החלטה בעניין התרה לחשוף זהותו של עבריין קטין

דרגו את המאמר

הכלל הנוגע לפרסום שמותיהם של עבריינים מורשעים הינו שהפרסום הינו חובה. למרות זאת, קיימים מספר חריגים בדין הישראלי כאשר אחד הבולטים שבהם, הינו החריג שאומר כי יש להימנע מפרסום שמו של קטין שהורשע בביצוע עבירות פליליות. המקרה שיתואר להלן הינו חריג ונסיבותיו נדונו לראשונה בבית משפט ישראלי.

קטין בן 17 הורשע בביצוע עבירות מין ואלימות קשות בשני קטינים אחרים, שהיו בני שש ועשר בזמן ביצוע העבירות. העונש שנגזר על הקטין היה שהייה של שלוש שנים במעון סגור ופיצוי של 35,000 ₪ למתלוננים. חצי שנה לאחר גזירת דינו של הקטין, העובדת הסוציאלית של המעון הודיעה כי הוא נמלט בזמן שהובהל לטיפול אצל רופא שיניים.

בעקבות בריחתו של הקטין, הוגשה בקשה בשמו של אחד המתלוננים בתיק, להתיר את פרסום שמו ותמונתו של המשיב. לאחר הגשת בקשה זו, הפרקליטות הצטרפה לבקשה והתנגדו לה הוריו של הקטין ועורך דינו.

טיעוני הצדדים

באי כוחו של המתלונן והפרקליטות טענו כי נסיבות העניין במקרה זה היו חריגות והצדיקו להפעיל את החריג המאפשר חשיפת זהותו של עבריין קטין, למרות האיסור הגורף בהוראות החוק. נטען כי הימלטותו של המשיב מהמעון הצביעה על מידת מסוכנותו ועל העובדה ששיקומו השתבש. באי כוחה של המשפחה והקטין טענו כי במידה ויחשפו פרטיו של הקטין ברבים, הרי שהוא ומשפחתו צפויים לסכנה מוחשית, בעיקר לאור העובדה כי הם שייכים למגזר החרדי. נטען כי הפגיעה הצפויה הייתה עלולה להיות כה קשה עד כי לא יהיה ניתן להירפא ממנה.

איסור פרסום שמות עבריינים קטינים

העיקרון הראשי הנוגע לפומביות הדיון, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחוק יסוד השפיטה, קובע כי בית משפט צריך לדון בכל עניין באופן פומבי, למעט במקרים בהם יש הוראות חוק שקובעות אחרת. ואכן, סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט קובע את הסייג לעיקרון הפומביות, ועל פיו לא ניתן לפרסם שם של קטין שהואשם בעבירה פלילית, אלא ברשות בית המשפט. בנוסף לכך, סעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) קובע כי בית משפט לנוער ידון בענייניו בדלתיים סגורות.

לעומת האיסור הגורף על פרסום שמו של קטין שנגדו מתנהל הליך בפני בית המשפט לנוער, קיימת גם ההוראה בסעיף 34א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) שקובעת כי בית המשפט יכול להתיר פרסום שמו של קטין במידה וקטין נעלם וזו הדרך היחידה לפרסם את דבר הימלטותו. בית המשפט הסכים עם באי כוחו של המתלונן, כי ככל שמידת המסוכנות של העבריין הקטין גבוהה יותר, כך יגבר האינטרס הציבורי שבפרסום שמו.

התקדים של המקרה

בית המשפט ציין כי שאלה זו, של פרסום שמו של קטין שנמלט, טרם נדונה בבתי המשפט הישראליים. על פי המקרים שכן נדונו, נקבע כי אין לפרסם שמות של קטינים גם כאשר מדובר בעבירה חמורה ביותר אלא אם יש נסיבות חריגות במיוחדת המצדיקות פרסום זה. על כן, בית המשפט נדרש כעת להכריע, האם עובדות המקרה הקימו את החריג המיוחד שהיה בו כדי להצדיק את הפרסום.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט ציין כי מהעדויות שהוצגו בפניו, עלתה תמונה של קטין מסוכן מאוד לסביבתו. כמו כן, הקטין הוגדר גם כ"מסוכן מאוד לאוכלוסיית הקטינים בה הוא עלול להיתקל במהלך מנוסתו". על כן, הנזק העלול להיגרם למתלוננים ולציבור בכללותו הינו גבוה ביותר. מנגד, בית המשפט התרשם כי זהותו של המשיב הייתה ידועה בסביבת מגוריו של הוריו, למרות איסור הפרסום.

כלומר, עצם העובדה שהקטין נעצר וביקורי המשטרה הדחופים במקום מגוריו, סביר להניח שעוררו דיבורים בקרב הקהילה בה חיה משפחתו של הקטין. בהמשך לכך, נראה כי הנזק הצפוי למשפחתו של הקטין והקטין עצמו מעצם הפרסום, זהו נזק מוגבל שלא צפוי לשנות את מצב הדברים בצורה קיצונית.

לסיכום, בית המשפט קובע כי בנסיבות העניין מתקיימים התנאים להפעלתו של החריג המאפשר פרסום שמו של קטין מורשע בפלילים. המטרה בחשיפת השם והתמונה אינה הענשתו של הקטין, אלא להגן על קטינים אחרים שעשויים להפוך לקורבנותיו החדשים.