גז``ד לאחים שהורשעו בהריגת צעיר וחבלה בכוונה מחמירה

דרגו את המאמר

הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה, גזר עתה על הנאשמים אחים מחיפה מחמוד יליד 1987 ומוראד יליד 1984, שהורשעו עפ"י הודאתם בהתאם להסדר טיעון בעבירות: מחמוד –(הנאשם 1) הריגה וחבלה בכוונה מחמירה ומוראד – (הנאשם 2 ) בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בעת שתקפו את המנוח מחמוד חוסייני ז"ל -צעיר כבן 17 , במסגרת " החג של החגים", את העונשים הבאים:

על נאשם1 מחמוד בושקאר -16 שנות מאסר בפועל , ושנתיים מאסר על תנאי.

על הנאשם 2 מוראד בושקאר 5 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי . כמוכן הופעל עונש מאסר מותנה שהושת עליו בתיק פלילי אחר, בן 12 החודשים במצטבר לעונש המאסר אשר הוטל עליו בתיק זה, כך שסה"כ ירצה הנאשם 2 עונש מאסר בפועל של 6 שנות מאסר.

הרכב השופטים: אב"ד השופט יוסף אלרון והשופטים כמאל סעב ו משה גל עד .

עובדות כתב האישום המתוקן:

ביום 29.12.2007, בואדי ניסנאס בחיפה, פגשו הנאשמים בשלושת האחים לבית חוסייני, לואי , אמין ומחמוד – המנוח ובן דודם מואנס פאחורי. בין הצדדים התפתח עימות, אשר במהלכו ברחו לואי, מואנס והמנוח מהמקום, בעוד הנאשמים תוקפים את אמין והוא נאבק בהם. במהלך התקיפה, דקר הנאשם 1 את אמין שתי דקירות באזור בית החזה השמאלי עם סכין שהייתה ברשותו, וכן דקרו הנאשמים בצוותא את אמין בגבו.אמין הצליח לברוח מהנאשמים, אולם אלה רדפו אחריו, השיגוהו והמשיכו להכותו תוך שהם בועטים בו בפניו ובגופו. בשלב זה, איתרו הנאשמים את המנוח בקרבת מקום ורצו לעברו. נאשם 2 הכה את המנוח בזמן שהנאשם 1 דקר אותו בבית החזה השמאלי ובגב.

כתוצאה מהדקירה בבית החזה השמאלי, אשר חדרה ללב, נגרם מותו של המנוח.

לאמין נגרמו, בין היתר, פצעי דקירה בחזה ובגב, פצע דקירה בעומק 7 ס"מ במותן, והוא אושפז לצורך קבלת טיפול רפואי.

הערה:

על פי הסדר הטיעון, שהושג במהלך שמיעת ראיות המאשימה, העבירות אשר יוחסו לנא שמים בכתב האישום המקורי, רצח וניסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות שונו כאמור לעיל. הסדר הטיעון לא כלל מסגרת עונשית אלא, כל שסוכם בין באי כח הצדדים היה, תיקון עובדות כתב האישום, שינוי הוראות החיקוק וטיעון חופשי לעונש.

הרכב השופטים ציין כי העבירות בהן הורשעו הנאשמים, הינן מהחמורות שבספר החוקים, והעונש הקבוע בצידה של כל אחת מהן הינו 20 שנות מאסר וכי משקלן של עבירות אלו ופגיעתן הרעה לא נעלמה מעיני הפסיקה, אשר עמדה על הצורך בהטלת ענישה חמורה על מבצעיהן.

עוד ציינו השופטים את הדברים הבאים : " בענייננו, השיקולים לחובתם של הנאשמים רבים הם וכבדי משקל. ראשית, כפי שאכן ציינה ב"כ המאשימה, הוויכוח אשר העלה את חמתם של הנאשמים, פעוט ערך היה, ונסיבותיו נותרו עלומות. שנית, על אף שהעימות החל כעימות בין שתי קבוצות (הנאשמים והמנוח ובני משפחתו), הרי עד מהרה התפזרה קבוצתם של המנוח מהמקום מפני הנאשמים, ואילו דקירות הנאשמים את אמין החלו דווקא כאשר נותר מולם לבדו. גם השימוש בסכין וגם החבירה של הנאשמים לביצוע המעשה יחדיו, הוגדרו ע"י המחוקק כנסיבות לחומרא בעבירות אלימות דומות ...
שלישית, מיקומן של הדקירות בגופם של אמין והמנוח, בבית החזה ובגב, מלמד על דרגת המחשבה הפלילית אשר הייתה בליבם של הנאשמים".

עוד ציינו השופטים כי הם מייחסים חומרה מיוחדת לעובדה, כי גם אמין וגם המנוח ניסו לברוח מהנאשמים, ואילו הנאשמים רדפו אחריהם והמשיכו בתקיפתם. ובכך אין מקרה "רגיל" של סכינאות על רקע מאבקי "כבוד". שהרי, אילו ב"כבוד" המפוקפק שבגבירה על המנוח ובני משפחתו והשפלתם ביקשו הנאשמים, אזי ניתן היה להניח כי באו על מבוקשם שעה שעלה בידם להניסם מפניהם. אלא, שבכך לא הסתפקו הנאשמים. אלו האחרונים, הוסיפו ורדפו את קורבנותיהם, גם כאשר קורבנותיהם, נסו מפניהם.

הרכב השופטים התחשב גם בנסיבות הנאשמים לקולא כמפורט בגזה"ד.( עמ’ 9).

--------------