גזר דין בנסיון לרצח בת זוגו

דרגו את המאמר

הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה , גזר עתה על סלמאן רפאע, בן 35 מדליית אל -כרמל –עוספייא, שהגיע לישראל ב-1991 מלבנון, לאחר ששירת בצבא דרום לבנון ושהורשע עפ"י הודאתו בנסיון לרצח בת זוגו, 15 שנות מאסר, מתוכן 13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי .

הרכב השופטים: אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים כמאל סעב ו משה גל עד .

רקע

המתלוננת הינה אשתו של הנאשם מזה כעשר שנים, והשניים התגוררו בדירה שכורה בדלית אל כרמל-עוספיא .

בתקופה שקדמה לאירועים בכתב האישום, עלו יחסיו של הנאשם עם המתלוננת על שרטון ובתוך כך היו אירועי אלימות, כאשר הנאשם תקף את המתלוננת פיזית ומילולית ובשבועיים לפני הארוע נשוא כתב האישום הוא עזב את הדירה בה התגוררו.

ביום 16.5.08, הגיעה המתלוננת לדירה על מנת לפנותה ולהעביר את חפציה וחפצי ילדיה לבית הוריה. הנאשם שאל את המתלוננת ביחס לקשר ביניהם ומה יהיה, וזו השיבה כי לא יקרה איתם כלום, והיא מתכוונת להוציאו מראשה.

בשלב זה יצא הנאשם מהדירה, ונסע למכולת בקרבת מקום, שם קנה שקיות, הצטייד בסכין מטבח וחזר לדירה. משחזר הנאשם לדירה נכנס בעקבותיה לחדר, וללא כל שיחה מוקדמת, התקרב אליה, דחף אותה לעבר החלון, שלף את הסכין ודקר אותה 7 פעמים בחזה, בבטן שמאלית בירך ויד שמאל . כל זאת כאשר הוא לוחש לעברה "תמותי". במהלך הדקירות ניסתה המתלוננת להתגונן באמצעות ידיה ורגליה, ובכל זאת הנאשם לא חדל ממעשיו והמשיך לדקור אותה כשהיא צועקת לעזרה. למשמע צעקותיה נכנס בעל הבית לדירה, ומשראה את הנאשם יושב על המתלוננת ודוקר אותה, בעט בו ורק כך חדל זה האחרון ממעשיו. המתלוננת פונתה לבית החולים "כרמל" שבחיפה במצב קשה, שם אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, ואובחנו בה פצעי דקירה רבים.

הרכב השופטים ציין כי התבטאויותיו של הנאשם ואכזריותו הרבה, כעולה מתיאורי המתלוננת, אינם מותירים ספק באשר לכוונתו.

"דומה שאין להוסיף על תיאורה המצמרר של אשת הנאשם, הקורבן, כדי להבין את חומרתה של העבירה, ואת רגעי האימה והפחד למול הדקירות האכזריות. ברור מן האמור בתסקיר שרות המבחן ובתיעוד הרפואי, שנזקיה הגופניים והנפשיים של המתלוננת רבים וקשים וילוו אותה גם בעתיד. אין ספק, כי האלימות הקשה לה אנו עדים מדי יום ואשר לא אחת אף באה לידי ביטוי בכתבי האישום החמורים הבאים בפנינו ומהם עולה, עד כמה חייו של אדם הינם קלי ערך בעיני עבריין זה או אחר, מחייבת מענה ענישתי הולם."

עוד הוסיפו שופטי ההרכב : "יחד עם האמור לעיל, לצערנו, למרות הדברים הנאמרים לא אחת בגיזרי הדין באשר לחומרת המעשים, על הפגיעה הקשה בקורבנות תמימים, אנו נתקלים בבעלים החובלים בנשותיהם או רוצחים אותן נפש".

השופטים דחו טענת הסניגור לפיה, יש להטיל חלק נכבד מן האשם למקרה, על המשטרה ורשויות הרווחה שלא טיפלו מבעוד מועד בנאשם ובכך יכלו אולי למנוע את הארוע וכדבריהם: " לא רק שטענה זאת לא הוכחה בפנינו אלא שהאשם היחידי הינו הנאשם ואין להטיל את האשמה למעשיו המזעזעים על מן דהוא אחר".