הריגה, שיקולי ענישה בעבירת הריגה

דרגו את המאמר

עבירת ההריגה הינה עבירה תוצאתית אשר קבועה בחוק העונשין. החוק קובע כי אדם יורשע בהריגה במידה והוא גרם במעשה (או במחדל אסור) למותו של אחר. העונש העומד לצידה של עבירה זו הינו 20 שנות מאסר.

תכלית הענישה היושבת בבסיסה של עבירת ההריגה קשורה בעבותות לעיקרון קדושת החיים. מדובר ללא ספק באחד העקרונות החשובים ביותר במערכת המשפט הישראלית, וזאת מתוקף היות המדינה - יהודית ודמוקרטית. השופט קדמי התייחס ליחס שבין קדושת החיים לשיקולי ענישה בעבירת הריגה בפסיקתו.

לדבריו, המחוקק קבע עונש של מאסר עולם בגין עבירת רצח מתוך עיקרון קדושת החיים. קדמי הוסיף כי כאשר נקבעו 20 שנות מאסר בגין עבירת הריגה, מדובר גם כאן בעיקרון קדושת החיים. בית המשפט העליון הגדיר לא אחת את קדושת החיים כ"ראש תכליות הענישה", וזאת כאשר בית המשפט גוזר את דינו של נאשם שהורשע בנטילת חיי אדם. השופט קדמי כתב עוד כי הפחתת העונש בסיטואציה מסוימת תהיה עלולה ליצור מצב של הפחתה תואמת בחומרת העבירה. נקבע כי הפחתת החומרה תכרסם בכוחם של המעצורים העומדים בפני מי ששוקל לבצע מהלך שיוביל להריגה.

יחס ישיר בין העבירה לעונש

מיותר לציין כי העונש התלוי בעבירת הריגה מבקש לבטא את חומרת העבירה ואת התוצאות הקשות הנגרמות בגינה. ואכן, ככל שהמעשה חמור יותר, כך העונש צריך להיות חמור בהתאם. במקרים בהם תוצאת המעשה הביאה לאובדן חיי אדם, בתי המשפט קבעו לא אחת שהתוצאה הקשה חייבת לבוא לידי ביטוי בענישה המוטלת על הנאשם המורשע. אי לכך, נסיבות אישיות וגורמים חיצוניים יוכלו להמתיק את גזר הדין, אך רק במעט.

במשפט הפלילי קיים יחס ישיר בין חומרת העבירה לחומרת העונש. הלכה פסוקה היא כי כאשר בית המשפט נדרש לגזור את דינו של עבריין בפשע חמור כגון הריגה, לא מדובר במהלך של נקמה אלא בגזר דין שנועד לבטא "סלידה ושאט נפש". הריגה הוגדרה על ידי בתי המשפט כ"מעשה אשר חומרתו מהווה אפוא חתירה תחת ערכיה הבסיסיים ביותר של החברה האנושית התרבותית".

הקלה בענישה לאחר הריגה, אימתי?

אימתי כן תינתן הקלה לנאשם כאשר הוא מורשע בהריגה? ובכן, לא אחת, בית המשפט בוחר להקל בעונשיהם של נאשמים שהורשעו בהריגה, וזאת תוך כדי התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות של המעשה. במסגרת השיקולים הרלבנטיים העומדים על הפרק. בית המשפט בוחן את ההיבטים הבאים:

1. נסיבות חייו של האדם המורשע בהריגה.
2. עברו הפלילי של הנאשם.
3. האם הנאשם הביע חרטה על המעשה?
4. מה היו נסיבות העבירה (האם היה כאן קנטור מצידו של המנוח, האם מדובר במעין הגנה עצמית)?
5. האם יש מקום להתייחס לשיקולי שיקום?
6. האם הנאשם ניהל הליך הוכחות ארוך או שמא הוא הודה במעשים וחסך זמן שיפוטי יקר?

מיותר לציין כי לא מדובר ברשימה סגורה. כידוע, הענישה במשפט הפלילי הינה ענישה אינדיבידואלית והיא נקבעת בהתאם לכל נאשם ולכל עבירה באופן ספציפי. במילים אחרות, ייתכן בהחלט כי שני נאשמים אשר יבצעו את אותה עבירת הריגה ירצו עונשי מאסר שונים.