תקיפת קטינה באמצע הרחוב וגזר דין בגין עבירות מין חמורות

דרגו את המאמר

הנאשם, יליד 1959, הורשע בתקיפה ואינוס. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הבחין במתלוננת אשר הייתה בזמנו קטינה בת 12 שנים בלבד, וזאת כאשר היא הולכת לבדה לביתה בשעת ערב מאוחרת. נטען כי הנאשם החל לעקוב אחר המתלוננת, עמד מאחוריה, ואז תפס אותה בידיו והיסה את פיה. לאחר מכן, הנאשם גרר את המתלוננת לפינה חשוכה, השליך אותה על הקרקע וכתוצאה מכך גרם לה לחבלה בראשה. בהמשך, הנאשם אנס את המתלוננת, כמובן בניגוד לרצונה ותוך כדי שהיא זועקת לעזרה ובוכה.

בית המשפט קבע במסגרת הכרעת הדין כי התביעה הוכיחה את אשמתו של הנאשם במעשים מעל לכל ספק סביר. הוכחו יסודות עבירות התקיפה והאינוס והודגש כי הנסיבות במקרה דנן היו חמורות שבעתיים היות והמתלוננת הייתה קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים.

הנאשם מכחיש ולא מכיר באחריותו

יש לציין כי הנאשם הכחיש מכל וכל את המעשים. אף לאחר שהוא הורשע במסגרת הכרעת הדין, הוא המשיך לדבוק בטענותיו כי מדובר בלא פחות מטעות אשר "נבעה מקונספציה שנרקמה כנגדו על ידי גורמים שונים באזור מגוריו". בית המשפט עיין בתסקיר שירות המבחן אשר בחן את עניינו של הנאשם. קצינת המבחן ציינה כי היא התרשמה שהנאשם סבור שהוא "קורבן של מערכת המשפט והממסד". שירות המבחן עמד על כך שהנאשם לא השכיל לגלות תובנה או הבנה בנוגע למעשים החמורים שביצע, ואף לא הראה אמפטיה לסבלה של המתלוננת. אי לכך, קצינת המבחן ציינה כי הוא סבורה שהנאשם לא יפיק תועלת מהליך טיפולי בתחום עבירות המין.

תסקיר קורבן העבירה הוגדר על ידי בית המשפט כ"טקסט קשה לקריאה". השופטים הדגישו כי קורבן העבירה הייתה ילדה בת 12 שנים. הודגש כי המתלוננת הייתה קורבן של "אונס ברוטאלי" וגם במהלך הדיונים בבית המשפט ניכר כי היא טרם החלימה מהמכה שהונחתה עליה. השופטים ציינו כי חייה של המתלוננת התהפכו לנצח, היא סובלת מסימפטומים פוסט-טראומתיים קשים, מגדירה את חייה כסיוט מתמשך, מתקשה ליצור קשרים חברתיים ואיבדה אימון מוחלט באחרים.

התביעה טענה כי העובדות שהוצגו לעיל הצביעו על כך שאין מנוס מקביעת מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. התובעת ציינה כי עובדות המקרה הוכיחו שהנאשם לא רק ביצע את האונס והתקיפה אלא גם תכנן אותו מראש. הודגש כי גם אם הנאשם "ארב" לקורבן פוטנציאלי, ולא התכוון לתקוף באופן ספציפי את המתלוננת, לא היה בכך כדי להפחית מחומרת המעשים. התביעה "הזכירה" לבית המשפט כי המחוקק מצא לנכון לקבוע עונש של 20 שנות מאסר לצד עבירת האינוס, וזאת בשל חומרתה הרבה של עבירה זו. לסיכום הטענות לעונש, התביעה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בדמות הרף הגבוה של עבירת האינוס, וזאת לאור מכלול הנסיבות כפי שהוצג בהכרעת הדין.

עבירת האונס הינה אחת העבירות החמורות והקשות ביותר בספר החוקים. בית המשפט העליון התייחס לא אחת ליחסה של הפסיקה לעבירה חמורה זו. לדוגמא, בע"פ 6730/05, פלוני נ' מ"י, בית המשפט העליון קבע כי כאשר פלוני כופה את עצמו על אלמונית, ומכריח אותה לקיים עימו יחסי מין שלא בהסכמתה החופשית, הוא לא פוגע רק בגופה אלא גם בנשמתה.

 

נפסק כי מעשה אינוס באישה מהווה לא פחות מרמיסת כבודה של האחרונה כאדם. מיותר לציין כי אונס מלווה בדרך כלל בטראומה לזמן ממושך. לעיתים, מעשה האונס משנה את חייו של הקורבן מקצה לקצה. אי לכך, הלכה פסוקה היא כי יש להטיל על עברייני מין מאסר ממושך (לשם הרתעת עבריינים פוטנציאלים מחד, וענישה לעבריין המין מאידך). במקרה דנן, בית המשפט גזר על הנאשם 14 שנות מאסר וקנס פיצוי למתלוננת בסך 100,000 שקלים.