מה תפקידו של שר המשפטים בהליך חנינה?

דרגו את המאמר

מה תפקידו של שר המשפטים בהליך חנינה?

האם שר המשפטים חייב לחתום על כתב חנינה או הקלה בעונש שאושר על ידי הנשיא? האם קיים לשר המשפטים שיקול דעת בנושא כגון דא? להלן דוגמא למקרה כאמור (מדובר בעתירת אסיר עולם לבג"צ). העותר במקרה דנן הורשע בשנת 1996 בגין רצח, חטיפה לשם עבירת מין ואינוס. אי לכך, בית המשפט גזר עליו מאסר עולם. בעוד הוא נושא בעונשו, העותר הורשע בעבירות נוספות בתחום האלימות. בשל הרשעתו בעבירות הנוספות, מאסרו של העותר הוארך.

בשנת 2004, העותר ביקש לקצוב בזמן את תקופת מאסרו. שרת המשפטים וועדת השחרורים המיוחדת המליצו לנשיא המדינה לדחות את הבקשה. זאת נוכח התנהגותו העבריינית המתמשכת והחמורה של העותר. חרף המלצות אלה, הנשיא, משה קצב, החליט לקבוע כי העותר ירצה 32 שנות מאסר.

בדצמבר 2005, הועבר מלשכת הנשיא כתב הקלה בעונשו של העותר לשם חתימתה של שרת המשפטים. מדובר בנוהל המתחייב על פי הדין. הנשיא נימק את החלטתו בכך שחל שיפור משמעותי וניכר בהתנהגותו של העותר. יודגש כי "שיפור" זה לא מצא ביטוי בהמלצות הגורמים המקצועיים (ונהפוך הוא). השרה סירבה לחתום על כתב ההקלה וכך גם שרי המשפטים אשר באו בנעליה עם תום כהונתה. אי לכך, העותר פנה לבג"צ על מנת להביא את שר המשפטים לחתום על ההקלה בעונש.

המסגרת הנורמטיבית

נשיא המדינה, על אף שהוא תפקיד ייצוגי בעיקרו, מחזיק בסמכות לקצוב את עונשם של אסירי-עולם. סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה הוא הסעיף המעגן את הסמכות הנ"ל. לכאורה, סמכות החנינה וההקלה בעונש מקנה לנשיא המדינה שיקול דעת עצמאי. עם זאת, לא בכך סגי. סעיף 12 לחוק היסוד קובע כי חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי לא תהיה ברת תוקף משפטי זולת אם תופיע לידה חתימה של ראש הממשלה או של שר אחר (עליו הממשלה החליטה בעניין הספציפי המדובר). ואכן, במקרה דנן, דובר על כתב הקלה בעונש (ללא ספק מסמך רשמי של המדינה). אי לכך, לא היה ניתן לאשר את המסמך בהעדר חתימתו של שר המשפטים לצד חתימת הנשיא.

השאלה העיקרית אשר עמדה על הפרק הייתה - מהי המשמעות המקופלת מאחורי חתימה זו? דהיינו, האם מדובר בחתימה של שר המשפטים לפיה השר מאשר את החנינה ו/או ההקלה בעונש? או שמא חתימתו של שר המשפטים מאשרת רק את העברת המסמך כתקין מבחינה "פרוצדוראלית"? במילים פשוטות, נשאלה השאלה האם השר שותף להחלטת ההקלה בעונש במידה והוא מוסיף את חתימתו לצד חתימת הנשיא.

בית המשפט: חתימתו של השר "מנהלית בעיקרה"

בית המשפט העליון קבע כי חתימתו של שר המשפטים נועדה על מנת להבטיח כי כל הפעולות המקדימות באשר לכתב ההקלה התקיימו כסדרן. למשל, לוודא כי כל החומר הרלוונטי הקשור בנשוא הבקשה נאסף והועבר לנשיא המדינה לשם עיון מעמיק. כמו כן, נקבע כי במקרים בהם מתגלה שהמידע שנאסף היה חסר או שגוי, השר צריך לוודא כי הטעות תוקנה לפני שהוא מוסיף חתימתו.

בית המשפט ציין כי לאחר שהחתימה הוספה, היא מהווה עדות לכך שגורמי המנהל התנהלו באופן ראוי בנוגע אליה, וזאת על פי כללי המשפט המנהלי. דהיינו, חתימתו של השר, לצד חתימתו של הנשיא, קובעת כי יש לפעול ליישום האמור בכתב ההקלה. בית המשפט העליון הוסיף כי השר איננו צריך להתערב בשיקול דעת הנשיא. חתימתו נועדה אפוא להבטיח שהיו בידי הנשיא כל הפרטים והמידע הדרושים לשם הפעלת סמכותו על בסיס שיקול דעת מלא וראוי.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי החלטתו של הנשיא התקבלה באופן ברור כנגד המלצות הגורמים המקצועיים ועלה חשש כי הנשיא לא קיבל לידיו את מלוא החומר הרלבנטי. הודגש כי שררה "אי בהירות" אודות החומר ששימש את הנשיא כבסיס להחלטתו. כפי שצוין לעיל, שר המשפטים יכול להוסיף את חתימתו רק לאחר שהוא ווידא כי החומר הדרוש הונח לפתחו של הנשיא. במקרה המדובר, לא כך היה. אי לכך, בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי שר המשפטים לא היה חייב לצרף חתימתו לכתב ההקלה.