זיוף שובר עסקה בכרטיס אשראי וזיכוי מחמת הספק

דרגו את המאמר

בעת הגשת כתב האישום, התביעה מחויבת לנסח באופן מדויק את עובדות ביצוע העבירה ואת סעיפי העבירות בהן מואשם הנאשם. המטרה בניהול המשפט הינה להוכיח את עובדות כתב האישום. במידה ובמהלך המשפט מתגלה כי עובדות כתב האישום אינן מוכחות, יכול להיווצר מצב של זיכוי. כפי שנראה להלן, נאשם יכול להיות מזוכה מחמת הספק, כאשר העובדות לא מוכחות כראוי.

הנאשם הואשם בכתב האישום בעבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס חיוב. התביעה תיארה בכתב האישום כי הנאשם זייף עסקה בכרטיס אשראי כך שהעביר לחברת כרטיסי האשראי שובר עסקה שהייתה חתומה על ידי חתימתה המזויפת של המתלוננת.

טענת הפרקליטות

לטענת הפרקליטות, המתלוננת הודיעה לנאשם ששימש רופא השיניים שטיפל בה, כי היא דוחה את הטיפול אותו הציע לה והיא מעדיפה לבצע את הטיפול דרך רופא אחר. למרות הדברים הללו, המתלוננת טענה כי הנאשם חייב אותה בכרטיס אשראי בסכום של 6,834 ₪. המתלוננת העידה שלא קיבלה את כל הטיפול שהיה בתוכנית, וכמו כן, רופא השיניים הקבוע שלה העיד שהטיפול שעשה הנאשם במתלוננת היה טיפול זמני ומצב פיה לא השתנה מאז הטיפול האחרון אותו הוא ביצע בעצמו. עד נוסף היה חוקר המז"פ שהשווה בין שוברי התשלום עליהם לכאורה חתמה המתלוננת וקבע כי החתימה שמופיעה על השובר ששלח הנאשם הינה חתימה מזויפת.

טענת ההגנה

מנגד, הטענה הציגה גרסה חלופית ולפיה המתלוננת הגיע לטיפול אצל הנאשם, ושם הוצעה לה תוכנית טיפול אותה היא קיבלה. לאחר שהטיפול החל הודיעה המתלוננת כי היא מבקשת להמשיך את הטיפול אצל הרופא הקודם. ההגנה טענה כי הודע למתלוננת כי עליה לשלם על העבודה שבוצעה והמתלוננת אף הסכימה לתשלום זה, חתמה על השובר של כרטיס האשראי ושלחה אותו בפקס למרפאת השיניים.

הממצאים העובדתיים של בית המשפט

בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי המתלוננת הסכימה לקבל את הטיפול אבל רצתה להתייעץ עם בעלה לגבי אופן ביצוע התשלום. מעדותה של המתלוננת עולות סתירות אשר אין היא מצליחה ליישב, ולכן בית המשפט מעדיף את גרסתו של הנאשם. מוסיף בית המשפט ומציין כי מזכירתו של הנאשם התקשרה למתלוננת, ציינה כמה עליה לשלם וזו הסכימה לחיוב.
לאחר שהמתלוננת התלוננה בפני חברת כרטיס האשראי כי החיוב שחייב אותה הנאשם אינו חיוב נכון, דרשה חברת כרטיסי האשראי לקבל לידיה את שובר התשלום. בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי שובר התשלום שהועבר לחברת כרטיסי האשראי היה מזויף.

ההכרעה המשפטית של בית המשפט

בית המשפט מנתח את עבירת קבלת הדבר במרמה. הוא מציין כי לשם הרשעה בעבירה יש להוכיח מרמה, קבלה של דבר וקשר סיבתי בין המרמה וקבלת הדבר. כתב האישום מייחס לנאשם כי קיבל את הדבר (6,834 ₪) במרמה (השובר המזויף) והקשר הסיבתי הינו שהתשלום התקבל בעקבות הזיוף.

בית המשפט פוסק כי הדבר שהתקבל אצל הנאשם, הכסף, התקבל עוד לפני שהנאשם העביר לחברת כרטיסי האשראי את השובר המזויף. לכן, לא מתקיים למעשה הקשר הסיבתי בין המרמה ובין קבלת הדבר, וזאת ללא קשר לשאלה האם יש להרשיע את הנאשם בזיוף המסמך או לא. לכן, הנאשם מזוכה מעבירה של קבלת הדבר במרמה. הכסף שהתקבל אצל הנאשם התקבל בעקבות הסכמה של המתלוננת, ולכן לא התבצעה העבירה.

לגבי שאלת הזיוף, אז אומנם הוכח כי השובר שהועבר לחברת כרטיסי האשראי היה מזויף, אבל לטעמו של בית המשפט, לא הוכח כי הנאשם הוא זה שהעביר את השובר וזייף אותו. בית המשפט מציין כי המשטרה לא חקרה מספיק טוב את שאלת הזיוף, ויכול להיות שאחת ממזכירותיו זייפה את השובר. הוכח בפני בית המשפט כי הנאשם אינו נוהג להתעסק בקבלות ושוברים של כרטיסי אשראי, ויש בכך לעורר יותר מספק סביר לגבי הטענה של הפרקליטות כי הנאשם הוא זה שזייף את המסמך.
 

לסיכום, בית המשפט מזכה את הנאשם מעבירת קבלת הדבר במרמה. לגבי עבירת הזיוף, בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק. כלומר, התביעה לא הצליחה להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת כי הנאשם הוא זה שזייף את השובר.