הימנעות מהרשעת עיתונאי למרות הודאה בעבירת הדחה לחקירה

דרגו את המאמר

סמכותו של בית המשפט להימנע מהרשעה, על פי פסיקת בית המשפט העליון, צריכה להיות מיושמת במשורה ובמקרים חריגים. המקרים הללו יתעוררו כאשר הנזק שיכול להיגרם לנאשם בגין ההרשעה, עולה עשרות מונים על התועלת הציבורית שתצמח מההרשעה. נביא להלן דוגמה למקרה מסוג זה, בו היה ברור כי העבירה שבוצעה אינה כה חמורה מחד, והנזק הפוטנציאלי לנאשם יכול היה להיות הרסני מאידך.

הנאשם הינו עיתונאי במקצועו. על פי כתב האישום המקורי, הנאשם הואשם בשתי עבירות שונות, אשר היה קשר מסוים בין ביצוען. עבירה אחת נגעה לכך שהנאשם הפר הוראה של בית המשפט לענייני משפחה, שעה שאיחר להחזיר את בתו לגרושתו, אימה של הילדה. העבירה השניה שנטענה הינה עבירת ההדחה, שעה שהנאשם התקשר לגרושתו שהתלוננה עליו במשטרה, בגין ביצוע העבירה הראשונה, וביקש ממנה לבטל את התלונה הראשונה. בעת הקראת שני האישומים, כפר הנאשם בכתב האישום והדיון נקבע להוכחות.

כאשר התקיימה ישיבת ההוכחות, הודיעו הפרקליט והסנגור כי הסכימו להסדר טיעון לפיו הנאשם יחזור בו מכפירתו ואילו הפרקליטות תמחק את האישום הראשון. כך, על פי כתב האישום המתוקן, הואשם הנאשם בעבירת ההדחה בלבד. הוא הודה בעבירה ולפני שנגזר דינו, הופנה לשירות מבחן על מנת שיבצע תסקיר בעניינו.

תסקיר שירות המבחן

על פי התסקיר, הנאשם הוא גרוש בן 54 שניהל מערכת יחסים עם המתלוננת במשך 4 שנים. התסקיר מתאר את הנאשם כאדם אינטליגנטי ונורמטיבי, שמקבל על עצמו את האחריות לעבירה ומבין את חומרתה. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה מחשש שההרשעה תחבל באפשרותו להמשיך בעבודתו העיתונאית.

הטיעונים לעונש

הפרקליטות טענה כי יש להרשיע את הנאשם ולגזור עליו מאסר על תנאי. הסיבה לכך הינה שיש בעונש זה כדי להרתיע את הנאשם מלחזור ולפגוע במתלוננת מבחינה נפשית. לעומת זאת, הסנגור ביקש להראות כי מכתב האישום המקורי נותרה רק עבירת ההדחה. אומנם זוהי עבירה חמורה אבל האופן בו בוצעה, מעמיד אותה ברף התחתון של מבחינת מדרג אופן ביצועה. לטענתו, האירוע העיקרי היה הפרת ההוראה של בית המשפט לכאורה, אירוע שנסגר ונגמר. לכן, ההרשעה הנוכחית הינה רק השארית של מה שנותר מכתב האישום, ובשל כך יש להתחשב בעניינו האישי של הנאשם כאשר גוזרים את דינו.

הנאשם עצמו העיד כי במידה ויורשע, יש סכנה כי תישלל תעודת העיתונאי שלו והדבר יביא לפגיעה חמורה בפרנסתו. לטענתו, הוא מפיק ומארגן אירועים והרשעה תשלול ממנו אפשרות לארגן אירועים אלו, שכן תעודת העיתונאי הינה דרישת חובה לשם ארגון האירועים. יש לציין שעדותו של הנאשם לא נסתרה, ולכן בית המשפט התייחס לאמירותיו כממצא עובדתי שנכונותו הוכחה.
 

גזר דינו של בית המשפט

בית המשפט מציין כי עבירת ההדחה בחקירה היא עבירה חמורה משום שיש בה פוטנציאל לפגוע באבני היסוד של ההליך המשפטי. כאשר היא מבוצעת על ידי עיתונאי, היא נראית חמורה יותר בשל כך שתפקיד העיתונאי מחייב יושר והגינות במסגרת עבודתו. על כן, יש אינטרס ציבורי חשוב בהרשעה ובהרתעה במקרים מסוג זה. למרות זאת, במקרה הנוכחי צריך להתחשב בכך שהתלונה המקורית כנראה לא הייתה מוצדקת. עברו הנקי של הנאשם והתפקיד אותו ממלא כהורה, מחייבים את בית המשפט להתחשב בכך שמא ההרשעה תגרום לו נזק משמעותי, שיכול להזיק לא רק לנאשם אלא גם לילדיו ולבתו, שהיא גם בתה של המתלוננת.

לסיכום, בית המשפט עושה שימוש בסמכותו על פי סעיף 71 לחוק העונשין ונמנע מלהרשיע את הנאשם, למרות הודאתו. הנאשם הועמד לשירות מבחן במשך 18 חודשים וחויב לבצע 140 שעות שירות למען הציבור.