גזר דין למטפלת שתקפה והתעללה בילידם חוסים חסרי ישע
דרגו את המאמר |
|

סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, אילן שיף גזר עתה על הנאשמת רוזה דוידוב בת 43 מפרדס חנה - כרכור, נשואה ואם לארבעה ילדים, שהורשעה בעבירות רבות של תקיפת קטין או חסר ישע והתעללות בקטין או חסר ישע, אותן בצעה בעת עבודתה כמטפלת במעון "אתגר" לילדים חוסים בעלי דרגות פיגור שונות , 15 חודשי מאסר בפועל ו- 15 חדשי מאסר על תנאי.
רקע עפ"י כתב האישום המתוקן:
הנאשמת עבדה מיום 13/6/07 במעון הפרטי "אתגר" בלהבות חביבה כמטפלת בחוסים בעלי רמות פיגור שונות.
החל מחודש נובמבר 2007 ובמיוחד מחודש מאי 2008 החלה הנאשמת להתעלל בחוסים התעללות גופנית ונפשית בכך שבין היתר, הכתה אותם, צעקה, קיללה ואיימה עליהם והכל כהתנהלות קבועה. התנהגות הנאשמת לוותה , כמעט כדרך קבע, בצעקות קללות ואיומים כלפי החוסים. כמו כן נקטה באלימות תוך כדי טיפול בחוסים, בכך שלמשל, משכה אותם בכוח למיטותיהם, על מנת שהללו ילכו לישון, היכתה חוסים בעזרת מגב בכל חלקי גופם, משכה בכוח חוסה ונעלה אותו בחדר, היכתה חוסים בראשם באמצעות חפצים, בעטה בהם, הפילה לארץ חוסה שנחבלה ונזקקה לטפול רפואי, היכתה חוסים באמצעות בקבוק בגופם, תפסה חוסה בגרונה ועוד.
סגן הנשיא שיף ציין כי : " מעשיה של הנאשמת איומים וראויים לכל גינוי. במשך תקופה רצופה של מספר חודשים היא תקפה והתעללה בחוסים חסרי ישע, בעלי פיגור, חלקם קטינים, שלא יכלו להתלונן ולדווח כיאות על מעשיה החמורים. אין זאת, כי ניצלה את תפקידה ומוגבלותם, כדי להשליט משמעת מפוקפקת וכדי ליתן דרור לרגשות הזעם שלה. בהיות החוסים אוכלוסייה חסרת ישע, הרחוקה ממשפחתה, שומה על כל המטפל בחוסים להתחשב במגבלותיהם, להעניק להם חום ואהבה, לשמור עליהם וכמובן לא לנצל את מצבם לעשיית מעשים פסולים מוסרית ואסורים משפטית".
השופט הבהיר כי צפייה בסרטון שהוגש לביהמ"ש מעידה על פרק קטן במעשיה החמורים של הנאשמת ועל האימה שהשרתה בקרב החוסים והוסיף כי אמת, הטיפול באוכלוסיית החוסים אינו קל, ומן הסתם, לעיתים אף מתסכל, אך מכאן ועד נקיטת אמצעי ענישה מהסוג שבו נקטה הנאשמת, המרחק הנו רב.
עוד הבהיר השופט שיף כי שומה על בתי המשפט להתייחס בחומרה להתעללות הננקטת כלפי חסרי ישע שכן מלבד חומרתה היתרה של ההתעללות המחייבת ענישה משמעותית כשלעצמה, ראוי גם שמורא הדין יהא לנגד עיניהם של אלו המסתמכים על כך שחסרי הישע הנם חסרי יכולת להתלונן. בהיות החוסים בעלי פיגור, קשה להם כאמור, להתלונן ולדווח על הפוגעים בהם וטוב עשה האגף בשירות לאדם המפגר, (כעולה מעדותו של ד"ר שוורץ), שהפיק לקחים נדרשים ונקט אמצעים למניעת השנות מקרים חמורים מעין אלו.
יחד עם זאת, הביע השופט פליאה הכיצד זה, במשך כמה חודשים, התמידה הנאשמת במעלליה הקשים ואיש מעובדי המעון לא מצא לנכון לדווח עליהם, עוד בהיות המעשים באיבם וכי ראוי היה שכל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה, יזעק ויזעיק למען מנוע השנותם.
עוד ציין השופט שיף כי עיון בכרטיס העובדת מעלה אף הוא פליאה על אי פיקוח לכאורה של המעון על רישום פרטים חיוניים בכרטיס העובד שמולא טרם קבלת הנאשמת לעבודה. כך למשל, לא מולאו כלל פרטי השכלתה, תחומי התמחותה, כישוריה, פרטים מלאים על מקומות עבודתה הקודמים וסיבת עזיבתה את מקומות העבודה הקודמים. עובדה זו בצירוף הנתון כי, הממליצה הרשומה היחידה על קבלת הנאשמת לעבודתה היתה הנאשמת עצמה, מעלה תהיות באשר להקפדה על קבלת עובדים לעבודה כה קשה.
ולבסוף ציןן השופט שיף : " מדאיגה אותי גם המשמעות האפשרית לדברי ד"ר שוורץ, כי בעקבות הארוע הנדון ביקשו עובדים במעונות חוסים לעזוב את מקומות עבודתם מחשש להסתבך בפלילים. אפשר (איני קובע קביעות בנדון), שחששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים. ראוי שנושא זה יהא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר".
לקולא נלקחו בחשבון לזכות הנאשמת: שזו לה הסתבכותה הראשונה עם החוק ושירות המבחן התרשם כי לנאשמת אין אישיות עבריינית ; מעשי האלימות שנקטה המתלוננת על אף חומרתם, אינה ברף העליון ועיקר חומרתה בהצטברותם, במשכם של המעשים וכמובן באוכלוסיה שכנגדה ננקטה ההתעללות; נסיבותיה האישיות, מצבה המשפחתי, היותה אם לילד בן 4 ומצבה הכלכלי מצדיקים התחשבות ; מעצרה של הנאשמת כחצי שנה במעצר בית מחוץ לביתה; החשיפה הציבורית השלילית, לה זכתה , בצדק, ליוותה אותה ותמשיך ללוותה עוד תקופה ממושכת, ומן הסתם, תשפיע על מהלך חייה וכן כי עצם התמדתה במעשיה מספר חודשים מבלי שמעלליה הופסקו בעודם בתחילתם, מצביע על כך כי בפרשה הנדונה קיים חלק אפל שאינו רק מנת חלקה של הנאשמת.
השופט אבחן את הארועים נשוא גזר הדין מהפסיקה אליה הופנה ע"י התביעה וציין כי היא עוסקת במקרים בהם הועמדו תינוקות או פעוטים, בסכנת חיים או בסכנה של פגיעה פיזית חמורה וכי לא זה המקרה שבפניו.
השופט הבהיר כי לנוכח מסקנותיו יועבר גזר הדין לפקיד הסעד הראשי על מנת שימשיך להפיק הלקחים הנדרשים למניעת מקרים מעין אלו בעתיד.