גזר דין לנאשם בעבירת סחיטה באיומים בהליך גירושין

דרגו את המאמר

סכסוכים בין בני זוג יכולים להיות מכוערים וכואבים. הסערה הרגשית שמלווה סכסוכי גירושין עלולה לגרום לאנשים נורמטיביים, לפעול בצורה שלא תמיד אופיינית להם. בסכסוך שיתואר להלן, אחד הצדדים לסכסוך הגירושין לקח את הנושא צעד אחד רחוק מדי. הוא לא ניסה לפגוע בבת זוגתו, אלא ניסה להשפיע על תוצאות ההליך המשפטי באמצעות הפעלת לחץ בלתי הוגן על עורך דינה של אשתו. בית המשפט התייחס בחומרה למעשה זה וגזר עונש חמור בשל התנהגות זו.

אשתו של הנאשם פתחה בהליכי גירושין בבית הדין הרבני. המתלונן במקרה זה הינו עורך הדין שייצג את אשתו של הנאשם, וניסה להשיג את המיטב והטוב ביותר עבור הלקוחה שלו. הנאשם מצידו שכר את שירותיו של חוקר פרטי וביקש לבדוק אם המתלונן, נוהג לקיים יחסי מין עם לקוחותיו, וביניהן אשתו לשעבר.

הבדיקה בוצעה כך שעובדת של החוקר הפרטי יצרה קשר עם המתלונן וביקשה ייעוץ בנושא הגירושין. לאחר שהשניים נפגשו בפעם הראשונה ובעת הפגישה השניה, הצטרפה לפגישה חברתה של אותה העובדת. לאחר סיום הפגישה, חברתה נסעה עם המתלונן לחניה בחוף תל ברוך שם הם התחילו להתגפף. כל זה תועד על ידי מצלמתו של חוקר פרטי אחר ששהה במקום מבעוד מועד.

לאחר זמן מסוים, התקשר מישהו את המתלונן ודרש ממנו לשנות את הטיעונים שאותם הוא הולך לטעון בבית הדין הרבני לטובת אשתו של הנאשם. אותו אדם, ביקש כי במקום גט לגירושין, עורך הדין יטען ל"שלום בית". לאחר שהמתלונן סירב, הוא קיבל שיחת טלפון נוספת מאותו אדם שהודיע לו כי אם הוא לא ישנה את דרך פעולתו, אשתו של עורך הדין תקבל את הקלטות שיש בידיו של המתקשר. המתלונן המשיך לסרב לתכתיבי שלוחו של הנאשם, גם לאחר שקיבל שיחת טלפון נוספת באותו העניין. הנאשם הורשע בביצוע עבירת הסחיטה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון. הסדר הטיעון הגביל את העונש אותו התביעה הייתה יכולה לבקש, והשאירה להגנה אפשרות לטעון באופן חופשי.

הטיעונים לעונש

הפרקליטות טענה כי מעשיו של הנאשם הם חמורים בשל הפגיעה הפוטנציאלית בשלטון החוק. הסחיטה אותה ביצע הנאשם הינה חמורה, בשל העובדה שהיא מנסה לשנות את כללי המשחק המשפטי. העבירה בוצעה לאחר מחשבה ותכנון כאשר המטרה הייתה להביא לידי הטייתו של ההליך השיפוטי. הנאשם לא רק תכנן את המעשה אלא אף הוציא אותו לפועל, וגרם עוגמת נפש רבה לעורך דין מייצג שניסה להגן על זכויותיה של הלקוחה שלו.

סנגורו של הנאשם טען כי הנאשם עבר עינוי דין בשל הסיבה שהפרקליטות השתהתה בתביעתה, ותבעה על אירוע שהתרחש לפני כארבע שנים. נוסף לכך, אין מדובר בנאשם בעל דפוס עברייני שניסה לקבל רווחים על חשבון הקורבנות, אלא בנאשם שביצע את התוכנית בלהט גירושיו. הסנגור טען כי הנאשם הביע חרטה על המעשה ולכן יש להתחשב בכך.

גזר דינו של בית המשפט

למרות טענותיו של הסנגור, בית המשפט מציין כי הנאשם סירב להתנצל בפניו של המתלונן כאשר הביע צער על ביצוע העבירה. בנסיבות העניין, דרישותיה של הפרקליטות הינן סבירות ומאוזנות. העבירה אותה ביצע הנאשם הינה חמורה משום שהיא פגעה בערך חברתי מוגן וחשוב, זכותו של כל מתדיין לזכות לייצוג הולם. זכותו של אדם לזכות לדיון הוגן הינה זכות חוקתית במשפט הישראלי, ולכן הפגיעה שבביצוע המעשה הינה חמורה אף יותר. המעשים שבוצעו נועדו להטות משפט ולכן צריך להעניש את הנאשם בצורה מחמירה.

לסיכום, בית המשפט גוזר על הנאשם 24 חודשי מאסר כאשר 6 מתוכן בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. שאר 18 החודשים הם על תנאי, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ועבירה עליה הוא הורשע. נוסף לכך, הוטל על הנאשם קנס כספי של 5,000 ₪. החומרה היתרה שבמעשיו של הנאשם מצאו את ביטויים בפיצוי העונשי שהוטל על הנאשם, לשלם 50,000 ₪ למתלונן. זהו פיצוי משמעותי וחריג אשר מבטא את החומרה הרבה שבמעשיו של הנאשם.