גזר דין: שידלה את חברה לחיים לחבלה חמורה כנגד אחר שתקף אותו

דרגו את המאמר

סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בנצרת יצחק כהן גזר על פלונית מנצרת עילית ילידת 1987 שהורשעה בעבירות שידול לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות כנגד אדם שדקר את חברה ושיבוש הליכי משפט 24 חודשי מאסר מתוכם, 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה, 18 חודשי מאסר על-תנאי. המאסר הנו בנוסף לימי המעצר (חדשיים מעצר ושנתיים מעצר בית מלא). ובנוסף פקוח שרות מבחן לתקופה של 18 חודשים, תוך טיפול.

רקע:

כתב האישום המתוקן על פיו הורשעה הנאשמת, מלמד כי הנאשמת בהיותה בת 19.5 ואיגור מיכאלוב, הינם בני-זוג שהתגוררו יחד . ביום 26/3/07, התפתח דין ודברים בין מיכאלוב לבין קבוצת צעירים במרכז רסקו בנצרת עלית, במהלך ההתרחשות, נדקר מיכאלוב בירכו הימנית ונזקק לטיפול רפואי. לאחר שנמסר לו כי המנוח איגור חרובריך ז"ל הוא שדקרו ספר זאת לנאשמת.

הנאשמת החליטה, כי יש לפצוע את המנוח והכינה תוכנית כתובה ומסודרת כדי להוציא את הפציעה במנוח אל הפועל ושטחה תוכניתה זו בפני מיכאלוב.

ביום 26/4/07, הגיעו הנאשמת ומיכאלוב לכיכר רסקו, כאשר מיכאלוב מצויד בסכין ובהיותם בחנות המשקאות פגשו באקראי את המנוח. האחרון שחשש להיפגע, עזב את המקום, התקשר לשניים מחבריו, ניגש לחנות סמוכה ורכש סכין יפנית. מספר דקות לאחר מכן, פגשו הנאשמת ומיכאלוב את המנוח במקום אחר , המנוח החל לברוח מפניהם, מיכאלוב רדף אחריו כאשר הנאשמת בעקבותיו, מיכאלוב והמנוח דחפו איש את רעהו, ואז שלף מיכאלוב את הסכין שהייתה בכיסו, דקר את המנוח ברגליו שתי דקירות, המנוח נפל ארצה ומיכאלוב דקר אותו דקירה נוספת ברגלו.
כאן, נרשם בכתב האישום המתוקן בו הודתה הנאשמת :"הנאשמת משכה את מיכאלוב, נטלה מידיו את הסכין והשניים נמלטו מהמקום בריצה אל הדירה".

כתוצאה ממעשיו של מיכאלוב, נגרמו למנוח פצעי דקירה וחתך ברגליים, לרבות חתך בווריד התת-עורי הגדול ובעורק התת-ברכי בירך שמאל, אשר גרם למותו.

לאחר מכן נוקתה הסכין, מיכאלוב והנאשמת החליפו את בגדיהם ונדברו למסור גרסה שקרית אם ייעצרו ולפיה, לא היו כלל בשעת האירוע בכיכר רסקו.

מיכאלוב נדון ל- 12 שנות מאסר.

שרות המבחן המליץ להעמיד את הנאשמת למבחן לתקופה של 18 חודשים תוך טיפול וצו של"צ בהיקף של 450 שעות כדי לאפשר לה לשקם את חייה.

השופט כהן ציין כי אין חולק שהפגישה באותו יום בכיכר רסקו הייתה אקראית אף שאין להתעלם מכך שהמכתב – התוכנית והפגיעה ע"י הנאשמת תוכננו מבעוד מועד. עוד הבהיר כי האירועים נשוא ההתרחשות העבריינית לא היו ואינם תוצאה של "תוכנית" זו.

השופט התחשב בטראומה הקשה שעברה הנאשמת (אונס בגיל צעיר), את עלייתה ארצה בגיל רך, הרקע המשפחתי הקשה, התחברותה לחבר העבריין, החיפוש בגילה הצעיר אחרי חבר תומך, הרצון לעזור לו כדי כתיבת התוכנית הקשה לפגיעה במנוח, העובדה שבסופו של דבר, באותה פגישה באקראי התלוותה לחברה העבריין, לא השתתפה בצורה כלשהי באירוע הדקירה בפועל ולא היה קשר בין מעשיה שלה לבין פטירת המנוח ולמרות התוכנית שטוותה לפני האירוע

יחד עם האמור הוסיף השופט כי האינטרס הציבורי והגורם ההרתעתי, מחייבים כאן ענישה משמעותית יותר ולא כפי המוצע בתסקיר. ומנגד אין גם להתעלם בגזירת העונש מהעובדה, שהנאשמת ריצתה חודשיים בתנאי מעצר ממש וכך גם כך, מצויה היא במעצר בית מלא מזה כשנתיים ימים.

וכדבריו: " סופו של יום, אני רואה ליתן פתח לתקווה לנאשמת לעתיד לבוא, כאשר האינטרס הציבורי והגורם ההרתעתי ימוצו כעיקר ע"י חרב מאסר על-תנאי מעל לראשה, כדי אי החמרה ומיצוי העונש כפי טענות המאשימה אך מאידך גיסא, באיזון ראוי, נכון ומידתי גם לא כפי הסניגור והעולה מהתסקיר".