהיר שיקף את תופעת הסרסרות במלוא חומרתה, ואת חלקו המשמעותי של הנאשם 1 במעשים.

כאשר השופטת גזרה את דינם של הנאשמים במקרה, היא התחשבה מחד בעובדה שהם היו עצורים במשך זמן רב, שוחררו ממאסר קודם של 15 חודשים שהושת עליהם בתיק קודם, שהעבירות בו בוצעו לאחר המקרה הנדון ובחרטתם. מאידך, השופטת לא התעלמה מהעובדה שהנאשמים ביקשו להפיק רווחים קלים באמצעות העסקת המתלוננת ואחרות בזנות.

בסופו של דבר, השופטת גזרה על הנאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, תשלום קנס בסך של 2,000 ש"ח וכן פיצוי כספי למתלוננת בסך של 7,500 ₪. על הנאשם 2 הושתו 18 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 1,000 ₪.