הכרעת דין: קשירת קשר לבצוע פשע ובעבירת רצח בכוונה תחילה

דרגו את המאמר

הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה הרשיע עתה פה אחד את הנאשמים מכפר שייח-דנון בעבירות קשירת קשר לבצוע פשע – רצח, ובעבירת רצח בכוונה תחילה של המנוח, גיסו של הנאשם, וזאת עקב רצון המנוח לראות תמונות מפגישות רומנטיות של אשתו וגיסו הנאשם 1 שצולמו ע"י חוקר פרטי אותו שכר נאשם 2. הרכב השופטים גזר על הנאשמים שהורשעו מאסר עולם.

הרכב השופטים אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים דיאנה סלע ומנחם רניאל.
 

רקע כללי:

בליל יום ה- 14/06/07, נמצאה גופת המנוח, יוסף עלי, תושב כפר יאסיף, כשהיא מוטלת ברכבו, בכביש בין הכפר שייח דנון לבין צומת כברי. רכב המנוח נשען על עמוד חשמל, וממבט ראשוני נדמה היה כי המנוח נפגע בתאונת דרכים. אולם, מיד עם בדיקתם הראשונית של הרכב וסימני החבלה על גוף המנוח, עלה החשד כי מותו נגרם באופן בלתי טבעי. בדיקה פתולוגית שנערכה בהמשך אותו יום איששה את החשד, ומממצאיה עלה כי המנוח נרצח בחניקה.

לפני מות המנוח, ניהלה אשתו זאכיה עלי קשר רומנטי עם בעלה של אחותה, הלוא הוא, כאמל עוויד ( נאשם 1), והמפגשים תועדו על ידי חוקר פרטי שנשכר לשם כך על ידי חאמד זינאתי (הנאשם 2), אשר השתמש ב"חומר התיעודי" כדי לסחוט מנאשם 1 כספים, תוך שהוא מאיים עליו כי יעביר את החומר לידי בני משפחתה של זאכיה. בידיו של הנאשם 2 הייתה לפני אירוע הרצח, קלטת ובה תיעוד של אחת מפגישותיהם הרומנטיות בנהריה של הנאשם 1 וזאכיה.

בין הנאשמים, הייתה היכרות מוקדמת, והם ניהלו ביניהם קשרים עסקיים, שבמרכזם עסקת נדל"ן גדולה, אשר בה ייצגו השניים את הטוען לזכויות במקרקעין בחיפה ובעכו, ואשר אם תצא אל הפועל, תותיר בידיהם סכומים נכבדים. אדם בשם סאלח בדאווי שימש כשולייתו של הנאשם 1 במסגרת עסקיו ונסיעותיו הארוכות למקומות שונים בארץ.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 13/6/07 בשעות הצהריים, נפגשו הנאשמים וסאלח וקשרו קשר לרצוח את המנוח ותכננו כיצד ימיתוהו. באותו היום, בערב, נפגשו הנאשם 1 והמנוח ונסעו במכונית המנוח לחורשה הסמוכה לצומת כברי שם המתין להם סאלח. סמוך לאחר מכן, הגיע לחורשה הנאשם 2 . בהיותם בחורשה, היכו הנאשמים וסאלח את המנוח וחנקו אותו למוות בכוונה לגרום למותו. מותו נגרם כתוצאה מתשניק (חנק) מכני בעקבות הידוק לולאה סביב לצווארו ובעקבות לחץ על הצוואר.

לאחר שגרמו למותו, הכניסו הנאשמים וסאלח את גופתו אל מכוניתו. הנאשם 1 הסיע את הרכב לכביש המוביל למחצבה, בסמוך לצומת כברי, והנאשם 1 וסאלח הניחו את גופת המנוח בכיסא הנהג של מכוניתו, כשידית ההילוכים במצב "נסיעה", ודרדרו את הרכב עד אשר פגע בעמוד חשמל ונעצר כדי לטשטש את המעשים וכדי שמות המנוח ייחזה להיראות כמוות שנגרם בתאונת דרכים. לאחר מכן, עזבו השניים את המקום.

נאשם 1 וסאלח הכחישו בעת מעצרם תחילה את החשד למעורבות ברצח המנוח, ואולם, לאחר מכן הודה סאלח כי הוא והנאשמים קשרו קשר לרצוח את המנוח, ותיאר את השתלשלות האירועים שהובילה לרציחתו. משעומת נאשם 1 במשטרה עם הפללתו על ידי סאלח, הכחיש את הדברים, וטען כי סאלח הוא שגרם לבדו למותו של המנוח, ואף הוסיף כי סאלח התוודה באוזניו על דבר הריגתו את המנוח. בעקבות הודאתו של סאלח, המפלילה את שני הנאשמים גם יחד, נעצר נאשם 2 ואולם, הכחיש כל קשר לאירועים. עם סיום החקירה המשטרתית, הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, האחד נגד שני הנאשמים שבפנינו והשני נגד סאלח, העומד לדין בפני מותב אחר בבית משפט זה.

השופט אלרון קבע כי הנאשמים הם אלו שיזמו את הפגישה עם המנוח, כביכול על מנת להראות לו תמונות של אשתו עם הנאשם 1, אולם למעשה, בכדי להמית אותו. הוא ציין כי הוכח כי לנאשם 1 היה מניע לפגוע במנוח. זאכיה אשת המנוח סיפרה לו כי המנוח דורש לראות את התמונות עליהן סיפר לו אדם בשם "נאסר" בטלפון. במקביל לכך, פנה נאשם 2 לזאכיה ולנאשם 1 ואיים לעשות שימוש בתמונות בהן הם מצולמים. נאשם 1 הבין ש"נאסר" הוא נאשם 2 וכי התמונות שהמנוח מבקש לראות הן התמונות המתעדות אותו ואת זאכיה. זאכיה העידה כי סיפרה לנאשם 1 על האיום של בעלה כי יעביר את התמונות לאחיה, לאחר שיקבל אותן. נאשם 1 ביקש למנוע זאת, וזהו המניע.

גם מעדותה של זאכיה עולה בבירור כי נושא הפגישה עם המנוח, זו שממנה לא שב, היו התמונות אותן ביקש המנוח לקבל, ואשר לגביהן ציין נאשם 1 כי יעשה ככל שיידרש כדי למנוע את הגעתן לידי המנוח. עוד הבהיר השופט כי ברור שהמפגש נסב על רצונו של המנוח לראות את התמונות ולברר את זהות ה"דרוזי" שחיפש אותו, דבר שנאשם 1 חשש ממנו.

השופט אלרון קבע כי עפ"י עדותו בביהמ"ש נאשם 1 הינו אדם מניפולטיבי, חריף שכל היודע לטוות מילים, להסביר מעשיו, להתחמק ממתן הסברים משכנעים, לעיתים תכופות וככלל, עדותו עושה רושם לא אמין וכי על סמך כל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש בתיק זה יש לקבוע כי ביצע את המעשים שמיוחסים לו .

אשר למעורבות נאשם 2 קבע השופט כי גרסתו של סאלח לפיה נאשם 2 היה שותף למעשה המתת המנוח, יחד עם נאשם 1, הינה משכנעת ונתמכת בראיות באופן המספיק לשם הרשעה בפלילים.
המסקנה היחידה הינה כי נאשם 2 חיפש את המנוח בעניין התמונות, אולי רצה לממש את האיום ולהראות לו את התמונות, אך החליט ברגע האחרון לשוב על עקבותיו.

כמו כן העידה זאכיה שהמנוח סיפר לה כי "נאסר" מתאם עימו פגישות כדי להראות לו את התמונות, אך מבטלן פעם אחר פעם, תוך מתן הבטחה כי יראה לו אותן בזמן אחר. השופט הוסיף כי עולה מחומר הראיות כי אירוע הרצח קשור לעניין התמונות בו היה מעורב נאשם 2, וכי זה האחרון עשה מאמץ, ולא היסס אף לשקר בפני בית המשפט, כדי להסתיר קשר זה. עוד קבע כי נאשם 2 טען טענת אליבי כי היה בביתו ערב הרצח , כאשר ההגנה מסיבותיה בחרה שלא להמשיך להתמודד עם המוטל עליה בעקבות טענה שכזו, ויתרה מכך, לא רק שטענת האליבי לא נתמכה במאומה, אלא אף הופרכה.

אשר למניע לעזור לנאשם 1 – במהלך המשפט הוברר כאמור כי הנאשמים היו שותפים לעסקת מקרקעין בה שמשו כמתווכים ואשר אם תצא אל הפועל יפיקו סכומי כסף ניכרים בסדר גודל של מיליוני שקלים. נאשם 2 הוא שהביא את העיסקה לנאשם 1, לאור ה"מוניטין" שיצא לזה האחרון כבעל קשרים אשר היו עשויים לסייע להתממשות העיסקה, אולם, מסיבה כלשהי נאשם 1 לבדו נרשם כמיופה הכוח של בעל המקרקעין (וליתר דיוק, הטוען לזכות במקרקעין). במצב דברים זה, ברור כי לנאשמים היה אינטרס עסקי משותף.

משכך, הרי שברור כי לנאשם 2 היה מניע לסייע לנאשם 1 כדי שזה לא ייקלע לתסבוכת רצינית עם בעלה ועם אחיה של זאכיה. נאשם 2 אמנם היה זה שעורר את "הבעיה" מלכתחילה בשיחותיו עם המנוח בהן סיפר על קיומן של התמונות. אולם, מחומר הראיות עולה כי כל שביקש להשיג בכך היו כמה אלפי שקלים שלטענתו נאשם 1 חב לו. יחד עם זה, הוא לא מסר בפועל מעולם את התמונות לידי המנוח, ומכאן, שלא היה מעוניין להרחיק לכת ולסבך את נאשם 1 יותר מכפי שכבר עשה.

 
לאור כל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש קבע השופט אלרון כי המאשימה הוכיחה כי נאשם 2 היה שותף למעשה המתת המנוח במזיד .

 
בסופה של הכרעת הדין קבע השופט כי כל אחד מהנאשמים הינו בגדר "מבצע עיקרי", באשר יסודות עבירת הרצח מתקיימים לגביו במלואם ולפיכך יש להרשיע כל אחד מהם בקשירת קשר לביצוע פשע (רצח) ורצח בכוונה תחילה. השופטים דיאנה סלע ומנחם רניאל הצטרפו אליו בקביעותיו ונפסק כאמור בחוות דעתו של האב"ד אלרון.

הרכב השופטים גזר על הנאשמים מאסר עולם.
פח 4065/07 ניתן 15.2.09