החלטה בעניין חלופת מעצר למרי פיזם
| דרגו את המאמר |
|
|
לפני :
|
כבוד השופט מאיר יפרח
|
|
המבקשת:
(המאשימה)
|
מדינת ישראל
ע"י עו"ד גב' א' אבידוב
|
|
נגד
|
|
|
המשיבה:
(הנאשמת 2)
|
מרי בת ז'אן פיזם (עצירה)
ע"י עו"ד גב' ר' סויד
|
|
החלטה
|
|
רקע רלבנטי
1. החלטה זו היא המשך להחלטתי מיום 27.1.09, אשר בה קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד מרי לגבי מעורבותה במותה של רוז ע"ה. בסעיף 37 להחלטתי כתבתי כדלקמן:
"הראיות הנסיבתיות שפורטו בסעיף 33 לעיל, בוודאי בהצטברותן, מלמדות לכאורה על מעורבות מרי במותה של רוז, בניגוד להסבריה כי לא היה לה כל חלק ונחלה בדבר. דומני, כי לא עלה בידי מרי להפריך את כוחן המצטבר של ראיות נסיבתיות אלה. אני סבור כי לצורך ההליך שלפניי (מעצר עד תום ההליכים) די בראיות הנסיבתיות האמורות כדי ליצור תמונה ראייתית לכאורית הקושרת את מרי להמתת רוז. בשלב זה של הדיון רב ה"יש" על ה"אין"".
משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותה של מרי בעבירת המתה הוספתי וקבעתי כי קיימת נגדה עילת מעצר סטטוטורית, שאדניה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף חוק זה מקים חזקה מן הדין לפיה, מרי תסכן את ביטחונו של אדם או את ביטחון הציבור; חזקה זו מחייבת, על-פי רוב, מעצר ממש. בסעיף 38 להחלטתי ציינתי לאמור:
"אישום בעבירת רצח מקים מעצם טיבו וטבעו עילת מעצר (סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים). מכבר נפסק כי רק לעתים רחוקות לא ייעצר נאשם בעבירת רצח עד לתום ההליכים נגדו (ראו: עניין אביסדריס; עניין עודה). יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון בכל מקרה קונקרטי אם ניתן להפיג את חזקת המסוכנות על ידי חלופת מעצר (ראו, למשל, פסקי הדין בעניין גרה ו- זחלאקה אותם הזכרתי לעיל)".
2. במועד שימוע ההחלטה מיום 27.1.09 טענה באת-כוח המבקשת לקיומה של עילת מעצר נוספת כלפי מרי. עילה זו מעוגנת בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים ולפיה, קיים יסוד לחשש ששחרור מרי או אי - מעצרה יביאו לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר. לדברי באת-כוח המבקשת: "חלופת מעצר בתיק הנוכחי היא כמעט תיאורטית ואין חלופה בנסיבות שיהא בה כדי לאיין מסוכנות וסכנת הימלטות ושיבוש הליכי משפט" (ראו עמ' 35 לפרוטוקול).
3. על רקע קביעותיי שלעיל, ובהתחשב בהוראות הדין הצריכות לעניין, סברתי כי טרם הכרעה סופית בבקשה ראוי להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינה של מרי, במסגרתו תיבחן המסוכנות הנשקפת ממנה והדרכים להפיגהּ, והכל – בהתאם לקבוע בסעיף 21א(ב) לחוק המעצרים. על כן קבעתי כי דיון בעניין חלופת המעצר יקוים ביום 18.2.09 וכי מרי תישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת.
4. בפתח ישיבת 18.2.09 הסכימו באת-כוח המבקשת ובאת-כוח מרי כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות. החלטתי להיעתר לבקשתן. עם זאת קבעתי כי ההחלטה שתינתן לא תהיה חסויה. במהלך הדיון הרחיבו באת-כוח המבקשת ובאת-כוח מרי בטענותיהן, זו בכֹה וזו בכֹה. בנוסף, הגישה באת כוח מרי לעיוני אסופת פסיקה שעניינה "שחרור לחלופת מעצר בעבירות רצח".
5. כאמור, ההחלטה מיום 27.1.09 מהווה מקשה אחת עם ההחלטה הנוכחית, אשר באה בעקבות קבלת תסקיר מעצר בעניינה של מרי ושמיעת טיעונים משלימים של הצדדים. למען הסדר הטוב, וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.
גדר המחלוקת ומסגרת הדיון
6. שתיים הן השאלות הצריכות הכרעה בענייננו: האחת, האם ניתן להסתפק בנסיבות המקרה בחלופת מעצר; השנייה, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם יש מקום לאמץ את חלופת המעצר שהוצעה על ידי מרי, אם לאו. אפנה לדון בשאלות אלה לפי סדרן.
7. דרך הילוכי תהא כדלקמן: תחילה אסקור את המלצות תסקיר המעצר מיום 11.2.09, אשר הוכן על ידי גב' רוני סגל, קצינת מבחן בכירה מעצרים. תסקיר זה הוגש לתיק בית המשפט ביום 17.2.09 (להלן, לפי העניין: "תסקיר המעצר" או "התסקיר"). לאחר מכן אציג, בקצרה, את עיקר טענות הצדדים. לבסוף, אסקור את המתווה הנורמטיבי הצריך לעניין ולאורו אפסוק את הדין.
המלצות תסקיר המעצר
8. חלופת המעצר שהוצעה מטעם מרי היא שהותה-שלה באתר מסוים המצוי בהרי ירושלים (להלן: "האתר"). חלופה זו נבחנה בתסקיר. שמו של האתר ומיקומו לא נזכרו בתסקיר המעצר. במהלך הדיון מיום 18.2.09 שקוים, כאמור, בדלתיים סגורות התוודעתי לשם האתר ולמיקומו. על מנת שלא לסכל את קיומה של חלופת המעצר המוצעת, ובהתאם להחלטה בדבר קיום ישיבת 18.2.09 בדלתיים סגורות, אמנע מציון פרטים מזהים, אשר יכולים לחשוף את האתר.
9. בפתח תסקיר המעצר נכתב כי הוא מבוסס על פגישה שקוימה עם מרי, אינפורמציה שהתקבלה מאגף הרווחה בעיריית נתניה, שיחה טלפונית עם גב' בארו, קונסול צרפת בישראל, ביקור שנערך באתר שהוצע כחלופת מעצר, שיחה עם האחראי במקום, ושיחה טלפונית עם העובדת הסוציאלית המטפלת במרי בבית המעצר.
10. תסקיר המעצר עומד תחילה על נסיבותיה האישיות של מרי אשר לא כולן ניתנות לפירוט בהחלטתי. בתסקיר מצוין כי מרי היא בת יחידה למשפחה נוצרית-קתולית. מרי עברה ילדות קשה במסגרת משפחתה בצרפת. היא הכירה את בעלה לשעבר (בנג'מין), נישאה לו וילדה את רוז בשנת 2003. כשנה לאחר מכן הגיעו השלושה לישראל והתגוררו אצל אבי בעלה (רוני רון). כעבור זמן, שב בנג'מין עם רוז לצרפת. מרי המשיכה להתגורר אצל אבי בעלה (רוני רון) והתפתח ביניהם קשר רומנטי ממנו נולדו להם שתי בנות. לימים, ניהלה מרי מאבק מול בעלה לשעבר, בנג'מין, התגרשה ממנו בצרפת וקיבלה חזקה על רוז. בחודש דצמבר 2007, שבו מרי ורוז לישראל. רוז מתוארת בתסקיר כמי שחוותה חוויות קשות מגיל צעיר. אף בעניין זה ראוי שלא לפרט והמעיין בעמ' 2 לתסקיר יעמוד בנקל על מהות הדברים. מן התסקיר עולה עוד כי שתי בנותיה של מרי נמסרו למשפחה אומנת לאחר מעצרם של מרי ורוני רון, וטרם הוכרע גורלן. הסיכוי שמרי תוכל לאתרן, הוא קלוש. עם זאת, מביע התסקיר חשש כי מרי "תפעיל לחץ על עובדי הרווחה ובמקביל תהיה נתונה ללחצים מצידו של רוני או בני משפחתו אשר יגבירו התנהגות אובססיבית וטורדנית מצידה". על-פי ההתרשמות שבתסקיר, מרי אינה מצויה במצב של מצוקה קשה או קיצונית נוכח מעצרה. לדברי העובדת הסוציאלית המטפלת במרי בבית המעצר, מרי היא עצורה שקטה וממושמעת ונוכח העבירה המיוחסת לה, מוגדרת כעצורה בסיכון גבוה לאובדנות, אף כי לא הביעה מחשבות אובדניות לפני עורכת התסקיר.
11. בהמשך נבחנת בתסקיר חלופת המעצר שהציעה מרי. האתר המוצע מגודר ומצוי בבידוד ממקום ישוב. הוא נעול בשעות הערב והלילה. האתר משמש קהילה קטנה למספר אנשים המתגוררים בו דרך קבע. באתר נוהג סדר יום ברור ומוגדר.
במקום קיים קו טלפון אחד וכל דייריו מורשים להשתמש בו באופן מבוקר. האחראי על האתר מוכן להקפיד על כללי התקשורת של מרי, כפי שיותרו לה על ידי בית המשפט. האחראי על האתר, ציין לפני עורכת התסקיר כי זו לו הפעם הראשונה להתמודדות עם אפשרות לפקח על חלופת מעצר, והסכמתו ניתנה לאחר שחברי הקהילה הביעו הסכמה לכך. על-פי ההתרשמות של עורכת התסקיר, הוא ער לאחריות הרבה המוטלת עליו בפיקוח על מרי. האחראי על האתר הוסיף וציין בפני עורכת התסקיר כי לאורך שעות היום, מרי תהיה צמודה לפלונית (אותה נכנה להלן: "ד"), עימה לא קיימה עורכת התסקיר מפגש מחמת מחלתה של "ד". האחראי על האתר אמר לעורכת התסקיר כי ברור לו שעליו לדווח למשטרה מיד על כל הפרה בתנאים. עם זאת, הביע הוא בפני עורכת התסקיר "חשש משמעותי מפני החשיפה לתקשורת כאשר הקהילה שלהם מאופיינת בדיסקרטיות ואנונימיות רבה. עוד הוא ציין כי מקווה שמארי תשתלב היטב בקהילה ובמידה ותפר את שלוות המקום והיחסים, הוא ייאלץ לבקש את עזיבתה". על רקע האמור התרשמה עורכת התסקיר כי חלופת המעצר כשלעצמה היא חלופה ראויה, אחראית ורצינית. אשר לסיכון הצפוי ממרי – אין נשקף הימנה סיכון מוחשי לבנותיה. עם זאת "קיים סיכון שמארי תתקשה לעמוד בפני לחצים משפחתיים או לחצים מצד בן זוגה שבכלא. אז קיים החשש כי מארי תפעיל לחץ על עובדי הרווחה על מנת לראות את בנותיה ואף לחבל בסידורי הקבע עבורן. באשר לסיכון שבבריחתה לחו"ל או בתוך הארץ, לא נראה כי חלופת המעצר יכולה להסיר באופן מוחלט סיכון זה". בסופו של דבר, נוכח האמור לעיל, התסקיר אינו ממליץ על שחרור מרי ממעצר. וכך כתבה עורכת התסקיר בפסקת הסיכום:
"באשר להמלצתנו, כאשר אנו מתייחסים לכל הנתונים שבפנינו הרי שלמרות שמדובר בחלופה ראויה, הרי אישיותה הילדותית והלא מגובשת יכולה להיות נתונה ללחצים, במיוחד בשלב זה של ההליך המשפטי הלא ברור, שעשויים להביאה לידי פעולות שיכולות לחבל הן במהלכי המשפט והן בטיפול גורמי הרווחה בבנותיה. לפיכך, לא נוכל להמליץ על שחרורה ממעצר".
עיקר טענות הצדדים
12. המבקשת טוענת כי על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר שלא לשחרר את מרי ממעצר. לטענת המבקשת במקרי רצח שחרור לחלופת מעצר הוא נדיר הן נוכח המסוכנות העולה מן העבירה עצמה והן בשל החשש הממשי להימלטות מאימת הדין. במקרה דנן החשש להימלטות מן הדין הוא כפול הן נוכח עונש המאסר הכבד שעלולה מרי לחוב בו והן כיוון שמרי היא אזרחית צרפת, אשר אין לה כל קשר למדינת ישראל, למעט בנותיה הקטינות שהוצאו מחזקתה. המבקשת מציינת כי שירות המבחן קבע שחלופת המעצר שהציעה מרי איננה מאיינת את חשש ההימלטות ואת החשש שמרי תנסה לאתר את בנותיה וליצור עימן קשר (עמ' 3 לתסקיר).
מעבר לכך, לדברי המבקשת, קיימת סכנה שמרי תנסה ליצור קשר עם עדים ולשבש מהלכי משפט. באת-כוח המבקשת הטעימה (בעמ' 38 לפרוטוקול) כי: "במקרה שלנו קיימת סכנת הימלטות יוצאת דופן, סכנה שהחלופה המוצעת אין בה כדי להתמודד איתה, מדובר במקום שהוא מקום פתוח... אני לא רואה בחלופה זו השגחה. המשיבה יכולה להשתלב בסדר היום [של האתר. מ' י'] ויכולה שלא". לדברי באת-כוח המבקשת (בעמ' 39 לפרוטוקול), ד', האישה המועמדת לשמור על מרי באתר, לא נפגשה עם קצינת המבחן (כמבואר בעמ' 3 לתסקיר). בשל כך נמנעה מקצינת המבחן האפשרות להתרשם ממנה. נוכח טעמים אלה, בהצטברותם, עותרת המבקשת להורות על מעצרה של מרי עד לתום ההליכים נגדה.
13. מרי טוענת, מנגד, כי יש מקום בנסיבות העניין לשחררהּ בערובה ובתנאים מגבילים וכי חלופת המעצר שהציעה, משיגה את מטרות המעצר. לדברי באת-כוח מרי, נסיבות המעשה מלמדות כי מרי לא תחזור ותבצע את המעשה המיוחס לה. ניתן לומר כי מסוכנותה הייתה ממוקדת כלפי המנוחה רוז. לדבריה, אין בתסקיר טענה למסוכנותה של מרי כלפי שתי בנותיה הקטינות. בנות אלה נמצאות כיום במשפחת אומנה, בניגוד לאמור בתסקיר, והליך בדיקת המסוגלות ההורית בו נקטו מרי ורוני רון, נועד לבחון אפשרות לקיום ביקורים של הבנות אצלם. באת-כוח מרי מציינת כי שירות המבחן שלל את מסוכנותה של מרי לציבור בכלל ולבנותיה בפרט. שירות המבחן קבע כי הבנות נמצאות במסגרת מוגנת וחסויה וכי הסיכוי שמרי תוכל לאתר או לפגוש אותן הוא קלוש. עולה, אפוא, כי מסוכנותה של מרי מאוינת מבחינת ההיבט של נסיבות המעשה. מסוכנות זו מאוינת אף מבחינת נסיבותיה של מרי. מדובר בבחורה צעירה, בת 23, שאין לה עבר פלילי ואין בפני בית המשפט אינדיקציה לגבי אלימות כלשהי שאפשר לייחס לה. באת כוח מרי מפנה לעמ' 2 בתסקיר בו נאמר כי בשיחה שקוימה עם העובדת הסוציאלית המטפלת במרי בבית המעצר ציינה זו האחרונה כי "מארי הינה עצורה שקטה וממושמעת".
14. באת-כוח מרי עומדת בטיעוניה על הפער הגדול בין הסיפא של התסקיר בו כלולה המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את מרי לחלופת מעצר, לבין קביעות חיוביות אחרות הכלולות בתסקיר, ובכלל זה, התרשמותה של עורכת התסקיר כי חלופת המעצר שהוצעה הינה, כשלעצמה, חלופה ראויה, רצינית ואחראית. לדבריה, שירות המבחן חושש משני דברים: האחד, כי מרי תפעיל לחץ על עובדי הרווחה על מנת לראות את בנותיה ולחבל בסידורי הקבע עבורן. השני, כי מרי תימלט מן הדין. באת-כוח מרי שוללת את התקיימות שני התרחישים דנן בענייננו. ראשית, אין אינדיקציה כי מרי הפעילה עד היום לחץ כלשהו על עובדי הרווחה. היא מעולם לא פנתה אליהם בדרך כלשהי. מדובר בספקולציה ללא כל בסיס. שנית, בתסקיר נכתב כי לא נראה שחלופת המעצר שהוצעה יכולה להסיר באופן מוחלט את החשש מהימלטות. דא עקא, אין חלופה שיכולה לאיין את החשש האמור באופן מוחלט.
בהתאם לחלופה שהוצעה, מרי תהיה במהלך היום בפיקוח צמוד של "ד" ובמהלך הלילה האתר מגודר ונעול. אין מדובר במקום פתוח. בהתאם לב"ש 70/86 גינדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 449 (1986) על המבקשת לבסס את חשש ההימלטות באורח קונקרטי ולא ניתן לטעון טענות בעלמא. יש לזכור, כי מרי היא לא רק אזרחית צרפת אלא גם אזרחית ישראל. הדבר היחיד שנותר למרי בכל העולם הזה הוא שתי בנותיה הקטינות. כיום הבנות נמצאות במשפחת אומנה ומרי מקווה כי אם תזוכה, תוכל לחזור ולגדל אותן. מעבר לכך, אין למרי למי לחזור בצרפת.
15. אשר לחלופה גופה, מדובר בחלופה ראויה מאוד. מדובר על מקום שאין בו ילדים. האחראי על האתר הודיע כי ברגע שיתברר כי נוכחותה של מרי לא רצויה, תיפסק שהותה באתר. אין מדובר במקום שיחזיק את מרי בכל דרך. המקום כפוף לנהלים. האחראי על האתר ער לאחריות הרבה המוטלת עליו וציין כי רוב שעות היום מרי תהיה צמודה ל"ד". באת כוח מרי מסכמת (בעמ' 42 לפרוטוקול): "גם אנחנו מבקשים לקבל את תסקיר שירות המבחן כולו, כי הסיפא של תסקיר שירות המבחן אינו דומה למה שעולה ממנו. שירות המבחן לא אומר שהחלופה לא ראויה, שירות המבחן לא אומר שהמשיבה לא ראויה. אפשר להוסיף דברים רבים שיכולים לאיין חשש מהימלטות, יש איזוק אלקטרוני, יש הפקדה ויש דברים רבים שאפשר לאיין חשש מהימלטות. יש לציין שלמשיבה אין דרכון והדרכון שלה תפוס. .. במקרה שלנו מעלה שירות המבחן שתי נקודות ולכן נבקש שביהמ"ש יקרא את התסקיר, יתייחס אליו ולא מדובר על תסקיר שירות מבחן שיש המלצה שלילית. מה ששירות המבחן מעלה כחשש זה דבר שאפשר לאיין". נוכח טעמים אלה, בהצטברותם, מבקשת באת-כוח מרי להורות על שחרורה של מרי לחלופת המעצר שהוצעה.
המתווה הנורמטיבי
16. נקודת המוצא היא כי יש לאפשר את שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מקום בו ניתן הדבר. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה כי בית המשפט לא יצווה על מעצר, חרף קיומה של עילת מעצר, אלא אם כן "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". עקרון העל הוא כי זכותו של נאשם בפלילים לחירות מוסיפה לעמוד כל עוד לא הופרכה חזקת חפותו. יתר על כן, המעצר אינו בבחינת פתרון מועדף למסוכנותו של נאשם, אלא מוצא אחרון, בו נוקטים לאחר שהוכח שאין חלופות ראויות (דברי כב' השופט א' א' לוי בבש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 15.6.04).
17. בבוא בית המשפט להחליט אם לשחרר נאשם לחלופת מעצר עליו לשקול את כלל השיקולים הרלבנטיים, לרבות טיב המעשים המיוחסים לו, המלצת שירות המבחן ועברו הפלילי (בש"פ 1362/09 מדינת ישראל נ' בן חיון, לא פורסם, ניתן ביום 17.2.09. להלן: "עניין בן חיון"). ברם, יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (ראו דברי כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 1178/09 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 22.2.09, וכן בעניין בן חיון המפנה לרע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 25.2.07).
18. בדיקת בית המשפט בעניין חלופת המעצר נעשית בשני שלבים, קרי, האם יש מקום לחלופת מעצר בנסיבות, ואחר כך בחינת התאמתה של החלופה עצמה (בש"פ 6466/06 עקול נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 31.8.06). עמד על כך כב' השופט עדיאל בבש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 7.11.04), בציינו:
"סעיף זה אמנם מחייב את בית המשפט לבחון חלופת מעצר, אולם הסעיף אינו מחייב, בכל מקרה ומקרה, לבחון חלופת מעצר קונקרטית. בחינתה של חלופת מעצר נעשית, ככלל, בשני שלבים: בשלב הראשון, בוחן בית המשפט אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר – יהא טיבה אשר יהא. רק אם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, הוא יפנה לבחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה בנסיבות העניין".
19. השיקולים אותם על בית המשפט לבחון בבואו לשקול אם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, אם לאו, הם, בין השאר, אלה:
(א) מעשה של המתת אדם או מעורבות במעשה שכזה, מחייבים, ככלל, מעצר עד לתום ההליכים. הלכה היא כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להפיג את מסוכנותו של נאשם המעורב במעשה רצח או הריגה ולשקול חלופת מעצר (ראו, מכלל רבים אחרים, את האמור בבש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 523 (1997). להלן: "עניין עודה"; בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה, לא פורסם, ניתן ביום 19.7.04. להלן: "עניין גרה"; בש"פ 4812/05 זחלאקה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 20.6.05; בש"פ 982/07 מדינת ישראל נ' אביסדריס, לא פורסם, ניתן ביום 20.2.07). בבש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 29.6.07 (להלן: "עניין כהן") הטעים כב' השופט רובינשטיין כי : "...במקרי רצח שחרור בערובה הוא נדיר, נוכח המסוכנות העולה מהעבירה עצמה, אך כאמור, הדבר טעון בדיקה בנסיבות דנא".
(ב) העובדה שלנאשם מיוחסת עבירת רצח וישנן ראיות לכאורה נגדו אינה מביאה בהכרח למסקנה כי יש לעצור אותו עד תום ההליכים במשפטו (דברי כב' השופט עדיאל בעניין גרה). בעניין גרה נקבע כי:
"אכן, חזקה היא כי מבצע רצח יסכן את ביטחון הציבור וברוב המקרים בתי המשפט מגיעים למסקנה כי חשש זה אינו יכול להיות מופג באמצעות שחרור לחלופת מעצר. יתר על כן, לנוכח העונש המנדטורי החמור שבצדה של עבירת הרצח קיים חשש טבוע להימלטותו של הנאשם מאימת הדין. אף-על-פי-כן, על בית המשפט לבחון בכל מקרה קונקרטי האם ניתן להפיג את המסוכנות ואת החשש להימלטות על ידי חלופת מעצר (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 523)".
ולמטה מזה:
"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו (השווה בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 720)".ו
ודוק: על הנאשם מוטל הנטל להפריך את המסוכנות הסטטוטורית המחייבת מעצר ממש (בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף, לא פורסם, ניתן ביום 21.2.06. להלן: "עניין נאשף").
(ג) אחד השיקולים המנחים להורות על חלופת מעצר הוא היעדר עוצמה מספקת של הראיות הלכאוריות כדי להצדיק מעצר בפועל, שאז ניתן להסתפק בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 7797/08 קאדר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 28.9.08; בש"פ 6955/05 לולחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 25.7.05). לאחרונה נפסק בבש"פ 1549/09 מדינת ישראל נ' אזולאי, לא פורסם, ניתן ביום 18.2.09, כי מקום בו ישנן ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך מדובר בראיות נסיבתיות בלבד שאינן מוצקות דיין במובן זה שאינן קושרות את הנאשם במובהק לזירת האירוע בשעת האירוע, "נראה כי יש לאזן בין מסוכנותו של המשיב (העולה מאליה מתוך המעשים המיוחסים לו) (הכוונה לעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק בצוותא וניסיון לרצח בצוותא. מ' י') ובין חולשת הראיות לכאורה הקיימות בעניינו". בשים לב לאמור הורה בית המשפט העליון על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אפשרות של חלופת מעצר בעניינו של המשיב.
(ד) נסיבות ביצוע העבירה.
(ה) חלקו של הנאשם בביצוע העבירה. שומה על בית המשפט לבחון מהי מידת מעורבותו של הנאשם בביצוע העבירה. לא הרי מבצע עיקרי, באמצעות סכין, נשק חם, אלימות או חפץ כלשהו, כהרי מבצע בצוותא, משדל או מסייע. בב"ש (מחוזי-באר שבע) 20265/01 מדינת ישראל נ' קושליביץ, לא פורסם, ניתן ביום 5.3.01 (להלן: "עניין קושליביץ") קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט (כתוארו אז) נ' הנדל) כי קיימות ראיות לכאורה למעורבות המשיבה ברצח הגרוש שלה יחד עם אחר, העונה לשם עאבאדין, וכי קמה כנגדה עילת מעצר. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף ובחן את האפשרות של חלופת מעצר על רקע הנסיבות המיוחדות של המשיבה. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש מקום לשחרר את המשיבה בערובה ובתנאים מגבילים, בציינו:
"בניגוד למצב בעבר, בקיומן של ראיות לכאורה, אין חובה לעצור עד לסיום ההליכים נאשם אשר נגדו הוגש כתב אישום בגין עבירת רצח המבוסס על ראיות לכאורה. מוסכם כי תוצאה של שחרור בעבירה כה חמורה מהווה חריג. סבורני כי בפנינו מקרה חריג. מספר סיבות לדבר. קביעת בית משפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה אינה סוף פסוק, גם בפרמטר זה של ההחלטה. חובתו של בית המשפט להתייחס לא רק לקיומן של ראיות לכאורה אלא גם לאיכותן ולעוצמתן. אין כאן חזרה מהמסקנה המקדמית כי אם בחינה קונקרטית של כל תיק על-פי נסיבותיו הוא. המציאות המשפטית מלמדת כי לא כל הראיות לכאורה הינן בעלות אותו גוון. לדוגמא, הראיות הלכאוריות נגד עאבאדין חזקות יותר מאשר אלו נגד המשיבה. ... מכאן אין די בקביעת המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה גם בעבירה החמורה ביותר. אין זה שלב המתיר, לאחר שהגענו אליו וניתנה תשובה חיובית, לעבור הלאה לסוגיית העילה בקיומה של אלטרנטיבה ולהתעלם מעוצמת הראיות לכאורה. ישנה גם חובה להמשיך לשלב הבא, לכן אל לבית משפט לשקול את השיקול האמור באופן עצמאי, אלא על רקע השיקולים של עילת המעצר וקיומה של אלטרנטיבה. הקושי הוא כי חזקת המסוכנות עומדת בעוצמה רבה בעבירת רצח. אולם, עסקינן בחזקה שאיננה חלוטה. יש לבחון, גם בעבירה מסוג זה, את החזקה על-פי נסיבות המקרה. מצוות המחוקק היא לחפש אלטרנטיבה באם ניתן בכל מקרה. כפי שעולה מן החומר, מסוכנותה של המשיבה נתגלתה בהקשר עובדתי מאוד מסוים. המוביל בצוות ובביצוע המעשה היה עאבאדין. הוא נעצר עד לסיום ההליכים על פי הסכמתו. גם לולא הסכמתו מצבו שונה מזה של המשיבה. ראוי לבדוק את מסוכנות המשיבה נכון לשלב זה. בראיה זו מסוכנותה קיימת ממעשיה הלכאוריים, אך מימדיה השתנו. מסכים אני עם טענת התובעת כי המשיבה במעשיה הלכאוריים מלמדת על היותה מניפולטיבית ובמובן מסוים חסרת מעצורים. מעידה על כך פנייתה למשטרה ולרדיו בדבר היעלמות בעלה בעוד היא יודעת את האמת. היא ניקתה את החצר מכתמי הדם. השתתפותה ברצח, בהיקף זה או אחר, מלמדת כאמור אף היא על מסוכנותה, אפילו ואין לה הרשעות קודמות. ואולם, יש לשאול וחובה לשאול – האם אין אלטרנטיבה? האם אין דרך אחרת להשיג את מטרת המעצר – למנוע מהמשיבה לשבש, בדרך זו או אחרת, את מהלכי המשפט ולפקח עליה, תוך הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הציבור. ... נראה לי כי מעצר בית מלא ישיג את התוצאה הנדרשת במקרה זה. שחרור בתנאים מקלים יותר עלול לפתוח פתח לא רצוי וליצור פיתוי".
(ו) האם קיים סיכוי כי הנאשם יחזור על מעשיו אם ישוחרר לחלופת מעצר.
(ז) עברו הפלילי של הנאשם.
(ח) המלצת שירות המבחן. הלכה היא כי בנסיבות נדירות ידחה בית המשפט המלצות לא חיוביות של שירותי המבחן, שהם הסמן השיקומי במערכת (בש"פ 10910/08 בוריסוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 1.1.09. להלן: "עניין בוריסוב").
(ט) האם הנאשם נטל אחריות על מעשיו, אם לאו.
(י) קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות (השוו: בש"פ 8218/08 ברוך נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 7.10.08. להלן: "עניין ברוך"; בש"פ 4453/03 זוהר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 3.6.03. להלן: "עניין זוהר"; ב"ש (מחוזי-ת"א) 90973/08 מדינת ישראל נ' מצגורה, לא פורסם, ניתן ביום 22.10.08; ב"ש (מחוזי-ת"א) 90453/04 מדינת ישראל נ' פרילוצקי, לא פורסם, ניתן ביום 24.2.04; בש"פ 58/01 טוקמקוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 8.1.01; עניין עודה; עניין בוריסוב).
(יא) מטרתו של המעצר היא מניעתית ולא הרתעתית. אין המעצר מהווה מקדמה על חשבון העונש (דברי כב' השופט רובינשטיין בעניין כהן ובעניין נאשף). יפים והולמים לענייננו הדברים שנאמרו בעניין נאשף:
"אכן, דילמת ההתייחסות לעבירות חמורות מלווה את בתי המשפט תדיר בעסקם במעצרים. האינסטינקט האנושי ממקד את הדברים בחומרת העבירה; קרי, אם ניטלו חיי אדם בעבירה חמורה, ראוי לו - על פי תחושה זו - שייעצר ויורחק מבני אדם ומסיכון הבריות בעבירה נוספת. כך גם לכאורה בעבירות חמורות אחרות, אף אם לא נסתיימו במוות. ועוד, התביעה, בראיית אינטרס הציבור, לשיטתה, מעוניינת על פי רוב לראות נאשמים בעבירות חמורות מאחורי סורג ובריח גם בעת ההליכים המשפטיים, כך שהציבור יהא פטור מחשש פגיעתם הרעה. ואולם, וכבר ציין בית המשפט זה לא אחת ולא שתיים, המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר (ראו למשל בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) השופט ג'ובראן, ועוד החלטות דומות רבות), אלא ציין עילות כמו מסוכנות, שיבוש, הימלטות מאימת הדין, וכן קבע חזקה סטטוטורית של מסוכנות בעבירות כגון בטחון, אלימות מסוגים חמורים וסמים (סעיף 21 לחוק המעצרים). אמנם, פשיטא שחומרת העבירה יכולה להוות אינדיקציה למסוכנות, ולהישקל בין שאר גורמים".
זאת ועוד, חומרת העבירה, כשלעצמה, אינה מהווה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר הגורמים (ראו בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 13.12.07).
(יב) האם קיים חשש ממשי להימלטות הנאשם מאימת הדין. חשש כזה קיים, מאליו וללא הוכחה, בעבירת רצח או הריגה, זאת נוכח חומרת העבירות והעונשים הכבדים הצפויים לנאשם באם יורשע (ראו: עניין גרה; עניין בן חיון). עם זאת, חשש זה הוא בר-הפרכה על ידי הנאשם.
ומן הדין אל המחלוקת.
האם ניתן בנסיבות העניין להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר?
20. אני סבור כי המקרה דנן, בו מיוחסת למרי מעורבות בעבירת המתה, הוא אחד מאותם מקרים חריגים שבחריגים, בהם ראוי לשקול חלופת מעצר. מרי הרימה את הנטל להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית. זאת עשתה במיוחד בעזרת תסקיר המעצר. כמו כן המבקשת לא הניחה בסיס איתן לטענות בדבר החשש להימלטות מאימת הדין ובדבר שיבוש הליכי משפט, ככאלו השוללים את האפשרות להידרש לחלופת מעצר כזו או אחרת. אלה נימוקיי.
(א) מעורבות הורה בהמתת ילדו אינה דבר שהדעת מסוגלת לתפוס או להבין. פשיטא שמעשה כזה אינו מעורר – ואינו יכול לעורר - מעצם טבעו וטיבו אהדה כלפי עושהו, יהיו הצידוקים לכך כאשר יהיו. עם זאת, שומה על בית המשפט להבחין לצורך בחינת חלופת מעצר, בין המעורבים בביצוע עבירת ההמתה. כך למשל, אין להחיל דין זהה על מי שביצע את מעשה הקטילה פיזית ועל מי שהיה שותף לביצוע העבירה באופן כזה או אחר, אך אין בנמצא כל ראיה ישירה הקושרת אותו לזירת האירוע. יתר על כן, בעוד שבשלב קביעת קיומן של ראיות לכאורה בוחן בית המשפט את דיות הראיות הגולמיות, הרי שבשלב הנוכחי נותן בית המשפט את דעתו אף לאיכותן של הראיות לכאורה ולעוצמתן (ראו עניין קושליביץ). במקרה דנן הראיות לכאורה מצביעות על כך שמי שביצע את מעשה הקטילה פיזית הוא רוני רון ולא מרי. עומק מעורבותה של מרי במעשה ההמתה נשאר, במידה מסוימת, לוט בערפל, אף כי ישנן ראיות לכאורה למעורבות זו. העדר תשתית ראייתית מוצקה נגד מרי לגבי חלקה במעשה ההמתה, משליך על שאלת מסוכנותה ומחליש את חזקת המסוכנות הסטטוטורית (ראו: עניין זוהר, בפסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' מצא). על כן, משעוצמת הראיות לכאורה כנגד מרי אינה מן הגבוהות יש לשקול הסתפקות בחלופה תחת הותרתה במעצר.
(ב) מסוכנותה של מרי אינה כלפי הציבור בכללותו ואף לא כלפי עצמה. כך סבר שירות המבחן בתסקיר. מחומר הראיות עולה לכאורה כי לכל היותר הופנתה מסוכנותה של מרי כלפי רוז. קיומה של מסוכנות נקודתית ומסוימת, אשר אין יסוד להניח שתשוב ותתקיים, הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון כשיקול לבחינת חלופת מעצר הולמת בנסיבות העניין (ראו: עניין זוהר; עניין ברוך).
(ג) למקרא תסקיר המעצר חשתי אי נוחות מסוימת. בפסקת הסיכום של התסקיר לא המליץ שירות המבחן על שחרורה של מרי לחלופת המעצר שהוצעה. מסקנה זו נסמכה על ארבעה ראשים, שעניינם מסוכנותה הנטענת של מרי; החשש שבהימלטותה; החשש לשיבוש הליכי משפט; והחשש שמרי תחבל בטיפול גורמי הרווחה בבנותיה.
מסוכנותה של מרי התייחסה הן לבנותיה והן לחשש ש"תפעיל לחץ על עובדי הרווחה ובמקביל תהיה נתונה ללחצים מצידו של רוני או בני משפחתו אשר יגבירו התנהגות אובססיבית וטורדנית מצידה". אשר לחשש להימלטותה של מרי, סבר שירות המבחן כי החלופה המוצעת אינה יכולה להסיר באופן מוחלט סיכון זה. בכל הנוגע לשני הראשים הנוספים, נטען שאישיותה של מרי עלולה להיות נתונה ללחצים שעשויים להביאה לידי פעולות שיכולות לחבל במהלכי המשפט כמו גם בטיפול גורמי הרווחה בשתי בנותיה.
קביעות שירות המבחן באשר למסוכנותה של מרי אינן מבוססות והן מעוררות קושי ותמיהה. ראשית, שירות המבחן מציין "בהתייחס לבנותיה הרי שהן מצויות במקום מוגן וחסוי ולא נשקפת להן סכנה מוחשית מפניה" של מרי. הסיכוי שמרי תוכל לאתר את בנותיה ולפגשן הוא קלוש, במיוחד בשים לב לכך שהבנות מצויות בחזקת משפחת אומנה. שנית, החשש מפני הפעלת לחץ על עובדי שירות הרווחה מצד מרי, מחמת היותה נתונה ללחצים מצד בן זוגה שבכלא או מצד משפחתו, אינו מבוסס כהלכה. לא הוכח קיומו של קשר כלשהו בין מרי לבין רוני רון או משפחתו מאז יום 12.8.08 (הוא יום מעצרם של מרי ורוני) ועד עצם היום. יש לזכור כי רוני רון נמצא במעצר וממילא יכולתו ליצור קשר עם מרי מוגבלת ביותר. מעבר לכך לא הוכח כי מרי ניסתה לעמוד בקשר כלשהו עם עובדי הרווחה ומכאן שהחשש כי תעמוד איתם בקשר בעתיד - לכשתשוחרר בתנאים מגבילים - הוא ספקולטיבי גרידא.
כאן אני מגיע לסיכון שבהימלטותה של מרי. שום חלופת מעצר אינה יכולה לספק ביטחון מלא ומוחלט מפני חשש כאמור. עם זאת השאלה היא עד כמה מוחשי חשש ההימלטות ומהן העובדות שבכוחן לבססו. מחד, קבעה ההלכה מעין חזקה שבעצם חומרת העונש הצפוי לנאשם בעבירת המתה מסוג רצח או הריגה, טבוע חשש להימלטות מאימת הדין. אולם מאידך אין זו חזקה חלוטה. עדיין יש לבחון אם נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, כמו גם החלופה המוצעת, מספקים מענה הולם לחשש זה.
החשש מפני שיבוש הליכי משפט מכוון ככל הנראה להליך המשפטי הלא ברור, כלשון התסקיר, המתנהל בבית המשפט לנוער בכל הנוגע לבנותיה של מרי.
חשש זה הוא חשש בלתי ממוקד ושמהותו לא פורטה בתסקיר. אף אם יש ממש בחשש זה, ואיני סבור כך, הרי שאין הוא מתייחס להליך הנוכחי במתנהל בבית משפט זה.
בכל הנוגע לטענה לפיה קיים חשש שמרי תחבל בטיפול גורמי הרווחה בבנותיה, כטעם המצדיק הותרתה במעצר עד תום ההליכים בתיק הנוכחי, לא מצאתי בה ממש. בתסקיר לא נאמר כיצד מרי יכולה לחבל בטיפול כלשהו ואף לא נאמר באיזה מטיפולי גורמי הרווחה יכולה היא לחבל. כזכור, בנותיה מצויות במשפחת אומנה והחשש מפני פגיעה בשלומן הוא קלוש. יתר על כן, ככל שתימצא חלופה הולמת, ניתן להתנות את שחרור מרי באיסור יצירת קשר כלשהו עם גורמי הרווחה, ממש כשם שבית המשפט המשחרר נאשם לחלופת מעצר אוסר עליו ליצור קשר עם המתלונן (ראו לאחרונה בש"פ 931/09 מדינת ישראל נ' שאולוב, לא פורסם, ניתן ביום 30.1.09; הפרת תנאי זה מהווה עילה למעצר עד תום ההליכים. ראו, למשל, בש"פ 10378/08 עלוש נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 30.12.08) או עם אחרים (בש"פ 10305/08 מלכה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 18.12.08).
לאור האמור לעיל, אני סבור כי התסקיר אינו כזה השולל מכל וכל את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות המקרה. אמנם קריאת תסקיר המעצר מלמדת כי לשיטת שירות המבחן לא ניתן להפיג את מסוכנותה של מרי, את חשש הימלטותה מאימת הדין ואת החשש שתשבש הליכי משפט ועל כן כל חלופה לא תיסכון. אולם מסקנה זו לא יכולה לעמוד. בכל הנוגע לעניין מסוכנותה של מרי, תסקיר המעצר מצביע על קלישות הסיכון ועל היותו רחוק מאפשרות ממשית של התגשמות. בכל הנוגע לחשש להימלטותה של מרי – אין שיקול זה בגדר שיקול המשמיט את הקרקע תחת האפשרות העקרונית למצוא חלופת מעצר הולמת. נחזה כי שיקול זה עניינו בבחינת הלימות חלופת המעצר המוצעת ולא בעצם האפשרות להסתפק בחלופה בנסיבות העניין. בכל הנוגע לשיבוש הליכי המשפט אין לטענה על מה שתסמוך, לכאורה, מה גם שאיננה נוגעת להליך נושא כתב האישום.
בנסיבות אלה אין לסבור כי תסקיר המעצר הוא תסקיר שלילי. מסקנתו של התסקיר אמנם אינה חיובית, אולם יש לבחון את התסקיר כמכלול ובחינה זו מלמדת כי ההמלצה אינה מבוססת כדבעי. לכל היותר ניתן לראות את ההמלצה ככזו השוללת את התאמתה של החלופה הספציפית שהוצעה מבלי לסגור את הדלת לפני היתכנותן של חלופות מתאימות שיכול ותוצענה.
(ד) נסיבותיה האישיות של מרי אינן תומכות במסקנה שיש להותירה במעצר עד תום ההליכים. המבקשת לא הכחישה כי למרי אין עבר פלילי וכי היא קיימה אורח חיים נורמטיבי לכאורה.
מדובר בבחורה צעירה, בת 23, שנסיבות חייה אינן מן הפשוטות (ראו לעניין זה תסקיר המעצר, שלא אחזור על האמור בו). על-פי התרשמות שירות המבחן מרי אינה סובלת מנטיות אובדניות. כל אלה אינם מעלים טעם עקרוני השולל בדיקת חלופת מעצר. כך הוא גם אם אין מרי נוטלת אחריות למעורבותה בעבירת ההמתה המיוחסת לה.
21. נמצא לנו אפוא כי יש מקום בנסיבות העניין לבחון קיומה של חלופת מעצר ספציפית ובלבד שתשיג את מטרות המעצר.
בחינת התאמתה של חלופת המעצר המוצעת
22. לעת הזו לא הצביעה מרי על חלופת מעצר ממשית העשויה לשמש בסיס לשחרורה בערובה ובתנאים מגבילים. העיון בפסיקת בית המשפט העליון מלמד כי באותם מקרים נדירים וחריגים שבהם שוחרר נאשם בעבירת רצח או הריגה לחלופת מעצר, הציב בית המשפט תנאי שחרור מחמירים על מנת לדלל את תמריציו של הנאשם להפר את ההחלטה המשחררת אותו לחלופה. בין תנאים אלה מצינו איזוק אלקטרוני; פיקוח צמוד של 24 שעות של מפקחים להנחת דעת בית המשפט; הפקדות כספיות במזומן בסכומים נכבדים וכן ערבויות עצמיות וצד ג' גבוהות מן ההפקדה במזומן; עיכוב יציאה מן הארץ ומתן היתר למשטרה לבקר במקום מעצר הבית על מנת לוודא כי הנאשם אכן מקיים את תנאי ההחלטה (ראו, למשל, דברי כב' השופט רובינשטיין בעניין כהן ובעניין נאשף). בענייננו, החלופה שהוצעה לא מהווה מענה ראוי שיש בו כדי למלא אחר השגתן של מטרות המעצר. היא אף אינה מקיימת אחר קני המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה והוזכרו לעיל. באת-כוחה של מרי אכן טענה בעת הדיון כי ניתן להוסיף תנאי שחרור שיוכלו לחזק את החלופה המוצעת ולאיין את החשש הנשקף ממרי. אולם בפועל לא הוצעו על ידה תנאי שחרור מגבילים, דוגמת הפקדה כספית וערובות אחרות. בנסיבות אלה פרטי חלופת המעצר שהוצעה אינם מספקים את מטרות המעצר. אדגים את הדברים.
(א) האתר אינו מקום סגור שאין יוצא ובא ממנו. היפוכו של דבר. מן התסקיר עולה כי המקום נעול בשעות הערב והלילה. אילו היה נעול אף בשעות היום חזקה כי התסקיר היה מציין עובדה זו.
(ב) שירות המבחן לא פגש את המפקחת "ד" ואף לי לא נתאפשר להתרשם ממנה.
(ג) על-פי האמור בתסקיר, ציין האחראי על האתר "כי לאורך שעות היום היא [הכוונה למרי. מ' י'] תהיה צמודה" למפקחת "ד". עינינו הרואות כי רק בשעות היום (ולא במשך 24 שעות ביממה) תהיה מרי נתונה תחת פיקוח צמוד. לא כן בשעות הלילה.
(ד) האתר בו מדובר מרוחק ומבודד ממקום ישוב. יש בכך אמנם פן המיטיב עם הלימותה של החלופה המוצעת. אולם, פן אחר שלא נשקל, או לא ניתנה עליו הדעת, הוא הפן המקל על האפשרות להימלט מן האתר, במיוחד בשים לב לכך שהאתר אינו נעול בשעות היום.
(ה) האתר מתמודד לראשונה עם האפשרות לפקח על חלופת מעצר. אין לו ניסיון בכך.
(ו) מדברי האחראי על האתר נלמדת ארעיותה האפשרית של חלופת המעצר הנדונה מחמת חוסר האפשרות לצפות, בין השאר, את האופן בו תשתלב מרי באתר.
(ז) החלופה על כל היבטיה אינה מקיימת אחר קני המידה הפסיקתיים המחמירים הנדרשים שעה שהנאשם העתיד להישלח לחלופה מעורב בעבירת רצח או הריגה.
סוף דבר
23. אני קובע כי לא הובאה לפניי חלופת מעצר הולמת. על כן, בשלב זה – אני מורה על מעצרה של מרי עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה. עם זאת, הואיל ולא נמצא לי כל טעם שבעיקרון לשלילת האפשרות לשחרר את מרי לחלופת מעצר, תוכל היא להגיש בקשה מתאימה בציון חלופת מעצר אחרת, אשר תיבדק ותיבחן לגופה.
24. בנסיבות העניין מוצא אני לנכון לציין את עבודתן היסודית של באת כוח המבקשת ובאת כוח מרי אשר לא חסכו מאמץ ולא הותירו אבן על אבן בניסיונותיהן לשכנעני כל אחת בצדקת עמדתה.
ניתנה היום, כ"ט בשבט התשס"ט (23 בפברואר 2009), במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיבה והמשיבה, שהובאה ע"י שב"ס וכן המתורגמנית, גב' ח' פיקרד.
