מורה חרדי הורשע בביצוע עבירות מין בקטינים - הכרעת הדין ושיקולי ענישה

דרגו את המאמר

עבירות מין הינן מהעבירות החמורות ביותר הקיימות בחוק העונשין. חומרתן של העבירות אף מתעצמת כאשר העבירות מבוצעות בילדים צעירים. כפי שנראה להלן, במקרים רבים של עבירות מין כנגד ילדים, הפרקליטות תעדיף להגיע להסדר טיעון עם הנאשם על מנת להימנע מהצורך להעיד את נפגעי העבירה, ולחסוך מהם סבל נוסף.

הנאשם במקרה זה הורשע במסגרת עסקת טיעון בביצוע 12 עבירות של מעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 14. במהלך ביצוע העבירות, הנאשם שימש כמורה בכיתות ו'-ח' בבית ספר של החינוך החרדי. העבירות בוצעו תוך כדי עבודתו כמורה ומחנך. קשריו של הנאשם עם תלמידיו נמשכו לאחר שעות הלימודים, וכללו פגישות מחוץ לכותלי בית הספר, שיחות על מין, צפייה בסרטים פורנוגראפיים וליטוף איברי המין של הנערים.
 

שיטת הפעולה של הנאשם

על פי חוות דעתו של פסיכיאטר ותסקירי הקורבנות, הנאשם היה נוהג בשיטת פעולה אחידה כלפי תלמידיו הנבחרים. הוא בחר את אלו שסבלו מבעיות חברתיות, חינוכיות ומצוקות רגשיות והחל לפתח איתם שיחות אישיות שלא התייחסו למסגרת הלימודית בלבד. במסגרת השיחות, היה גולש לנושאים אינטימיים וכך רכש את אמונם של התלמידים. במסגרת השיחות האישיות, הנאשם היה מתחיל לגעת בילדים במסגרת חברית, נגיעות שהיו הופכות אט אט לנגיעות בעלות משמעות מינית.

התנכרות כלפי התלמידים

כאשר מישהו מהנערים ביקש לסיים את מערכת היחסים ה"חברית", החל הנאשם להשתמש באיומים על מנת לסכל את גילוי האמת. באחד המקרים, לאחר שאחד הילדים ניתק איתו את הקשר, בחר הנאשם להכפישו בפני שאר תלמידיו ולספר כי הילד הינו הומוסקסואל ולעג על התנהלותו המינית.

הטיעונים לעונש

במסגרת הסדר הטיעון, הפרקליטות הסכימה לבקש מבית המשפט לגזור על הנאשם שש שנות מאסר, ואילו הסנגוריה הייתה רשאית לטעון לעונש מופחת. בעת הדיון בבית המשפט, הפרקליטות הפנתה את בית המשפט לחומרתם הרבה של העבירות אותם ביצע הנאשם. זאת בעיקר על רקע יחסי האמון המיוחדים ששררו בין הנאשם לקורבנותיו. הסיבה העיקרית להסדר הטיעון נבע מהרצון להימנע מסבל נוסף שהיה יכול להיגרם למתלוננים, במידה והם היו צריכים לעלות לדוכן העדים ולהעיד נגד הנאשם. לכן, ראוי כי בית המשפט יגזור על הנאשם את העונש המוסכם ולא יפחית ממנו.

לעומת זאת, הסנגור הביא בפני בית המשפט את השיקולים האישיים של הנאשם. הוא הדגיש כי הנאשם הביע צער וחרטה על המעשים וביקש להשתקם במסגרת מוסד. על כן, ראוי להתחשב בו ולגזור עליו עונש נמוך יותר מהמבוקש.

הראיות לעונש

במסגרת הראיות לעונש, הוגשה חוות דעתו של המרכז להערכת מסוכנות של עברייני מין. בחוות הדעת צוין כי פעולותיו של הנאשם מתאימים לדפוס של אדם מגורה מינית אשר תכנן את המעשים מראש. המרכז ציין כי קשה להעריך את סיכויי ההצלחה של הטיפול אבל נראה כי קיימת יכולת להפיק מהטיפול תועלת. חוות הדעת הפסיכיאטרית ציינה כי הנאשם סובל ממחלת נפש. מחלת הנפש ממנה סובל אינה אומרת כי אינו יכול להבחין בין רע וטוב ולכן הוא כשיר לעמוד לדין, אלא שהיא גורמת להפרעות אישיות.

גזר דינו של בית המשפט

בית המשפט הדגיש כי בשנים האחרונות קיימת מגמה להגביר את הענישה כנגד עברייני מין. כמו כן, כאשר קורבן העבירה הינו נער צעיר שנפגע ממורה ורב נערץ, הניצול המיני הופך להיות לתופעה קשה הדורשת התייחסות וענישה מחמירה. במקרה זה, הנאשם ביצע עבירות חמורות בתלמידים אשר רכשו את אמונו. בית המשפט ציין כי חומרת המעשים של הנאשם התעצמה לאור העובדה שהוא "בחר את הנערים הפגיעים ביותר, את אלו שהם בעלי המצוקות הרגשיות הגדולות ביותר". הנזק שנגרם למתלוננים היה קשה ביותר, והוא אף גבר במקרים בהם הנערים ביקשו לסיים את מערכת היחסים המעוותת, דבר שנתקל ביחס משפיל ומבזה מצידו של הנאשם.

בית המשפט ציין כי גם העונש שהתבקש באמצעות הפרקליטות היה עונש שהקל עם הנאשם. למרות זאת, נקבע כי הענישה לא חרגה מהרמה הסבירה בנסיבות העניין. אי לכך, בית המשפט אימץ את המלצת הפרקליטות וגזר על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על תנאי.