ענישה לרואה חשבון אשר הורשע בעבירות על חוק מס ערך מוסף
| דרגו את המאמר |
|
|
בעניין:
|
מדינת ישראל
|
|
|
|
|
ע"י ב"כ עוה"ד
|
שפין גרוס
|
המאשימה
|
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
|
גרשון– בעצמו ע"י עו"ד פרידמן
|
|
|
|
|
|
|
הנאשם
|
החלטה
הוראות הסעיפים 119 ו-120 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 - נמחקות מהכרעת הדין שניתנה ביום 27.10.08 לאור הוראות כתב האישום המתוקן [התיקון נעשה בגוף הכרעת הדין].
ניתנה היום 26 בפברואר, 2009 (ב' באדר תשס"ט) במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת
סגן נשיא
|
גזר דין
כתב האישום והסדר הטיעון
א. על פי הודאתו הורשע הנאשם בשורה ארוכה של עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), וזו תמציתם של 18 האישומים אשר בכתב האישום:
הנאשם הינו רואה חשבון מוסמך ובעלים של משרד רואי חשבון והנהלת חשבונות (להלן: "המשרד"), הוא ייצג לקוחות מול רשויות המס והיה חייב בניהול ספרים שלו ושל לקוחותיו, על פי חוק מע"מ ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו -1976.
על פי מרביתם של האישומים קבל הנאשם מלקוחות שיקים לתשלום המע"מ המתחייב מהפעילות העסקית של הלקוח, על-פי דו"חות שערך, ולאחר מכן שינה מסמכים ודיווח על תשומות כוזבות ביתר במטרה להקטין את ההכנסה החייבת במע"מ, ואת ההפרש שבין הסכומים שקבל מהלקוח לבין הסכומים שהעביר למע"מ שלשל לכיסו.
בנוסף, שינה הנאשם את סכומי המע"מ המתחייבים ממנו ומפעילותו על-פי הדו"חות אותם הגיש למע"מ, והתאים בתיקו האישי את החיוב בהם לסכום השיקים שקיבל מהלקוחות לפקודת מע"מ, וכן הורה לעובדי משרדו לבצע רישום כוזב בספרי הלקוחות לצורך סגירת יתרות.
הפעולות שביצע הנאשם נעשו בדרכי עורמה, מרמה ותחבולה, ובשל מספרן הרב של העבירות וסכומי העלמת המס הנובעים מהיקף פעילותו הכוזבת, יש לראותן כעבירות שבוצעו בנסיבות מחמירות.
אשר על-כן מיוחסות לנאשם 269 עבירות על חוק מע"מ, עבירות שעיקרן מסירת דו"חות המכילים ידיעות כוזבות, ניכוי מס תשומות ללא מסמכים, השתמטות מתשלום מע"מ והכנת פנקסים כוזבים במטרה לגרום לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס.
ב. עם תחילתו של הליך הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו יוטל על הנאשם עונש מאסר למשך 45 חודשים, ולצידו מאסר על תנאי וקנס על פי שיקול דעת בית המשפט.
ראיות לעונש
א. מטעם הנאשם העידו שלושה עדים לעונש ושלושתם מדברים טובות בנאשם, הן כאדם והן כאיש מקצוע.
העדה הראשונה היא אשת חברו של הנאשם והיא מתארת את מסירותו של הנאשם ועזרתו לה ולבעלה החולה. הבעל חלה במחלת כליות ובכל תקופת חוליו העסיק אותו הנאשם ושילם לו משכורת, גם כשנעדר לצורך טיפולים רפואיים. כאשר נזקק הבעל להשתלה עמד הנאשם בראש עמותה לגיוס כספים ותרם סכום נכבד מכיסו שלו.
העד השני מדבר על נדיבותו של הנאשם אשר התיר לעובדיו להשתתף בשיעורי הגמרא על חשבון שעות העבודה, וכאשר נסגר משרדו תרם את הרהיטים לנזקקים.
העד השלישי הוא חבר ילדות, חבר למקצוע, רו"ח מזה 35 שנה, והוא מתאר את הנאשם כאיש משפחה אחראי, מסור, נאמן ואב למופת.
הנאשם פעל רבות בתחום המקצוע, התמקצע בתחום המיסוי, לקח חלק בוועדות שונות של לשכת רואי החשבון, תרם רבות לקידומו של תחום המיסוי, והכל על חשבונו ועל חשבון זמנו.
בנוסף, עזר הנאשם לזולת, סייע לנזקקים ופעל להצלת נפשות, עד אשר מעד ונפל בידי אנשי העולם התחתון אשר איימו עליו והוא נגרר לביצוען של העבירות.
ב. במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו תצהיר מטעמו של מנכ"ל מוסדות חב"ד בהרצליה ומכתב מעם עמותת בית הכנסת "סיני", ושני המסמכים כאחד עוסקים בתיאור מעשי ההתנדבות של הנאשם, עזרתו לנזקקים ולעניי העיר, ופועלו לטובת הקהילה.
טיעונים לעונש
ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, מפנה לעובדות כתב האישום המלמדות על החומרה היתרה במעשיו של הנאשם. אין מדובר במעידה חד פעמית אלא באדם אשר במהלכן של 6 שנות מס פעל לרמות את לקוחותיו ואת רשויות המס באופן שיטתי, ושלשל לכיסו סכום של כ-4 מיליון ₪ מקופת המדינה.
חומרה יתרה נגזרת מעצם העובדה כי מדובר ברו"ח אשר מעל באמון הלקוחות ובאמון רשויות המס, ניצל את הידע המקצועי שלו ואת כישוריו בתחום המקצוע על מנת להוציא לפועל את זממו. במעשיו פגע הנאשם בכלל ציבור רואי החשבון, בכך שהפר את מאזן האמון שביניהם לבין רשויות המס.
למעט האישום הראשון, הנאשם לא הסיר את המחדלים ולא השיב את הגזילה, לא ללקוחותיו ולא למדינה.
ככלל, יש למצות את הדין עם הנאשם, כפי שעולה מן הפסיקה העוסקת בעבירות מסוג זה, וקובעת את מדיניות הענישה הראויה להן. יש לקחת בחשבון כי הנאשם, במו ידיו, הביא על עצמו את המצב בו הוא מצוי היום, וגם אם מצבו הכלכלי נכון לעת הזו קשה יש לזכור כי במשך שנים רבות חי ברמת חיים גבוהה על חשבון הכספים שלקח לכיסו.
למרות זאת הוסכם על העונש המוצע בפני בית משפט בשל הודייתו המהירה של הנאשם, גילו ונסיבותיו האישיות המיוחדות.
אשר על כן, היא עותרת להטיל על הנאשם את עונש המאסר המוסכם וכן מאסר על תנאי וקנס משמעותי ומרתיע על פי הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 61 לחוק העונשין, קנס אשר יש בו לשקף גם את חומרת המעשים וגם את העובדה שהכסף שנגזל מקופתה של המדינה לא הוחזר אליה עד היום.
ב. ב"כ הנאשם מסכים עם הקביעה כי אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע הנאשם אך, לדבריו, יש לקחת בחשבון כי הנאשם ביצע את העבירות לאחר שנקלע לנסיבות קשות ויוצאות דופן. מדובר באדם אשר היה מכובד ורם מעלה בתחום עיסוקו, מוערך על ידי שלטונות המס וכל חבריו למקצוע. איתרע מזלו ובן משפחתו של הנאשם נקלע לבעיה כלכלית, הוא נחלץ לעזרתו, לקח הלוואות מהשוק האפור, ובסופו של יום מצא עצמו נתון לאיומים על חייו מצד הגורמים המלווים.
אין כל הצדקה למעשיו של הנאשם, ברם אין מדובר בעבריין מס רגיל, אלא במי שהסתבך והמצוקה בה הוא נתון היום מחייבת התייחסות מיוחדת והתאמת ההלכה הנהוגה ביחס לעבריינים המבצעים עבירות מס לעניינו של הנאשם.
עם זאת, מאחר וקיים הסדר טיעון הוא ממקד את טיעוניו לנושא הקנס. לדבריו, הענישה היא אינדיווידואלית ועל בית משפט להטיל קנס אשר יש בו משום התחשבות ביכולתו הכלכלית ובמצבו האישי של הנאשם אשר עברו נקי, הוא הודה מיד עם תפיסתו בכף והביע חרטה כנה על מעשיו.
מדובר בנאשם בגיל מתקדם, אדם חולה, מי אשר איבד את עולמו, את משרדו ואת היכולת להמשיך לפעול במקצועו, "..הפך לאדם המשוטט בזיכרונות ימי שיאו לבין שבר המציאות הכלכלי שבו הוא נמצא, הוא נותר חסר כל ..." (פרוטוקול, עמ' 26, ש' 8-10).
לנאשם חובות רבים. 449,502 ₪ הוא חייב בתיקי הוצל"פ (טיעונים ג'), ובנוסף עומדות ותלויות כנגדו תביעות רבות המסתכמות בכ-1,697,497₪ (טיעונים ד' ו-ה'), וכן חובות לבנקים בסכום המגיע לכ- 400,000 ₪ (טיעונים ו' ו-ז'), חשבונו בבנק הוגבל וכרטיס האשראי בוטל (טיעונים ט' ו-י').
"... כל שנותר לו בעת זו הינו רכוש דל ביותר, בגדיו שלגופו ובאמתחתו ושרידי שרידים של משרדו ... הנאשם חי כיום במציאות קשה ועגומה במחסן בן 18 מ"ר, ללא מים זורמים ושירותים, המשמש לו למגוריו ולאחסון חפציו." (פרוטוקול, עמ' 26 ש' 28 – עמ' 27 ש' 2).
בשל משך הזמן הצפוי לנאשם כאסיר לא יוכל להשתכר ולכלכל את עצמו לאחר שחרורו, הן מפאת גילו והן בשל איבוד רישיונו כרואה חשבון. לפיכך, הטלת קנס כבד וכנגדו תקופת מאסר ממושכת אינה הולמת את הנסיבות, יש בה כדי לסכל כל אפשרות לשיקומו, ואף לשמוט את הקרקע מתחת להסדר הטיעון הקובע את משך המאסר כעונש המוסכם על דעת הצדדים.
ג. הנאשם מבקש את רחמי בית משפט וחוזר ומגולל את סיפור הסתבכותו הכלכלית אשר הביאתהו לביצוען של העבירות. כאמור, נחלץ לעזרת בן משפחה, פנה לשוק האפור, קיבל איומים מלווים באותות ובמופתים על חייו וחיי משפחתו, נדחף לביצוען של העבירות, אך ברי לו כי האשם הוא בו ורק בו "... אני הבאתי את הכל על עצמי." (שם, עמ' 28 ש' 8).
כל חייו התנהלו על מי מנוחות, עסקיו שגשגו והוא ניהל אורח חיים נורמטיבי אשר כלל עזרה לזולת ותרומה לנזקקים. כיום נותר חסר כל, משפחתו הפנתה לו עורף, הוא לא חידש את רשיון רואה החשבון ומאז יולי 2008 הוא מתגורר במחסן וחי מן היד אל הפה.
דיון ומסקנות
א. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות, הן על־פי החוק והן על־פי הפסיקה. במהלכן של 6 שנות מס עובר הנאשם עבירות רבות באופן שיטתי ומתוחכם, ומעלים מעיני הרשויות סכומי מס בסכומים גבוהים. הנאשם נעזר בעפרון ומחק בדרכו לזיוף החשבוניות ובעשותו כן מטרתו היא אחת, לרמות את שלטונות המס ואף את הלקוחות הנותנים בו אמון. הפסיקה בנושא הקלות הבלתי נסבלת בה מבוצעות עבירות מס באמצעות זיוף מסמכים המאפשרים הגדלת הוצאות והקטנת הכנסות רבה היא וענפה, היא ידועה לכל ולא אחזור על כל שנכתב באותם פסקי דין הדנים בנושא. השורה התחתונה, והמסקנה המתחייבת מן הפסיקה היא כי בעבירות מסוג זה, עבירות כלכליות, בהן נשלחת ידו של הפרט אל קופת הציבור וגוזלת ממנה כספים רבים, מחייב עניינו של הכלל להטיל עונשים כבדים ומהותיים. אינטרס זה גובר על הצורך בהתחשבות בנסיבות אישיות כמו עבר נקי ותרומה לחברה, לרבות מצוקות אישיות המייחדות נאשם כזה או אחר מן האחרים. כך, מצב כלכלי קשה, בריאות לקויה או גיל מתקדם אינם אמורים להוות תחליף לעונש ראוי והולם, עונש הנגזר מהיקף העבירה וחומרתה.
"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית..." (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מד”י, פ"ד נח(3) 721, עמ' 727).
"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האמון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה" (רע"פ 512/04 מד"י נ' מוחמד אבו עבייד, פד"י נח(4), 381, עמ' 384).
יש לזכור כי מדובר בנאשם אשר ביצע את העבירות במסגרת מקצועו, רו"ח אשר עשה שימוש בידיעותיו ובאמון הרב שנתנו בו לקוחותיו הרמים, מצד אחד, ורשויות המס, מן הצד האחר, ובדרך זו רימה גם את אלה וגם את אלה.
ב"כ התביעה מפנה לפסיקה העוסקת בעבירות מס שנעברו ע"י רואי חשבון ויועצי מס, פסיקה הרואה בחומרה יתרה את ניצול הידע המקצועי לצורך ביצוען של העבירות, וקובעת ענישה מחמירה לגבי אותם אנשי מקצוע אשר במעשיהם השחיתו את מקצוע ראיית החשבון. לא נעלם מעיני כי עד היום לא החזיר הנאשם את כל סכום הגזילה מקופת המדינה אלא אך את חלקו הקטן.
"... על רואה חשבון להתנהג בתחום המיסוי וכלפי רשויות המס ככוהן בבית המקדש ולנהוג ביושר מירבי, בנקיון כפיים ולהצדיק את האמון שחוקי המדינה נותנים בו.
שלטונות המס מתייחסים באמון רב לרואי חשבון ומסמכים שנחתמו על ידם מתקבלים כאמת שאין עוררין עליה. ..." (ת"פ 9927/87 (בימ"ש שלום ת"א), מיסים חלק ג (2) עמ' 152 לגזר הדין).
עם זאת, הכלל המדריך והמנחה את בית משפט הוא כי הענישה היא אינדיבידואלית, וכל מקרה יבחן לגופו, ולאור מכלול הנסיבות יש לגזור את דינו של האיש העומד בפני בית משפט.
לאורו של כלל זה, ולאחר ששקלתי וטרתי את כל שבפני, הגעתי למסקנה כי עלי לכבד את הסדר הטיעון המוצע לי לענין משך המאסר אותו אטיל על הנאשם.
השאלה שנותרה לבחינה היא שאלת גובה הקנס, השאלה בה חלוקים ב"כ הצדדים.
החלטתי כי בנושא זה אאמץ את גישתו של ב"כ הנאשם, ואתן משקל משמעותי למצבו האישי והכלכלי של הנאשם. אני לוקחת בחשבון כי מדובר במי שנפל לבור עמוק, אדם שירד מנכסיו, איבד את כל אשר לו, לרבות בני משפחתו אשר עזבו אותו בצר לו.
שמעתי כיצד חי היום הנאשם, ובאיזה קשיים הוא נתון, והחלטתי כי לא זה המקרה בו יש להטיל קנס אשר בפועל יש בו משום הטלת תקופת מאסר ממושכת, נוספת, על אותם 45 חודשי מאסר מוסכמים.
אשר על כן אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
1. אני מטילה על הנאשם מאסר למשך 45 חודשים לריצוי בפועל.
2. אני מטילה על הנאשם 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.
3. קנס בסך 10,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתם.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם 30 יום לאחר שחרורו ממאסר.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהראשון שבהם 30 יום לאחר שחרורו ממאסר.
לא ישולם תשלום אחד במועדו – יבוא הקנס כולו לידי פרעון מיידי.
4. הנאשם יחתום על התחייבות על סך 150,000 ₪ להימנע מכל עבירה מהעבירות שבהן הורשע.
ההתחייבות תהיה לתקופה של שנתיים מהיום, ואם לא יחתום הנאשם על ההתחייבות ירצה תקופה של 90 ימי מאסר תמורתה.
והודע לנאשם על זכותו לערער תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום, 26 בפברואר, 2009 (ב' באדר תשס"ט), במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת
סגן-נשיא
|
ב"כ הנאשם:
אבקש להורות על עיכוב ביצוע גזר הדין מכמה נימוקים.
ראשית, בריאותו של הנאשם, הנאשם סובל מהפרעות נשימה בשינה, הוא יושן בלילות עם מסיכה, אני מציג אישור רפואי לבימ"ש. לאור מצבו וכיוון שהמאסר היה צפוי, פנה הנאשם ב-11.02.09 לקצין הרפואה של השב"ס ואני מציג לבימ"ש את הפנייה. אך כיוון שהנאשם עדיין לא מבחינת אסיר נאמר לו בעל פה כי לאחר שיגזר דינו, לבקש דחייה, על מנת שיוכל לעמוד בפני ועדת המינוי, שיוכלו להתאים את תנאי הכליאה בהתאם למצבו. נדרש לו שקע חשמלי ליד המיטה, צריך להיות בפיקוח רפואי ולעבור ועדת מיון מוקדמת ועל פי מצבו ישובץ.
נדרש לנאשם עוד מס' ימים על מנת לסיים את עניינו בחוץ. נכון שהיום ידע שיגזר דינו אך עדיין זה לא היה ברמת וודאות מוחלטת.
הנאשם:
בקשר לבעייתי הרפואית – פניתי לשב"ס, ולפני כמה ימים דיבר איתי קצין הרפואה של השב"ס, הודע מודע לבעיה, אך רק לאחר שיגזר דיני אעבור ועדת מיון מוקדמת וישבצו אותי. אני צריך שקע חשמלי.
בקשר להתארגנות – בגלל התנאים שאני חי בהם, אני חייב עוד כמה ימים על מנת לדעת תאריך יעד ל"פיזור כל חפציי" .
ב"כ התביעה:
הנאשם ביקש ממני כבר לפני כמה ימים שאסכים לדחייה של כמה ימים לשם התארגנות ואין לי התנגדות למס' ימים בודדים.
לגבי הבקשה השניה – איני חושבת שיש הצדקה מיוחדת לדחייה לגבי הנאשם המסוים הזה.
אבקש שיחתום הנאשם על ערבות כספית– שתבטיח את התייצבותו.
החלטה
אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד ליום 15.03.09 בשעה 10:00 בתנאי שתיחתם ערבות צד ג' נוספת על סך 100,000 ₪ ע"י בנו של הנאשם, מר ליאור נוימן, ת.ז. 065939977.
ניתנת ארכה לחתימת ערבות צד ג' הנ"ל עד ליום 01.03.09, שעה 12:00.
ביום 15.03.09 שעה 10:00 - יתייצב הנאשם במזכירות בית המשפט לשם ריצוי העונש.
כל הערבויות הנוספות אשר בתיק זה יהיו בתוקף עד החלטה אחרת.
ניתנה היום, ב' באדר, תשס"ט (26 בפברואר 2009), במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת
סגן נשיא
|
