7 שנות מאסר לבועז יונה בעבירות של מירמה, הונאה ועוד
| דרגו את המאמר |
|
|
בעניין:
|
מדינת ישראל
|
|
|
|
באמצעות פרקליטות המדינה (המחלקה הכלכלית) ופרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) -
עוה"ד אביה אלף, גלעד סוקולובר, סטיב בוארון וערן שחם-שביט
|
המאשימה |
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
בועז בן מרדכי יונה ת"ז
|
|
|
|
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר גולן ונחשון שוחט
|
הנאשם
|
ג ז ר ד י ן
כתב האישום וההרשעה
1. הנאשם הורשע - על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ולאחר שבית המשפט שוכנע כי הנאשם הודה מרצונו ללא סייג ומתוך הבנת משמעות ההודאה ותוצאותיה - בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כתב האישום, המונה תשעה אישומים, מגולל את פעילותו הפלילית של הנאשם בשנים 1997-2007 (להלן - "התקופה הרלוונטית"), בשמשו מנהלן של חברות חפציבה השונות ובעליהן, הכוללות מספר רב של חברות פרטיות, שתי חברות ציבוריות ותאגיד מדווח (להלן - "חפציבה"), ושעיקר עיסוקן בייזום ובבניית פרויקטים למגורים ולמסחר, ובפיתוח ובהפעלה של נכסים מניבים, בארץ ובחו"ל.
2. כמתואר בחלק הכללי לכתב האישום, בתקופה הרלוונטית פעל הנאשם, יחד עם נושאי משרה ועובדים אחרים בחברות חפציבה, באופן שהתאפשר לו לעשות שימוש הן בכספי רוכשי הדירות מחפציבה בפרויקטים הקבלניים והן בכספים בחברות הציבוריות, זאת על-פי רצונו, צרכיו ומטרותיו, תוך עשיית הפעולות כדלקמן:
הימנעות מלספק לרוכשי הדירות בטוחה, כמתחייב על-פי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן - "חוק המכר"), וחשיפתם לסיכונים כלכליים שונים; עריכת רישומים כוזבים בספרי חפציבה, זיוף מסמכים והסוואת הפעולות שבוצעו בכספים מעיני בעלי המניות וציבור המשקיעים, רואי חשבון, בנקים מפקחים וגורמים שונים נוספים, לרבות הצגת מצגים כוזבים בפני גורמים אלה ובפני רוכשי הדירות בדבר מצבן של חברות חפציבה ופעילותן; עשיית שימוש בשליטתו בחברות חפציבה השונות תוך יצירת התחייבויות הדדיות ביניהן; ומשיכת כספים מהחברות הציבוריות ללא זכות כדין, תוך הפרת חובת אמון וללא קבלת האישורים הנדרשים על-פי דין לביצוע פעולות אלה.
3. כעולה מהאמור באישום הראשון, בתקופה הרלוונטית עסק הנאשם, באמצעות חברות חפציבה שבניהולו ובשליטתו, בייזום ובבניית עשרות פרויקטים קבלניים, אשר כללו אלפי דירות. על-פי הסכמי הליווי שנחתמו בין חברות חפציבה לבנקים המלווים, התחייבה חפציבה לפתוח חשבון עו"ש משועבד ומפוקח על-ידי הבנק המלווה, שבו יופקדו כל התקבולים מאותו פרויקט קבלני, וכן התחייבה חפציבה להשתמש בכספים שהופקדו בחשבון זה אך ורק לצורך ביצוע אותו פרויקט קבלני. על-פי הסכמי הליווי, חפציבה התחייבה ליתן לרוכשי הדירות בטוחה בהתאם לדרישות חוק המכר, בגין התשלומים על חשבון מחיר הדירה שהופקדו בחשבון הליווי. החתמת רוכשי הדירות על הסכמי המכר לוותה במצגים, לרבות בגוף ההסכמים, לפיהם: בניית הפרויקט הקבלני מבוצעת באמצעות ליווי בנקאי; החברה פתחה חשבון ליווי בבנק המלווה; כספי רוכשי הדירות יופקדו אך ורק בחשבון הליווי; וכנגד תשלומי הרוכשים על חשבון מחיר הדירה תינתן להם בטוחה, בהתאם לחוק המכר.
על-פי הנחיות הנאשם, פעלו עובדי חפציבה כדי לקבל את כספי רוכשי הדירות באופן שיאפשר הפקדתם שלא בחשבון הליווי בלבד, לרבות קבלת שיקים בהם לא מצוין מספר חשבון הליווי בשורת הפקודה ושם החברה הקבלנית (להלן -"שיקים לא מסומנים") והעברת כספי המשכנתאות של רוכשי הדירות לחשבונות שאינם חשבונות הליווי. כמו כן, על-פי הנחיות הנאשם, פעלו עובדי חפציבה כדי לעשות שימוש בכספים שנתקבלו מרוכשי הדירות שלא למטרה לשמה הופקדו בידיהם, ובכלל זה הופקדו כספים אלה בחשבונות חברות שבשליטת הנאשם, בחשבונות אישיים של הנאשם ובחשבונות של בני משפחות של עובדי חפציבה.
במעשים אלה - שליחת יד בכספי רוכשי הדירות המגיעים לכדי מיליוני שקלים - פגע הנאשם ברוכשי הדירות, בפרויקטים הקבלניים ובסיכויי השלמתם, והורשע בביצוע העבירות כדלקמן: קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"); קשר להונות, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשרות עבירות בהיקף של מיליוני ₪ לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה, מאות עבירות בהיקף של מאות מיליוני ₪ לפי סעיף 393(2), סעיף 383 וסעיף 29 לחוק העונשין.
4. כעולה מהאמור באישום השני, בתקופה הרלוונטית ניהלו הנאשם ועובדי חפציבה מערכת כפולה של תוכנה בשם "משכנת", המסייעת בניהול ובמעקב אחר מכירת הדירות בפרויקטים השונים, אחר הדירות שבמלאי ואחר התקבולים שהתקבלו ושעתידים להתקבל מרוכשי הדירות. הנאשם ועובדי חפציבה עשו כן על מנת להסוות אופן פעולתם, כמפורט באישום הראשון, מרוכשי הדירות, מהבנקים המלווים ומגורמים שונים נוספים. בהנחיית הנאשם ביצעו עובדי חפציבה, באופן שוטף ושיטתי, רישומים כוזבים, בין היתר, ביחס למספר הדירות שנמכרו בפרויקטים הקבלניים, למחירי הדירות עליהם סוכם עם רוכשי הדירות, ולהיקף התקבולים שהתקבלו מרוכשי הדירות, ושיקפו את הסכומים שהופקדו בפועל בחשבונות הליווי והיו נמוכים משמעותית מהיקף התקבולים האמיתי. בהתאם להנחיית הנאשם, הפיקו עובדי חפציבה, מעת לעת ועל-פי הצורך, דוחות כוזבים בהתאם לרישומים הכוזבים דלעיל. באמצעות הדוחות הכוזבים הציגו הנאשם ועובדי חפציבה מצגים כוזבים, בין היתר, לגבי מכירות הדירות או התקבולים מהרוכשים, במטרה לרמות.
יתרה מזאת, במספר הזדמנויות במהלך התקופה הרלוונטית, חשדו בנקים מלווים כי דיווחיה של חפציבה אינם משקפים את מצבה האמיתי, ובמענה לדרישותיהם להעביר דיווח מדויק ומלא לגבי היקף המכירות והתקבולים מהפרויקט, נהגו עובדי חפציבה, על-פי הנחיית הנאשם, לערוך דוחות חדשים, בגדר רישומים כוזבים נוספים במשכנת הכפולה שאינם משקפים מצבה האמיתי של חפציבה. כמו כן, בהנחיית הנאשם, הזינו עובדי חפציבה נתונים כוזבים למערכת הנהלת החשבונות של חפציבה, אשר נמסרו לבנקים המלווים לבקשתם, בגדר מצגים כוזבים נוספים.
בעשותם כאמור לעיל, רשמו הנאשם ועובדי חפציבה פרטים כוזבים במסמכי תאגיד - תוכנת המשכנת הכפולה, הדוחות שהופקו באמצעותה וכן מערכת הנהלת החשבונות - או נמנעו מלרשום בהם פרטים אשר היה עליהם לרשמם, בהיקף של מאות מליוני שקלים חדשים, בכוונה לרמות. כמו כן, בעשותם האמור לעיל, הבטיחו הנאשם ועובדי חפציבה, במרמה, קיום והמשך ליווי של הפרויקטים הקבלניים של חפציבה על-ידי הבנקים המלווים או המבטחים, לרבות בהיבט של העמדת אשראים לטובת המשך הפרויקטים הקבלניים ואחרים נוספים. כך גם פעלו הנאשם ועובדי חפציבה להרחבה, באופן ניכר ובמרמה, של היקף פעילותן העסקית של חברות חפציבה בארץ ובחו"ל. במעשיהם המתוארים פגעו הנאשם ועובדי חפציבה ביכולת הפיקוח של הבנקים המלווים וגורמים שונים נוספים להתנהל על-פי נתוני אמת ביחס לחשבונות הליווי, למצב הפרויקטים ולמצבה הפיננסי של החברה שבנתה את הפרויקט.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: רישום כוזב במסמכי תאגיד, מאות עבירות לפי סעיף 423 וסעיף 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשרות עבירות לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין.
5. האישום השלישי מגולל העבירות שביצע הנאשם בחברה הציבורית חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (להלן - "ג'רוזלם"), במהלך החודשים נובמבר 2006 - יולי 2007, בשמשו בעל השליטה בה, מנהלהּ הכללי, יו"ר הדירקטוריון ובעל זכות חתימה לחיובהּ. כמפורט באישום זה, במהלך תקופה זו, בעשרות מועדים מעת לעת ובאופן שיטתי, שלח הנאשם יד בכספי ג'רוזלם, שהופקדו בידיו מתוקף תפקידיו בחברה, בניגוד להתחייבויות שבתשקיף החברה, תוך הפרת אמון וללא זכות שבדין, ובסך כולל של למעלה מ-70 מליון ₪, אשר לא הושב לקופת ג'רוזלם. הנאשם העביר כספים אלה מחשבון ג'רוזלם לשימושים שהוגדרו על-ידי הנאשם ובעיקר לחשבונות החברות הפרטיות שבשליטתו, שלא לשם קידום מטרת ג'רוזלם ותכליתה, מבלי שהחברה קיבלה תמורה ומבלי שניתנו לחברה ביטחונות בקשר עם משיכת כספים אלה.
מתוך הסך של כ-70 מליון ₪, שלח הנאשם ידו במרמה בסכום של 40 מליון ₪ בנסיבות בהן הנחה את מנהל הכספים והמזכיר בג'רוזלם, רואה החשבון מרדכי נתנאל, לפרסם דוח מיידי, לפיו התקיימו כלל התנאים המתלים בהסכם שנחתם קודם לכן, שעניינו בניית יחידות דיור ושטחי מסחר במחוז קלוגה שברוסיה. בניגוד לדיווח האמור, בפועל לא התקיימו התנאים המתלים, הנאשם לא העביר את הסך האמור לביצוע העסקה, אלא השתמש בו לשימושו ובעיקר לשימוש החברות הפרטיות. במעשיו האמורים, גרם הנאשם להכללת פרטים מטעים בדוח מיידי, על מנת להטעות משקיע סביר, וכן הניח דעתם של נושאי משרה בג'רוזלם, במרמה, כי העסקה הושלמה, בניגוד למצב בפועל. בנוסף, נמנע הנאשם מנקיטת ההליכים כמתחייב על-פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות"), ועל-פי הוראות חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן - "חוק ניירות ערך") והתקנות שהותקנו מכוחו, על מנת להסתיר מדירקטוריון ג'רוזלם ומציבור המשקיעים את גניבות הכספים, כדי לאפשר המשך העברת הכספים, וכדי להטעות משקיע סביר.
בנוסף הסווה הנאשם את משיכות הכספים מג'רוזלם מרואי החשבון ומציבור המשקיעים, בהעבירו בסמוך למועדי הביקורת ולמועד הקובע לדיווח, סכומי כסף שונים לג'רוזלם מהחברות הפרטיות, והעברת כספים אלה בחזרה לחברות הפרטיות לאחר המועד הקובע לדיווח. בכך, פעל הנאשם לאיפוס יתרות כרטיסי הנהלת החשבונות, תוך הצגת מצגים כוזבים לפני רואי החשבון והולכתם שולל, ומתוך מטרה לגרום להטעיה בדיווחים הכספיים ולקבל במרמה, בנסיבות מחמירות - לאור היקפן הכספי של העבירות, שילובן בעבירות חמורות נוספות, התחכום, השיטתיות, נסיבות ביצוען והקשרן - הנחת דעתם של רואי החשבון ביחס לדוחות הכספיים שהיה עליהם לבקר. במעשיו המתוארים באישום זה, הציג הנאשם מצג כוזב בפני רואי החשבון של ג'רוזלם, לפיו בעת עריכת המאזן אין יתרת חובה בקופת ג'רוזלם ולא התקיימו משיכות הכספים כאמור לעיל. באמצעות מצגים אלה הניח הנאשם דעתם של רואי החשבון, כי נתון זה משקף נכונה את מצב היתרות בג'רוזלם במהלך כל תקופת הדוח. בכך התאפשרה הגשת הדוחות ללא גילוי משיכות הכספים.
כמו כן, גרם הנאשם להכללת פרטים מטעים בדוח הכספי של ג'רוזלם לשנת 2006 ובדוח הרבעוני הראשון לשנת 2007, על מנת להטעות משקיע סביר ועל מנת להסתיר מציבור המשקיעים את גניבת הכספים דלעיל, את ההטבה הכספית שקיבלו הנאשם והחברות הפרטיות בחפציבה ואת העובדה שהניחו דעתם של רואי החשבון במרמה. ויוטעם, הפרטים הכוזבים והחסרים בדוחות עלולים להטעות משקיע סביר.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין; אי קיום הוראות סעיף 36, שתי עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם תקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבעל שליטה בה), התשס"א-2001 (להלן "תקנות בעלי שליטה") ותקנות ניירות ערך (דוחות מיידיים ותקופתיים), התש"ל-1970 (להלן - "תקנות דוחות מיידיים") וסעיף 29 לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד, מאות עבירות לפי סעיף 423 וסעיף 29 לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393, סעיף 383 וסעיף 29 לחוק העונשין.
6. האישום הרביעי מגולל העבירות שביצע הנאשם בתאגיד מדווח על-פי חוק ניירות ערך, חפציבה חופים בע"מ (להלן - "חופים"), במהלך החודשים פברואר 2006 - יולי 2007. החל מחודש אוגוסט 2005 ועד לחודש דצמבר 2006 ניהלו הנאשם וניסים סגרון בצוותא, כמנכ"לים משותפים, את חופים ובנוסף שימש הנאשם כיו"ר הדירקטוריון ובעל זכות חתימה יחיד לחיוב חופים. בחודש דצמבר 2006 מכר סגרון את כל אחזקותיו בחופים לנאשם. ממועד הנפקת אגרות חוב לציבור בחודש פברואר 2006, במסגרתה גייסה חופים כ-138 מיליון ₪, ועד לחודש יולי 2006, שלח הנאשם ידו בכספי חופים באופן קבוע ושיטתי, מעת לעת, בניגוד להתחייבויות שבפרק הראשון בתשקיף ותוך הפרת אמון, לשימושים שהוגדרו על-ידי הנאשם ובעיקר לשימוש החברות הפרטיות שבשליטתו, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים חדשים. כך, בתקופה שבין ה-17.7.2006 לבין חודש יולי 2007, המשיך הנאשם לשלוח ידו בכספי חופים, באופן שיטתי וקבוע, לשימושים שהוגדרו על-ידו ובעיקר לשימושן של החברות הפרטיות שבשליטתו, מתוך כוונה לשלול הכספים שלילת קבע.
דירקטוריון חופים, בראשו עמד הנאשם, אישר ביום 28.3.2007 ערבות של חופים להלוואת back to back בסך של 46 מיליון ₪ שנטלה חברה פרטית של חפציבה מבנק לאומי. החלטה זו היתה מנוגדת לתשקיף שפורסם בחודש פברואר 2006, שכן חופים התחייבה בשטר הנאמנות כי כל עוד לא נפרעה יתרת אגרות החוב לא תבוצענה בינה לבין בעל השליטה בה עסקאות, לגביהן נדרש אישור האסיפה הכללית בחברות ציבוריות. בעשותו המעשים כאמור, נמנע הנאשם מנקיטת ההליכים כמתחייב על-פי הוראות חוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו מכוחו, על מנת להסתיר מציבור המשקיעים את גניבות הכספים, על מנת לאפשר את המשכן וכדי להטעות משקיע סביר. הנאשם פעל תוך ניצול חופים ומעמדה לקידום אינטרסים פרטיים שלו, תוך פגיעה בתזרים המזומנים של חופים וביכולתה למלא את התחייבויותיה.
יתרה מזאת, הנאשם פעל, בהיותו נושא משרה ובעל שליטה בחופים, להסוואת משיכות הכספים בהנהלת החשבונות של חופים בסך של כ-48 מיליון ₪. הנאשם ביקש להסתיר מרואי החשבון את משיכות הכספים בהנהלת החשבונות של חופים, כדי שהם לא ישקפו אותם בדוחות הכספיים, זאת באמצעות הלוואות בנקאיות למספר ימים ששועבדו לבנק המלווה וכן באמצעות העברות בנקאיות מהחברות הפרטיות של חפציבה, הכל לשם איפוס יתרות החובה שבכרטיסי הנהלת החשבונות של חופים. במעשים האמורים הציג הנאשם מצג כוזב בפני רואי החשבון של חופים ביחס ליתרת חובו כבעל שליטה וכמנהל בכיר בתאגיד, בניגוד למצב יתרת חובו בפועל, שהיתה בסכומים גבוהים במהלך כל תקופת הדוח. כמו כן, קיבל הנאשם במרמה, בנסיבות מחמירות, את הנחת דעתם של רואי החשבון ביחס לדוחות הכספיים שהיה על האחרונים לבקר או לסקור, לרבות זיוף מסמכים בכוונה לקבל דבר, בנסיבות מחמירות.
בכך, גרם הנאשם להכללת פרטים מטעים בדוחות הרבעוניים של שנת 2006, בדוח הכספי לשנת 2006 ובדוח הרבעוני הראשון לשנת 2007, שהוגשו לבורסה ולרשות לניירות ערך, על מנת להסתיר מציבור המשקיעים את העברות הכספים דלעיל והעובדה כי הניח דעתם של רואי החשבון במרמה, התנהלות אשר היה בה גם כדי להטעות משקיע סביר. יצוין כי במהלך התקופה שבין חודש מאי 2006 לחודש מאי 2007 הוגשו לבורסה ולרשות לניירות ערך חמישה דוחות כספיים של חופים בחתימת הנאשם ונושאי משרה. בדוחות אלה לא נזכרו משיכות הכספים שבוצעו בחופים במהלך החודשים פברואר 2000 עד מאי 2007.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ארבע עבירות לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין; אי קיום הוראות סעיף 36, ארבע עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם תקנות בעלי שליטה ותקנות דוחות מיידיים וסעיף 29 לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי סעיף 423 וסעיף 29 לחוק העונשין; זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיף 420 וסעיף 29 לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393, סעיף 383 וסעיף 29 לחוק העונשין.
7. כעולה מהאמור באישום החמישי, במהלך השנים 2006-2007, בהוראת הנאשם, העבירה חופים, מעת לעת, תשלומים לקבלנים שביצעו עבודות בניה עבור חברות חפציבה בפרויקטים השונים שבניהולה. התשלומים לקבלנים המבצעים נעשו לא רק בגין שירותי בניה שאלה סיפקו לחופים, אלא גם עבור שירותי בניה אותם סיפקו הקבלנים המבצעים לחברות הפרטיות בחפציבה, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים חדשים. במעשיו האמורים, נטל הנאשם במרמה, תוך הפרת אמון, כספים של חופים, בהם עשה שימוש, שלא כדין, לצרכי החברות הפרטיות שבשליטתו.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: גניבה בידי מנהל, עבירות לפי סעיף 392, סעיף 383 וסעיף 29 לחוק העונשין; אי קיום הוראות סעיף 36, עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם תקנות בעלי שליטה ותקנות דוחות מיידיים וסעיף 29 לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 וסעיף 29 לחוק העונשין.
8. כעולה מהאמור באישום השישי, על מנת לצמצם יתרות הקבלן המבצע, דניה סיבוס, בכרטיסי הנהלת החשבונות בחופים ובהמשך לאמור באישום החמישי, הפקיד הנאשם ביחד עם עובדי החברה, במישרין בחשבון דניה סיבוס, סך של 1,750,000 ₪ לסילוק חלק מחובות חופים לדניה סיבוס, באמצעות המחאות השייכות לחברות פרטיות של חפציבה, כמפורט בכתב האישום. במענה לבקשת דניה סיבוס לקבל לידה העתק ההמחאה המקורית כדי לשייך החוב לפרויקט ולחברה המתאימה מבין חברות חפציבה, הפיק הנאשם המחאה מזויפת בסך 1,750,000 ₪, כך שהיא נושאת את הלוגו וחשבון הבנק של חופים, הגם שהסכום לא שולם על-ידה. העתק ההמחאה הועבר לדניה סיבוס, אשר הנפיקה חשבונית לחופים. בכך השתמש הנאשם במסמך מזויף וקיבל במרמה בנסיבות מחמירות - לאור היקפן הכספי של העבירות, שילובן בעבירות חמורות נוספות, נסיבות ביצוע העבירות והקשרן והתחכום שבביצוען - את הנחת הדעת של דניה סיבוס, כי חופים היא ששילמה בגין שירותי הבניה לדניה סיבוס.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 וסעיף 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין.
9. כעולה מהאמור באישום השביעי, במהלך התקופה הרלוונטית, כמפורט באישומים הראשון עד הרביעי, קיבלו הנאשם ועובדי חפציבה, כספים של רוכשי הדירות בפרויקטים קבלניים וכספים נוספים, וכן כספים שהועברו מחברות ג'רוזלם וחופים, באמצעות ביצוע עבירות גניבה, מרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. כנטען באישום זה, עבירות אלה מהוות עבירות מקור, כהגדרתן בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - "חוק איסור הלבנת הון"). במהלך השנים 2000-2007 ביצע הנאשם פעולות בכספים דלעיל, שהינם בגדר רכוש אסור, כהגדרתו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, בין היתר: שיקים שהתקבלו מרוכשי דירות נמסרו לניכיון אצל גורמים שונים; כספים שהתקבלו מרוכשי דירות הופקדו בחשבונות חברות פרטיות שונות בבעלות הנאשם או בשליטתו וכתוצאה מכך לא הוצאו בטוחות על-פי חוק המכר; בכספים שהתקבלו מרוכשי דירות נעשו פעולות שונות נוספות, לרבות העברתם לחשבונות פרטיים של עובדי חפציבה וקרוביהם והפקדתם בחשבונות הליווי תוך תשלום עמלה לעובדים, תוך הצגת מצגים כוזבים כלפי הבנקים מלווים, לפיהם מדובר בשיקים שנתקבלו ישירות מרוכשים פרטיים.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור, מאות עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון (מאות פעולות).
10. כעולה מהאמור באישום השמיני, עובר למועד מתן צו כינוס על נכסי הנאשם ביום 20.12.2007 על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ומתן צו כינוס על נכסי אשת הנאשם, גב' תמר יונה, לאחר שנקבע כי נעשה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - "פקודת פשיטת הרגל"), ביצע הנאשם פעולות שנועדו לסלק או להעלים נכסיהם במרמה, אשר צריכים היו לפי הדין להתחלק בין נושיו, ובין היתר:
ביום 30.7.2007, טרם הימלטות הנאשם מהארץ (ביום 31.7.2007), הורה הנאשם למשוך מחשבון הבנק שלו בסניף בל"ל ברומניה סכום מזומן של 5,000 אירו. בהתאם להנחיית הנאשם, הכסף נמשך והועבר אליו. למחרת משך הנאשם את יתרת הכספים שהיו בחשבון דלעיל, בסך של כ-10,000 אירו וכ-10,000 דולר אמריקאי. כמו כן, ביום 30.7.2007, טרם הימלטות הנאשם מהארץ, חתם הנאשם על שיקים שנמשכו ממספר חשבונות בנק פרטיים שלו, בסך כולל של
כ-347,000 ₪. הנאשם הורה למשוך באמצעותם את יתרת הכספים שהיתה בחשבונות האמורים ולהעבירה אליו. בהתאם להנחיית הנאשם, הכספים נמשכו והועברו אליו. בנוסף, ביום 1.8.2007 הורה הנאשם בהיותו מחוץ לישראל, ליטול ממחלקת הגביה של חפציבה שיקים לא מסומנים, להמירם למזומן ולהעביר את הכספים אליו. בהתאם להנחיית הנאשם, ניטלו ארבעה שיקים לא מסומנים בסך כולל של כ-103,000 ₪, הומרו למזומן, ונעשה בו שימוש. יתרה מזאת, במהלך חודש אוגוסט 2007 תיאם הנאשם, ביחד עם אחרים ובסיועם, את סילוק רכבה של תמר, ואף החלו בפעולות ממשיות לביצוע מזימתם. הרכב נתפס על-ידי משטרת ישראל נהוג בידי עוזרו האישי של הנאשם.
כ-347,000 ₪. הנאשם הורה למשוך באמצעותם את יתרת הכספים שהיתה בחשבונות האמורים ולהעבירה אליו. בהתאם להנחיית הנאשם, הכספים נמשכו והועברו אליו. בנוסף, ביום 1.8.2007 הורה הנאשם בהיותו מחוץ לישראל, ליטול ממחלקת הגביה של חפציבה שיקים לא מסומנים, להמירם למזומן ולהעביר את הכספים אליו. בהתאם להנחיית הנאשם, ניטלו ארבעה שיקים לא מסומנים בסך כולל של כ-103,000 ₪, הומרו למזומן, ונעשה בו שימוש. יתרה מזאת, במהלך חודש אוגוסט 2007 תיאם הנאשם, ביחד עם אחרים ובסיועם, את סילוק רכבה של תמר, ואף החלו בפעולות ממשיות לביצוע מזימתם. הרכב נתפס על-ידי משטרת ישראל נהוג בידי עוזרו האישי של הנאשם.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: הברחת נכסים, עבירות לפי סעיף 216(5) לפקודת פשיטת הרגל, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; בריחה עם נכסים, עבירות לפי סעיף 222 לפקודת פשיטת הרגל, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393(2), סעיף 383 וסעיף 29 לחוק העונשין, בהיקף של כ-103,000 ₪;
11. כעולה מהאמור באישום התשיעי, כמתואר לעיל, ייזום ובניית הפרויקטים הקבלניים נעשתה בחברות חפציבה בעיקר תוך הסתייעות בליווי בנקאי. בתקופה הרלוונטית גנבו הנאשם ועובדי חפציבה כספים בהיקפים גדולים מקופות ג'רוזלם וחופים, פעלו בדרכים שונות להסוות זאת, וביצעו עבירות שונות נוספות בחברות אלה. בכך, הביאו הנאשם ועובדי חפציבה, בין היתר, לצמצום יתרת המזומנים וההון של החברות ולפגיעה ביכולתם הכלכלית של התאגידים לקיים את התחייבויותיהם. במעשיהם המפורטים בכתב האישום, עשו הנאשם ועובדי חפציבה, ביודעין, בעסקי התאגידים דברים בדרך הפוגעת בניהול התקין של עסקיהם, וכן נהגו אגב מילוי תפקידם במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד.
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע העבירות כדלקמן: עבירות מנהלים בתאגיד, עבירות לפי סעיף 424(1), סעיף 424(2) וסעיף 29 לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות לפי סעיף 425 וסעיף 29 לחוק העונשין.
הסדר הטיעון
12. ביום 21.7.2008 הודיעו באי-כוח הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון שעיקריו, כדלקמן: הנאשם יודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כמפורט לעיל; הצדדים יעתרו לעונש של 7 שנות מאסר בפועל, מהן ינוכו תקופות המעצר בהן היה נתון הנאשם, וכן לעונש של מאסר על תנאי על-פי שיקול דעת בית המשפט; הנאשם ישלם פיצוי לרוכשי הדירות שנפגעו בסך של 4 מיליון ₪ מכספים שגויסו ממקורבים ואינם מכספים הקשורים, במישרין או בעקיפין, בנכסיו של הנאשם או בנכסי החברות הנמצאות בהקפאה; יבוטל רישומו של הנאשם, לצמיתות, מפנקס הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, המנוהל לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969.
הטיעונים לעניין העונש
13. בדיון שהתקיים לפני ביום 6.10.2008 עתרו באי-כוח הצדדים, במשותף, לגזירת עונשו של הנאשם על-פי הסדר הטיעון. בית המשפט הודיע לצדדים, בפתח הישיבה, כי הסדר הטיעון אינו מחייב את בית המשפט, אשר רשאי לגזור עונשו של הנאשם על-פי שיקול דעתו. הנאשם אישר האזהרה האמורה.
14. במסגרת הטיעונים לענין העונש, טענה באת-כוח המאשימה, עו"ד אביה אלף, כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מהווה איזון ראוי בין השיקולים לחומרה לבין השיקולים לקולה. לפיכך, התבקש בית המשפט לאמצו ולהשית על הנאשם העונש שהוסכם על הצדדים בהסדר הטיעון, המהווה ענישה משמעותית ומיידית, העולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת בפסיקה בביצוע עבירות דומות.
בנמקה עמדתה כאמור, טענה באת-כוח המאשימה, כי הנאשם פעל בייזום פרויקטים קבלניים שונים במסגרת אשכול חברות חפציבה. בפועלו להגדלת מספר הפרויקטים של החברות, שלח הנאשם ידו בכספי רוכשי הדירות ובכספי החברות הציבוריות למימון פרויקטים אחרים אלה, הן בניגוד להתחייבויותיו כלפי רוכשי הדירות, הן תוך הפרת שורה של חובות בהן הוא חב כבעלים וכנושא משרה בכיר בחברות חפציבה והן בניגוד להוראות הדין. לטענת באת-כוח המאשימה, יש לראות בחומרה יתרה פעילותו העבריינית של הנאשם כאמור, אשר במסגרתה הנחה והפעיל את עובדי חברות חפציבה בעשור האחרון, שכן הנאשם פעל במשך כל תקופה זו להקמת מערך של רישומים כוזבים, תוך ניהול מערכת חשבונאית כפולה. בכך התאפשר לנאשם להגדיל היקף פעילותו העבריינית לאורך שנים, וכתוצאה מכך אף גדל מספר הניזוקים.
באת כוח המאשימה ביקשה להדגיש, כי מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו והתנהלותו של הנאשם, ישנה חשיבות לסיום משפטו של הנאשם, הגורם המרכזי בפרשת קריסת חברות חפציבה, כשנה מאירוע הקריסה ולאחר שהנאשם חזר בו מהערעור שהגיש על צו ההסגרה. בכך נחסך זמן שיפוטי יקר וכן יהא בידי הניזוקים להגיש תביעותיהם האזרחיות לתשלום פיצויים, מכוחו של פסק דין חלוט. יתרה מזאת, כתב האישום התגבש בצילם של בקשת ההסגרה וצו ההסגרה, בכפוף לדיני ההסגרה ולעבירות אותן ניתן היה לייחס לנאשם על-פי דיני איטליה, בה נעצר הנאשם. כך למשל, לא ניתן היה לייחס לנאשם בכתב האישום עבירות לפי חוק המכר. באלה, יש כדי להצדיק כיבוד הסדר הטיעון, בהצטרפם לאינטרס הציבור להגיע להסדר טיעון עם נאשמים בתיקים כלכליים. כמו כן, הודות להסדר הטיעון הושג שיתוף פעולה גדול עם הנאשם, כך שבין היתר, התאפשר למנהל המיוחד לשוב ולחוקרו, לצורך קידום ההליכים המשפטיים האחרים המתנהלים בפרשה זו, והנאשם התחייב להמשיך ולשתף פעולה עם רשויות החקירה גם לאחר גזירת עונשו.
בהתייחס לרכיב הפיצוי בענישה, טענה באת-כוח המאשימה, כי בראותה נפגעי העבירה, ביכרה חיוב הנאשם בתשלום פיצוי בסך של 4 מיליון ₪ לרוכשי הדירות, אשר מקורו בכספים של קרובי משפחה של הנאשם וחבריו, אשר מפרק חפציבה והמנהל המיוחד אינם יכולים לשים ידם עליהם, זאת תחת הטלת קנס משמעותי על הנאשם, לאור חומרת העבירות בהן הורשע. לדידה, נוכח המצוקה של רוכשי הדירות והעדר רכוש המצוי היום בידי הנאשם, סברה המאשימה כי לא יהא זה נכון לבקש כי יוטל על הנאשם עונש של קנס, העובר לקופת המאשימה. באת כוח המאשימה עתרה לייעוד כספי הפיצוי על-פי קריטריונים שיקבע המנהל המיוחד.
עו"ד ערן שחם-שביט, בא-כוח המאשימה, הצטרף לדבריה של עו"ד אלף, בבקשו להתמקד בחומרת פעילותו העבריינית של הנאשם בחברות הציבוריות - ג'רוזלם וחופים. לדידו, יש לאמץ את הסדר הטיעון, המגשים את אינטרס הציבור לאור דיני ניירות ערך, המסדירים פעילותם של בעלי שליטה ונושאי משרה בכירים בחברות ציבוריות. בהפנותו לאישומים השלישי עד השישי, הדגיש בא-כוח המאשימה חומרת מעשיו של הנאשם, אשר פעל באופן שיטתי למשיכת כספים מהחברות הציבוריות בניגוד לדין, תוך הקמת מערך שלם של מרמה, ותוך ניצול והטעיית רואי החשבון, הפרת חובותיו והתחייבויותיו כלפי ציבור המשקיעים ופגיעה באמונם של אלה בשוק ההון, בהוסיפו כי חובות הנאשם לחברות הציבוריות ולציבור המשקיעים נותרו על כנם.
לטענת בא-כוח המאשימה, אין בעובדה - כי הכספים שגנב הנאשם מהחברות הציבוריות הועברו לחברות הפרטיות של חפציבה שכשלו, על מנת להבטיח עמידה בהתחייבויות אלה כלפי רוכשי הדירות - כדי להפחית מחומרת מעשיו של הנאשם והשלכותיהם כאמור. אמנם אין ראיה כי הנאשם עשה שימוש בכסף לצרכיו הפרטיים, אך אין בכך כדי להוות נסיבה מקלה בגזירת עונשו של הנאשם, בהינתן התכליות העומדות בבסיס דיני ניירות ערך, לרבות השקיפות המתחייבת כלפי ציבור המשקיעים.
15. בא-כוח הנאשם, עו"ד יאיר גולן, טען כי יש לכבד הסדר הטיעון, המבטא רמת ענישה הולמת, מרתיעה וקשה ביחס לעבירות הפליליות בהן הורשע הנאשם. לדידו, הסדר הטיעון מטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי וחמור של שנים, בגדר תקדים, המשמש תמרור אזהרה בפני קבלנים. בא-כוח הנאשם ביקש להדגיש היקפו העצום של חומר הראיות בתיק, אשר בעטיו ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם היה מתנהל שנים רבות, כשהוא משוחרר בערובה, כנלמד ממקרים דומים בפסיקה. הנאשם היה נכון להסכים להסדר הטיעון מבלי שעיין בחומר הראיות, ובכך נמנעה סחבת. המדובר בהחלטה משותפת של הנאשם והמאשימה להסכים להסדר הטיעון, בשים לב למיוחדות הפרשה והמשבר שנוצר בעטיה בציבור בישראל, לאינטרס הציבור בטיפול אפקטיבי ומהיר בפרשה ובהפקת לקחים, ולאחריות שהנאשם לקח על עצמו והסכמתו לשאת בעונש חמור.
בא-כוח הנאשם ביקש להדגיש נכונותו הכנה והאמיתית של הנאשם לשאת באחריות המוסרית והמשפטית, בהביעו חרטה כנה ורצון לסייע בסיום הפרשה. לדידו, אין לקבל הודאתו של הנאשם כדבר ברור מאליו, כמו גם חזרתו ארצה בנסיבות בהן חזר בו מהערעור על צו ההסגרה באיטליה ותוך שיתוף פעולה עם כלל רשויות החקירה בארץ. לטענת בא-כוח הנאשם, הנאשם לא פעל מתוך מניעים של בצע כסף או רצון לגזול מאחרים את כספם לצורך התעשרותו-הוא ושיפור מצבו הכלכלי. נהפוך הוא, ככל שנסיונות הנאשם להרחיב פעילותה העסקית של חפציבה כשלו, פעל הנאשם מתוך מניע לקיים התחייבויות חפציבה ולהציל פרויקטים אחרים ובפרט פרויקטים קבלניים של רוכשי הדירות. בנוסף, הנאשם, בבצעו המעשים בהן הורשע, שילם מחיר עצום, אשר בא לידי ביטוי הן בקריסתה המוחלטת של אימפריית חפציבה שנבנתה בעמל רב של שני דורות, הן בהיוותר הנאשם חסר כל, והן בפגיעה בלתי הפיכה בתדמיתו ובכבודו של הנאשם.
לטענת בא-כוח הנאשם, חרף הרגשות הנלווים לפרשה זו, שזכתה לתהודה ציבורית רחבת היקף, יש לאבחן עניינו של הנאשם ממקרים דומים, בהם נגזרו על נאשמים עונשים קלים יותר, ולכבד הסדר הטיעון בו הוסכם על עונש כבד ומשמעותי בכל קנה מידה, בנסיבות בהן הנאשם לא פעל מתוך מטרות גזל, חמדנות ורצון להתעשר. בא-כוח הנאשם עמד על אירועים חיצוניים שהובילו לקשיים אליהם נקלעה קבוצת חפציבה, בעטיה נאלץ הנאשם לפעול כמפורט בכתב האישום, וכן מחדלם של גורמים נוספים, כדוגמת המערכת הבנקאית, וחרף כל זאת, כיום נמצא פתרון למרבית רוכשי הדירות.
בהתייחס לרכיב הפיצוי בענישה, טען בא-כוח הנאשם, כי זה הוצע על-ידי הנאשם ומפרק חברת חפציבה, שכן המאשימה הבינה כי לנאשם אין כל רכוש. הסכום נקבע על-ידי המאשימה, בשים לב לצורך לגייס כספי הפיצוי מקרובי משפחה וחברים של הנאשם, לטובת קבוצת רוכשי הדירות שנפגעה באורח הקשה ביותר. לדידו, בכך, יש בהסדר הטיעון כדי ליתן מענה לכלל השיקולים של אינטרס הציבור. ולבסוף, ביקש בא-כוח הנאשם, להדגיש אינטרס ההסתמכות של הנאשם כשיקול לכיבוד הסדר הטיעון, הכולל ויתורו של הנאשם על ניהול ההליכים המשפטיים נגדו, חתימתו על הסדר הטיעון מבלי לעיין בחומר הראיות, שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החקירה וגיוס כספים מגורמים חיצוניים לפיצוי רוכשי הדירות. הנאשם נעדר עבר פלילי, מלח הארץ, בעל משפחה, אשר תרם בסתר לנזקקים.
16. לבקשת בית המשפט טענו לפניי גם כונס הנכסים הרשמי, עו"ד שלמה שחר, והמנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו. לטענת המנהל המיוחד, המדובר בפרשה שמעורבות בה למעלה מ-4,500 משפחות. ההסדר אליו הגיעו המנהל המיוחד עם כונס הנכסים הרשמי והבנקים במסגרת הליכי הפירוק, נתן פתרון למרבית המשפחות, אשר נדרשו לשלם תשלומים נוספים על-פי מדרג שנקבע. על-פי ההסדר, המערכת הבנקאית שילמה 70% מהכספים החסרים להשלמת הפרויקטים הקבלניים ואילו רוכשי הדירות שילמו 30% מכספים אלה. עדין נותר הגרעין הקשה של רוכשי הדירות, המוערך בין 50 ל-100 משפחות, לגביהן התשלומים הינם גבוהים, מוערכים בין 15 ל-17 מיליון ₪ ואין בידם לשלמם.
בהתייחסו לפיצוי הכספי עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, טען המנהל המיוחד כי אמנם לא יהא בסכום זה כדי לפתור את הבעיה, אך כל סכום כסף המגיע לקופת הפירוק הינו חשוב ומסייע. כמנהל מיוחד עליו לחלק את הכספים באופן שוויוני ולכן, ככל שבית המשפט מבקש לסייע לרוכשי הדירות הנמנים על הגרעין הקשה - הנפגעים הקשים של המקטע השלישי - עליו להורות כן במפורש בגזר הדין, על-פי קריטריונים שייקבעו על-ידי כונס הנכסים הרשמי, המפרק ומשרד השיכון, ויאושרו על-ידי בית משפט של פירוק (כב' השופט י' צבן).
כונס הנכסים הרשמי ביקש להוסיף, כי במסגרת החקירות שערכו לנאשם, הלה שיתף עימם פעולה וסייע בידם באופן שנחה דעתם. כמו כן, ציין כי הוא והמנהל המיוחד לא היו שותפים למשא ומתן שהתקיים בין הנאשם והמאשימה עובר לחתימה על הסכם הטיעון, וכי עדיין אין הם רואים מקור לגביית 15 מיליון ₪ הנחוצים, כאמור לעיל. מכל מקום, כאמור בהסדר הטיעון שהוגש לתיק בית המשפט, אין בהסדר כדי לפגוע בהמשך חקירות המפרק והמנהל המיוחד.
דברי הנאשם
17. בפתח דבריו, ביקש הנאשם סליחה. לדבריו, במשך שנתיים וחצי עד לקריסת קבוצת חפציבה, הוא פעל למיטב הבנתו כדי למנוע את קריסתה, מתוך תחושת מחויבות ללקוחות, לעובדים, לקבלני המשנה ולמשקיעים. לטענתו, הוא לא נמלט מהארץ אלא שהה בחוץ לארץ במועד הקריסה. הואיל וחש לחץ, חרדה, אכזבה ותחושת כשלון ובושה, נמנע לחזור מיד ארצה. הנאשם הביע חרטה והדגיש, כי אין הצדקה למעשיו וכי הוא מקבל את מלוא האחריות עליהם ונכון לשאת בעונש. הנאשם ביקש להדגיש כי יפעל עד יומו האחרון כדי לסייע במתן פתרון לרוכשי הדירות שנפגעו מקריסת חפציבה.
לדברי הנאשם, הוא ביצע את העבירות בהן הודה, על מנת למנוע שבר וקריסה של חפציבה, מבלי שלקח לכיסו פרוטה ולכן, תווית הגנב שדבקה בו קשה לו יותר מכל. הנאשם הוסיף ותיאר פועלו בבניה ענפה בירושלים ובארץ כולה באהבה ובחזון, כמי שחונך לציונות ואהבת הארץ. לדבריו, הוא חש כאב כלפי רוכשי הדירות, הוריו, בני משפחתו ועובדיו ושב וביקש את סליחתם. הנאשם ביקש להדגיש, כי ביכר לקיחת אחריות מיידית ונשיאה בעונש, לרבות שיתוף פעולה מלא עם כלל רשויות החקירה, תחת ניהול הליך משפטי ארוך וממושך, על מנת להקדיש זמנו למתן עזרה וסיוע בפתרון בעיות כלל רוכשי הדירות.
דיון
הסדרי טיעון - המתווה הנורמטיבי
18. הסדר הטיעון הינו הסכם בין התביעה לנאשם, אשר בית המשפט הדן בתיק אינו צד לו, במסגרתו מתחייבת התביעה לוותר על חלק מהאישומים המיוחסים לנאשם או להמירם באישומים קלים יותר או לוותר לנאשם ויתור אחר המעניק לו הקלה בקשר לתוצאות המשפט, זאת בתמורה להודיית הנאשם בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. במסלול חלופי זה שנועד גם הוא להגשמת התכלית של ההליך הפלילי, נחסך מבית המשפט ניהול הליך אדוורסרי של הבאת ראיות בידי הצדדים ובחינתן לשם בירור העובדות וקביעת ממצאי ההרשעה או הזיכוי. ויוטעם, מוסד הסדרי הטיעון, המשמש כיום כלי מרכזי וחיוני התורם לאכיפת החוק, אינו מעוגן בחקיקה והתפתחותו הינה תוצאה של פרקטיקה שצמחה על רקע צרכיה וערכיה של שיטת המשפט בישראל, כמו גם במדינות אחרות בעולם (ראו, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, עמודים 587-589 (2002) (להלן - עניין פלוני); ע"פ 2153/02 מיכאל אידלברג נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006) (להלן - עניין אידלברג); בג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393, עמוד 398
(1986); עמנואל גרוס "עסקאות טיעון וחקר האמת" פלילי ג (תשנ"ג-1992), 251; אליהו ארנון "עסקאות טיעון בישראל - חלוקת התפקידים הראויה שבין התביעה לבית המשפט ומעמדו של הקורבן" משפטים כז (1997), 543). על המצב באנגליה ראו סעיף 48 ל-Criminal Justice and Public Order, 1994 ובארצות הברית ראו סעיף 11 ל-Federal Rules of Criminal Procedure, 2007.
(1986); עמנואל גרוס "עסקאות טיעון וחקר האמת" פלילי ג (תשנ"ג-1992), 251; אליהו ארנון "עסקאות טיעון בישראל - חלוקת התפקידים הראויה שבין התביעה לבית המשפט ומעמדו של הקורבן" משפטים כז (1997), 543). על המצב באנגליה ראו סעיף 48 ל-Criminal Justice and Public Order, 1994 ובארצות הברית ראו סעיף 11 ל-Federal Rules of Criminal Procedure, 2007.
יוער בהקשר דנא, כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19) (הסדרי טיעון), התשנ"ה-1995 לא הבשילה לחוק שקיבל את אישור הכנסת. אזכיר עוד, כי בעבר בתי המשפט לא ששו לאשר הסדרי טיעון (ראו, דבריו של השופט לנדוי (כתוארו דאז) בע"פ 532/71 אליהו בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 543, עמודים 559-560 (1972), דברי השופט ח' כהן בעמודים 549-550 ודברי השופט קיסטר בעמודים 554-555).
בעניין פלוני עמדה השופטת ד' ביניש (כתוארה דאז) בהרחבה על מוסד הסדרי הטיעון, בציינה כי ברבות השנים החל תהליך שהביא למפנה משמעותי בהתייחסות למוסד הסדרי הטיעון, אשר נבע משיקולים מעשיים ומצורכי המציאות, בשים לב להכרה ההולכת וגוברת ביתרונות הגלומים בהסדר לנאשם ולציבור, בערכם של הסדרי הטיעון ובתרומתם כחלק מהשיטה האדוורסרית (ראו גם, ע"פ 4722/92 מרדכי מרקוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 45, עמודים 56-57 (1993); ע"פ 1717/06 איברהים אבו זינה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם
(2007)).
(2007)).
עמד על כך השופט א' גרוניס בע"פ 7096/05 יורם ניזרי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008) (להלן - עניין ניזרי), בקובעו לאמור:
"הסדרי טיעון הנערכים בין המדינה לבין נאשמים הינם הכרח בל יגונה במציאות בה אנו חיים. הסדרים אלה אמנם מביאים לכך שהערך של עשיית צדק אינו ממומש עד תום. ואולם, עריכתם של הסדרים אלה יש בה כדי להביא למימושם של אינטרסים וערכים אחרים. כך, באמצעות הסדרים אלה נחסך זמן שיפוטי יקר ומתאפשר ניהול מספר רב יותר של הליכים. יתר על כן, באמצעות הסדרים אלה פוחת הצורך בהעדתם של עדים, ובכלל זה קורבנות העבירה. כך חוסכים מנפגעי עבירה לחיות מחדש את הסיטואציה, שלעיתים הינה טראומתית ביותר. בדרך זו אף נמנעת הטירחה הכרוכה במתן עדות."
19. בהתייחס למעמדם של הסדרי הטיעון לעניין העונש, הדגישה השופטת ד' ביניש (כתוארה דאז) בעניין פלוני, כי הסדרי טיעון אלה מצויים בצומת רגיש ביותר, בנקודת המפגש שבין סמכויות התביעה לבין סמכויותיהם ותפקידיהם של בתי המשפט. נקבע, כי נקודת המוצא הינה כי מלאכת גזירת העונש מוטלת על שכמו של בית המשפט, האחראי אחריות משפטית ומוסרית לעונש שיוטל על הנאשם, גם כאשר בא בפני בית המשפט הסדר טיעון. יפים בהקשר דנא דברי הנשיא מ' שמגר בע"פ 2034/91 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם (1991), בקובעו לאמור:
"האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש היא של בית המשפט. התביעה הכללית חופשית להחליט את מי להעמיד לדין ועם מי לערוך עיסקה, אך משנמסרת ההכרעה לבית המשפט הוא איננו יכול להפוך למעין מאשרר נוטריוני של הסכמים, בלי לתת דעתו לתוכנם ולזיקתם לנושא שבפניו.
בית המשפט איננו זרועה הארוכה של התביעה או של הסניגוריה, ואיננו פועל לעולם לפי תכתיביהם, ללא שיקול דעת עצמאי, ולכן חזר והדגיש בית משפט זה ... כי בית המשפט אינו קשור על ידי עיסקה שנערכה בין התביעה לנאשם, וכי מחובתו של בית המשפט להבהיר זאת מפורשות לנאשם כאשר העיסקה מובאת לידיעת בית המשפט.
אך מובן שבית המשפט יתן דעתו לעיסקה, ואם אין טעמים מיוחדים השוללים זאת, הוא בדרך כלל גם יכבד אותה; אך עצם העובדה שהתביעה נתנה הסכמתה לעיסקה, איננה באה לשלול שיקול דעתו של בית המשפט אשר עליו הוא גם מודיע מראש לנאשם."
יפים בהקשר דנא גם דבריה של השופטת ע' ארבל בע"פ 1281/06 נחמן יצחק בורשטיין נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008) (להלן - עניין בורשטיין), בהתייחסה לתפקידו של בית המשפט, שלאישורו מובאים הסדרי טיעון, במלאכת גזירת העונש, בקובעה בפסקה 28 לאמור:
"... תפקידו של בית המשפט במלאכה זו מקבל משנה חשיבות. הוא אינו יכול להתנער מחובתו זו, הוא אינו יכול לשמש 'חותמת גומי' ולאשר הסדרים ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי. באחריות, בזהירות וללא מורא, עליו לקבוע באופן עצמאי את נקודת האיזון הראויה בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם מהסדר הטיעון לבין האינטרס הציבורי כפי שהוא משתקף בעונש שיוטל עליו."
(ראו גם, דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' אופיר פרץ, פ"ד נט(6) 281, עמוד 325 (2005); ע"פ 6967/94 נדב נקן נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 397, עמוד 418
(1996); ע"פ 1289/93 יאיר לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 158, עמוד 171
(1994)).
(1996); ע"פ 1289/93 יאיר לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 158, עמוד 171
(1994)).
20. אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בגזירת עונשו של נאשם - שעה שמונח לפניו הסדר טיעון שהצדדים הגיעו אליו בהסכמה והם מציעים לבית המשפט עונש מוסכם - אימץ בית המשפט בעניין פלוני את גישת האיזון, הבוחנת אם נתקיים איזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור. במסגרת איזון זה, קיומו של הסדר טיעון מהווה שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש, אשר ככלל, יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון.
יחד עם זאת, על בית המשפט עצמו לשקול השיקולים הראויים לעונש, ולשם כך יבחן האם העונש המוצע הולם את סוג העבירה, חומרתהּ ונסיבות ביצועהּ. כמו כן, יבחן בית המשפט נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי מדיניות של ענישה ראויה, בשים לב לעונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון ומידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון. בית המשפט יוסיף ויבחן את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות העניין, בין היתר, הקשיים הצפויים בניהול המשפט, לרבות ריבוי עדים והתחשבות בנפגע העבירה. כמו כן, בית המשפט ייתן דעתו לאינטרס הציבורי במיצוי ההליך הפלילי כדי להביא נאשמים על עונשם, וכן האינטרס הציבורי שבהשגת הודיית הנאשם, בקבלת אחריותו למעשיו ובשיפור ההרתעה הכללית, לעומת האינטרס הציבורי בשמירה על אמון הציבור ברשויות החוק, העלול להתערער עקב מתן עונש מקל יתר על המידה ועקב פגיעה בשוויון שבין נאשמים. בית המשפט יביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי במובנו הרחב, דהיינו, החיסכון בזמן השיפוטי ובמשאבי התביעה והאינטרס הקיים בניצול יעיל של המשאבים שבידי כלל גורמי האכיפה, במיוחד כאשר מדובר בתיקים מורכבים שהיקפם גדול ("מגה תיקים"). בית המשפט ישקול גם את אינטרס ההסתמכות והציפיות של הנאשם, אשר עם החתימה על הסדר הטיעון ויתר על זכותו להילחם על חפותו במסגרת ניהול הליך פלילי עד תומו (ראו לעניין זה גם, דפנה ברק-ארז "ההסתמכות במשפט המנהלי" משפטים כז (1996) 17, עמודים 61-63). ולבסוף, ייתן בית המשפט את דעתו לעמדת נפגעי העבירה באשר להסדר הטיעון (עניין פלוני, עמודים 608-609; עניין אידלברג, שם; ע"פ 351/07 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007)).
21. אשר לדחיית הסדר טיעון, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט יעשה כן אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא, כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות ובית המשפט יניח כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים. עמדה על כך בהרחבה השופטת ד' דורנר בעניין פלוני, בקובעה בעמודים 610-611 לאמור:
"אין ספק שעל פי כל גישה, ידחה בית המשפט הסדר טיעון המבוסס על שיקול בלתי ענייני, זר או פסול. אך באמות מידה אלה אין די. על בית-המשפט לדחות הסדר טיעון אם נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, גם כאשר התביעה פעלה בתום-לב. כך למשל, מסכימה המדינה, ועמדתה מקובלת עלי, כי אם לא נתנה התביעה משקל ראוי לשיקול רלוונטי מבין השיקולים הנמנים בין שיקולי הענישה המקובלים, ידחה בית-המשפט את הסדר הטיעון. מצב כזה ניתן למצוא בנסיבות בהן מתברר, למשל, שהתביעה לא נתנה כל משקל לקיומו של עבר פלילי משמעותי לנאשם, או כאשר נתנה משקל רב מדי להעדר עבר פלילי בנסיבות בהן סוג העבירה ומיהות העבריין אינם מצדיקים התחשבות כזאת. כך גם, למשל, אם התביעה התחשבה התחשבות מופלגת לקולה בוויתור הנאשם על המשך ניהול המשפט, בשלב בו הבאת הראיות עמדה בפני סיום וסיכויי הזיכוי נראו על פניהם קלושים. המסקנה היא כי שיקול המפר במידה משמעותית את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים, באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין אינטרס הציבור, יהיה בו כדי לפסול את הסדר הטיעון בשל טעותה של התביעה וזאת גם אם מניעיה כשרים הם."
כך למשל, החליט בית המשפט בע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד
נח(3) 577, עמוד 588 (2003), לדחות הסדר הטיעון בעניינם של הנאשמים, כפי שהורה בית משפט קמא, משנוצר יחס בלתי הולם בין היתרונות שבעסקת הטיעון לציבור ולנאשם לבין מדיניות הענישה הראויה, בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים לנאשמים ולצורך החיוני להרתיע אחרים מפני התנהגות דומה.
נח(3) 577, עמוד 588 (2003), לדחות הסדר הטיעון בעניינם של הנאשמים, כפי שהורה בית משפט קמא, משנוצר יחס בלתי הולם בין היתרונות שבעסקת הטיעון לציבור ולנאשם לבין מדיניות הענישה הראויה, בשים לב לחומרת המעשים המיוחסים לנאשמים ולצורך החיוני להרתיע אחרים מפני התנהגות דומה.
ויוטעם, גם כאשר דוחה בית המשפט את הסדר הטיעון בשל אחד הטעמים דלעיל, עליו לגזור את העונש ההולם בשים לב לנסיבות העניין ובהתחשב בעובדה כי הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון. כך נקבע, כי האיזון החדש שיקבע בית המשפט בגזירת הדין לאחר שדחה את הסדר הטיעון ייעשה תוך שקלול נכון של כל שיקולי הענישה כאילו נערך על-ידיו הסדר טיעון. בכך, תושג ענישה מקלה לעומת זו הצפויה לנאשם שלא הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירה דומה ובנסיבות דומות (בעניין פלוני, עמודים 612-613; ראו גם, ע"פ 6513/08 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008)).
22. אוסיף גם זאת, בימינו, עריכת הסדר טיעון בין התביעה לנאשם, לרבות שאלת אישורו על-ידי בית המשפט, ראוי שתיבחן גם לאור העומס הכבד מנשוא המוטל על שופטי ישראל. כך, כעולה ממחקר שנערך בידי ד"ר רענן סוליציאנו קינן, ד"ר אמנון רייכמן ופרופ' ערן ויגודה-גדות העומס על מערכות משפט: ניתוח השוואתי של 17 מדינות - דוח מסכם (מאי 2007), שפורסם על-ידי המרכז לניהול מדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, שבו "מככבת" ישראל באחד מהמקומות הראשונים מבחינת עומס התיקים המוטל על כל שופט http://elyon1.court.gov.il/heb/haba/Courts_burden_Final_report_5.07.pdf. כך גם כעולה מדין וחשבון מיוחד של נציבות התלונות על השופטים למחצית הראשונה של שנת 2008, פרק 7.2 (2008) http://www.justice.gov.il/MOJHeb/NezivutShoftim/Doch08.htm. יש ליתן הדעת כי עומס זה עלול לשבש את האיזון העדין שבין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם לבין האינטרס הציבורי, ועלול להניע את הפרקליטות ואת בתי המשפט לאשר הסדרי טיעון שאינם ראויים (השוו, דברי השופט גרוניס בעניין ניזרי).
מן הכלל אל הפרט
23. לאחר שעמדתי בהרחבה על העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט שלפניו מונחת בקשת לאישור הסדר טיעון, אפנה לבחון תחולתם של אלה בנסיבות המקרה דנן. אומר כבר בפתח דבריי, כי לאחר שעיינתי בכובד ראש בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק בית המשפט, ולאחר שבחנתי מלוא השיקולים המנחים את בית המשפט בגזירת עונשו של נאשם, כאשר מונח לפניו הסדר טיעון לעניין העונש, ובשים לב להלכה הפסוקה בהיבטים שונים הנוגעים לסוגיה דנא בענייננו, באתי לכלל מסקנה, כי יש לכבד הסדר הטיעון ביחס לעונש המאסר, המבטא, בנסיבות הענין איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק רכיב זה בהסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שיש ברכיב ענישה זה לאינטרס הציבור. יחד עם זאת, עֶמדתי היא כי בהתייחס לרכיב הפיצוי לרוכשי הדירות, המדובר במקרה מיוחד המצדיק סטייה מהסדר הטיעון, אשר לגביו נחה דעתי כי התביעה לא נתנה לו המשקל הראוי, ובכך הופר במידה משמעותית האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים.
להלן אבאר בהרחבה עמדתי:
24. בבוחני שאלת אישורו של הסדר הטיעון, מצאתי כי סוג העבירות בהן הורשע הנאשם, היקפן, חומרתן ובפרט נסיבות ביצוען, היוו שיקול מרכזי במארג השיקולים המנחים לגזירת עונשו של הנאשם. כעולה מעיון בכתב האישום ובטענות באי- כוח הצדדים לפניי, המדובר בפרשה קשה, סבוכה וחמורה ביותר של קריסת חברות חפציבה, מהגדולות בחברות הבניה בישראל, אשר הצריכה התכנסויות של ועדת הכספים וועדת הכלכלה של הכנסת לישיבות משותפות וכן מינוי שורה של בעלי תפקידים שיסייעו לכונס הנכסים הרשמי בתפקידו כנאמן זמני של חברות חפציבה, בין היתר, לנוכח ההשלכות החמורות של הפרשה על ענף הבניה בישראל, שוק ההון והציבור הרחב. במרכזה של הפרשה - הנאשם - אשר שימש המנהלים ובעליהן של חברות חפציבה. כפי שמגולל כתב האישום, במשך תקופה ארוכה, הנפרשת על-פני למעלה מעשור, ביצע הנאשם שורה של עבירות חמורות, אשר בצידן ענישה מחמירה, בעשותו שימוש בכספי רוכשי הדירות בפרויקטים הקבלניים ובכספי החברות הציבוריות, על-פי צרכיו, רצונותיו ומטרותיו.
כאמור, בקצירת האומר, הנאשם שלח ידו בכספי רוכשי הדירות המגיעים לכדי מאות מיליוני שקלים, ובכך פגע פגיעה קשה ברוכשי הדירות, בפרויקטים הקבלניים ובסיכויי השלמתם, בעטיים הורשע, בין היתר, בעבירות חמורות של קשר לביצוע פשע, קשר להונות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על מנת שתתאפשר לו דרך הפעולה העבריינית דלעיל, ניהל הנאשם מערכת כפולה של תוכנת "המשכנת", אשר לתוכה, כמו גם למערכת הנהלת החשבונות, הוזנו נתונים כוזבים, אשר לא שיקפו מצבה האמיתי של חפציבה. בהציגו מצגים כוזבים לרוכשי הדירות, לבנקים המלווים ולגורמים שונים נוספים, הבטיח הנאשם, במרמה, קיום והמשך ליווי הפרויקטים הקבלניים גם על-ידי הבנקים המלווים, ובשל כך הורשע, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לרבות בעבירות של זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות. כתב האישום אף גולל שליחת ידו של הנאשם בכספן של החברות הציבוריות של חפציבה - ג'רוזלם וחופים - בסך של מאות מיליוני שקלים, בעטיין הורשע הנאשם, בין היתר, בעשרות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במאות עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, בעבירות של זיוף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, בעבירות של גניבה בידי מורשה, בשורה של עבירות לפי חוק ניירות ערך ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. כמו כן, בעשותו בעסקי חברות חפציבה המעשים דלעיל, בבחינת פגיעה בניהול התקין של העסקים ואגב כך מילוי תפקידו במרמה ובהפרת אמונים הפוגעת בחברות חפציבה, הורשע הנאשם בעבירות מנהלים בתאגיד ובעבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד. ואם לא די באמור, הורשע הנאשם גם בעבירות לפי פקודת פשיטת הרגל של הברחת נכסים ובריחה עם נכסים.
במעשיו הפליליים החמורים דלעיל של הנאשם ובהתנהלותו השיטתית לאורך שנים רבות - במסגרתה ניצח באמצעות אשכול חברות חפציבה שבשליטתו ובניהולו על מערכת מורכבת, מסועפת ופיקטיבית של הונאה, זיוף ומרמה של גורמים שונים ורבים וביניהם רוכשי הדירות, הבנקים המלווים וציבור המשקיעים בניירות ערך, אשר כולם נתנו בו אמונם - הביא הנאשם לאובדנם של כספים בהיקפים עצומים של מאות מיליוני שקלים ולקריסת קבוצת חפציבה, על ההשלכות הקשות וההרסניות על הציבור הרחב ובפרט על שוק נדל"ן הדירות בישראל. על חומרתן של עבירות כלכליות אלה, המבוצעות על-ידי נושאי משרה בכירים בתאגיד, ועל ההכרח להחמיר בענישה לנוכח תוצאותיה ההרסניות של עבריינות כלכלית זו, עמדה השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9788/03 איל טופז נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 245 (2004), בקובעה בעמוד 250 לאמור:
"העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכוח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כוח המשרה.
...
חומרתה של עבריינות הצווארון הלבן, הגובלת לרוב במעשי שחיתות ובצע כסף, מתעצמת דווקא נוכח התופעה שעל-פי רוב מבצעיה אינם באים מרקע של דוחק ומצוקה כלכלית-קיומית ומתנאים סוציו-אקונומיים ירודים מתמשכים, העשויים להסביר לעתים את פשרה ואת מניעיה של עבריינות הרחוב בתחום הרכוש, השכיחה והיומיומית בתחום הפלילי. היא באה דווקא ממקור של כוח ושררה, תחכום והשכלה, ונכונות לנצל את חולשתו וחוסר האונים של הזולת כדי להאדיר כוח ועוצמה כלכלית. מציאות זו מחריפה את הדופי המוסרי הנלווה לעבריינות הכלכלית ואת השלילה שבה כתופעה חברתית."
יפים בהקשר דנא גם דבריו של השופט א' ברק (כתוארו דאז) בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211 (1981), בהתייחסו להכרח בענישה מחמירה בעבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב, בקובעו כהאי לישנא:
"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי 'צווארונו של עושה העבירה אינו 'לבן', והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט'."
25. על רקע האמור לעיל, סבורני כי השיקולים לחומרה בנסיבות המקרה דנן הינם רבים ומשמעותיים: ר א ש י ת, חומרת המעשים כשלעצמם, כפי שעמדתי על כך בהרחבה לעיל; ש נ י ת, היקפם העצום של המעשים הפליליים בהם הורשע הנאשם, אשר כאמור כללו התנהלות שיטתית של הונאה, מרמה והטעייה של ציבור רוכשי הדירות, הבנקים המלווים, ציבור המשקיעים וגורמים רבים נוספים, כל זאת תוך הפעלה והנחיה של מערך שלם של עובדים. הנאשם שלח ידו בכספי רוכשי הדירות בפרויקטים קבלניים רבים ושונים וכן בכספי החברות הציבוריות בהציגו לפניהם, באמצעות עובדי חפציבה, מצגים כוזבים ומטעים באשר לשימוש שנעשה בכספים אלה, לרבות הפקדתם בחשבונות חברות אחרות שבשליטת הנאשם, בחשבונות אישיים של הנאשם ובחשבונות של בני משפחה של עובדי חפציבה. כמו כן, הציג הנאשם לפני הבנקים המלווים פרטים כוזבים על מנת להבטיח, במרמה, המשך הליווי הפיננסי על-ידם והרחבת פעילותן העסקית של חברות חפציבה. ש ל י ש י ת, פרק הזמן הממושך בו ביצע הנאשם המעשים החמורים דלעיל, שנפרשו על-פני תקופה ארוכה ביותר של למעלה מעשור. תחת עצירת מחול שדים זה של מרמה והונאת רוכשי הדירות וציבור המשקיעים, וודאי בשלב בו התחוור לנאשם ההפסדים שהחלה חפציבה לצבור בעקבות ניהול כושל של הקבוצה, המשיך הנאשם לשלוח ידו בכספי רוכשי הדירות ובכספי החברות הציבוריות, תוך ביצוע ניהול מערך שלם, מקביל וכוזב של ספרי חפציבה במשך שנים רבות ותוך פגיעה ביכולתן של חברות חפציבה למלא התחייבויותיהן. ר ב י ע י ת, ניצול הנאשם את האמון שנתנו בו גורמים שונים ורבים בשמשו הבעלים ומנהליהן של חברות חפציבה, ובפרט ציבור רוכשי הדירות וציבור המשקיעים. בהתייחס לרוכשי הדירות, אין לי אלא לבטא שאט הנפש ממעשיו הנלוזים של הנאשם, אשר חרף האמון הרב שנתנו בו - בהבטיחו להם כי מיטב כספם שהופקד בידיו לרכישת דירה למגורים - מעל בכספיהם, והביא בסופו של יום לאובדנם של כספים אלה ולאובדן הסיכוי של אלה לרכוש דירה בעתיד. לבד מרוכשי הדירות, ישנו ציבור המשקיעים בניירות ערך, אשר במעשיי הגניבה והמעילה בחברות הציבוריות של חפציבה יש כדי לפגוע פגיעה ממשית באמון שציבור זה רוחש לתקינות פעילות שוק ההון. ח מ י ש י ת, תפקידו הבכיר ביותר של הנאשם, אשר שימש הבעלים והמנהל של חברות חפציבה. כאמור, הנאשם עמד בראשן של חברות חפציבה, קבוצה אשר היוותה אחד הגורמים הקבלניים הגדולים והמרכזיים בישראל. הנאשם ניצל מעמדו זה לצורך פעילותו העבריינית רחבת ההיקף, בין היתר, בהפעילו מערך שלם של עובדים תחתיו לסייע לו בביצוע העבירות החמורות בהן הורשע, לקידום מטרותיו ורצונותיו הפסולים. ש י ש י ת, מספרם הגדול של הנפגעים ממעשיי הנאשם. כפי שטענו לפניי המפרק ומנהלה המיוחד של חפציבה, המדובר בפרשה בה מעורבות למעלה מ-4,500 משפחות. חרף הפתרון שניתן למרבית המשפחות (לא על-ידי הנאשם אלא בהסדרים שנעשו בהשתתפות הבנקים), אשר אף הן נדרשו לשלם תשלומים נוספים שידם אינה משגת בנקל, נותר גרעין קשה של רוכשי דירות, שהוערך בין 50 ל-100 משפחות, לגביהן התשלומים גבוהים ונעים בין 15 ל-17 מיליון שקלים, אשר ידם אינה משגת לשלמם כלל. לבד מציבור רוכשי הדירות, לקבוצת חפציבה חובות לנושים רבים, לרבות ספקים וקבלנים מבצעים, אשר ניזוקו אף הם כתוצאה ממעשיי הנאשם ומקריסת חפציבה.
ש ב י ע י ת, הנזקים הקשים שהסבו מעשי הנאשם בעיקר לרוכשי הדירות - הנזקים הממוניים והנזקים שאינם ממוניים, לרבות הצער הגדול, עוגמת הנפש והלחץ הנפשי בו נתונים רוכשי הדירות מאז קריסת קבוצת חפציבה ועד היום. במעשיו, הביא כאמור הנאשם להתמוטטות קבוצת חפציבה ולאובדנם של כספים בהיקפים עצומים של מאות מיליוני שקלים. לנזקים של רוכשי הדירות יש להוסיף הנזקים שנגרמו לנושים רבים של חברות חפציבה ולציבור המשקיעים. לבד מנזקים ישירים אלה, אין בידי להתעלם מהנזקים שנגרמו לשוק נדל"ן הדירות בישראל ולציבור הרחב, אף הם כתוצאה ממעשיי הנאשם, אשר כמגדל קלפים הותיר אחריו שובל ארוך של נפגעים.
ש ב י ע י ת, הנזקים הקשים שהסבו מעשי הנאשם בעיקר לרוכשי הדירות - הנזקים הממוניים והנזקים שאינם ממוניים, לרבות הצער הגדול, עוגמת הנפש והלחץ הנפשי בו נתונים רוכשי הדירות מאז קריסת קבוצת חפציבה ועד היום. במעשיו, הביא כאמור הנאשם להתמוטטות קבוצת חפציבה ולאובדנם של כספים בהיקפים עצומים של מאות מיליוני שקלים. לנזקים של רוכשי הדירות יש להוסיף הנזקים שנגרמו לנושים רבים של חברות חפציבה ולציבור המשקיעים. לבד מנזקים ישירים אלה, אין בידי להתעלם מהנזקים שנגרמו לשוק נדל"ן הדירות בישראל ולציבור הרחב, אף הם כתוצאה ממעשיי הנאשם, אשר כמגדל קלפים הותיר אחריו שובל ארוך של נפגעים.
סבורני כי מכלול נסיבות אלה מחייב התייחסות עונשית מחמירה במיוחד למעשיו החמורים והקשים של הנאשם שבוצעו במשך תקופה ארוכה ביותר ובהיקפים כספיים שהדעת אינה סובלת, תוך פגיעה אנושה בציבור שלם ובפרט ציבור רוכשי הדירות. במדיניות ענישה מחמירה זו יש כדי להעביר מסר ברור וחד-משמעי, כי מי שבוחר למעול בכספי הזולת שהופקדו בידיו לשם ביצוע מטרה פלונית, וביתר שאת מי שנושא בתפקיד בכיר בתאגיד - הבעלים והמנהלים - ושולח ידו בכספם של הפרט ושל הציבור שנתנו בו אמונם ומבטחם כי יקיים התחייבויותיו כלפיהם, צפוי לעונשים כבדים ומשמעותיים. יידע כל נושא משרה בכיר בתאגיד, השולח ידו בכספו של אחר, במרמה, בהטעיה ובהונאה, תוך הצגת מצגים כוזבים והקמת מערך שלם של רישומים ודיווחים כוזבים, וודאי בנסיבות בהן פעילותו העבריינית נמשכה על-פני תקופה ארוכה ובהיקפים כספיים ניכרים - כי יהא צפוי לעונש כבד ומשמעותי.
סבורני כי האינטרס הציבורי ביחס לעבירות חמורות וקשות אלה שביצע הנאשם, אשר הובילו להתמוטטות קבוצת חפציבה, מגדולות חברות הבניה בארץ, מחייב העברת מסר עונשי ברור ומרתיע, לבל לא תישנה פעילות עבריינית קשה זו.
כך גם בע"פ 10494/06 סביון משפטי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007), שם דחה בית המשפט העליון ערעור של יועץ השקעות בשוק ההון, אשר הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף ושימוש במסמך מזויף. המדובר היה בהתנהלות שיטתית לאורך שנים, במהלכה הביא המערער את לקוחותיו לתת לו להשקיע את כספיהם, גלגל את הכספים שהופקדו בידו תוך מצג כוזב לגבי מצב השקעותיהם, ובסופו של יום הביא לאובדן כספים בהיקף עצום. המערער לא מסר ללקוחותיו כי צברו הפסדים והמשיך לגייס מיליוני דולרים מלקוחותיו תוך הבטחת תשואה גבוהה. המערער השתמש בכספים להחזרת חובותיו ללקוחות אחרים, לצרכיו הפרטיים ולהשקעות בעלות סיכון רב, תוך שהוא מציג בפני הלקוחות מצגי שווא כאילו כספם קיים ונושא רווחים. בגדרי הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה לעניין העונש, ובית משפט קמא גזר על המערער עונש של שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. בית המשפט העליון, בהחליטו לדחות הערעור, עמד על החומרה הרבה במעשיו של המערער, בקובעו כי בעונש שהוטל על הנאשם יש משום ביטוי הולם לחומרה שבהם, הרתעה של אחרים מביצוע מעשים אלה והשבת אמון ציבור המשקיעים, זאת הגם שבמעשיו ביקש המערער לשקם את ההשקעות שאבדו ולא שלשל כספים אלה לכיסו הפרטי. ומקל וחומר בענייננו, לאור הנסיבות כמפורט בהרחבה לעיל.
26. כאמור, בצידם של השיקולים לחומרה, יבחן בית המשפט נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי מדיניות ענישה ראויה, בשים לב למידת ההקלה שניתנה לנאשם עקב הסדר הטיעון וציפיותיו כי בית המשפט יכבד הסדר הטיעון עליו חתם. כבר בפתח דבריו לפניי, הביע הנאשם חרטה כנה ואמיתית על מעשיו, בהדגישו כי קיבל על עצמו מלוא האחריות והוא נכון לשאת בעונש החמור שהוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. הנאשם ביקש להדגיש כי מניעיו היו הרצון לקיים התחייבויות חברות חפציבה השונות, משניסיונותיו להרחיב פעילותה העסקית של קבוצת חפציבה כשלו. בהודאתו ביטא הנאשם הכרתו בפסול החמור שבמעשיו והנזקים החמורים שהסב, בעיקר לרוכשי הדירות. כמו כן, בהודאתו חסך הנאשם הזמן השיפוטי שהיה נדרש לצורך ניהול ההליך. הנאשם וויתר על ניהול הליך ארוך וממושך להוכחת חפותו, ובכך הביא במהרה לסיום ההליך הפלילי בעניינו. כמו כן, התחשבתי בכך שלנאשם אין עבר פלילי.
שיקול נוסף עליו נתתי הדעת הינו אינטרס ההסתמכות של הנאשם וציפייתו, כי הסדר הטיעון עימו יכובד. כאמור, הנאשם משך הערעור שהגיש על צו ההסגרה, הסכים להסדר הטיעון מבלי לעיין בחומר הראיות ומנע סחבת בבירור ההליך, מתוך תקווה להביא הפרשה, ככל שנוגעת אליו, לסיומה. כמו כן, הנאשם שיתף פעולה באופן מלא עם רשויות החקירה, המפרק והמנהל המיוחד, והביע נכונות להמשיך לעשות כן גם לאחר סיום ההליך דנן.
27. אשר לשיקוליה הפרטניים של התביעה, התחשבתי בטענת באי-כוח המאשימה בדבר הקושי הכרוך בניהול תיק מורכב ורחב היקף זה, הכולל מאות עדים, והיתרון הטמון בקיומו של פסק דין פלילי מרשיע וחלוט בעניינו של הנאשם, בשלב מוקדם של ההליך, הודות להסדר הטיעון, אשר עשוי לסייע בידי הניזוקים. בידי לקבל כי, ככלל, בהסדר הטיעון יש כדי להבטיח אינטרס הציבור להביא להענשתם של מבצעי עבירות כלכליות חמורות, כבענייננו, במהרה ובחומרה.
סיכום ביניים
28. בהניחי על כפות המאזניים השיקולים הראויים לעונש, כשנקודת המוצא הינה הסדר הטיעון המונח לפניי - מחד, חומרת מעשיי הנאשם וההכרח בענישה מחמירה ומרתיעה, ומאידך, היתרונות הנובעים מהסדר הטיעון, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם וציפיותיו כי ההסדר יכובד, כמפורט בהרחבה לעיל - באתי לכלל מסקנה, כי יש לכבד הסדר הטיעון ביחס לעונש המאסר, המבטא, בנסיבות הענין איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק רכיב זה בהסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שיש ברכיב ענישה זה לאינטרס הציבור. סבורני כי אלמלא הסדר הטיעון היה הנאשם צפוי לעונש מאסר ממושך יותר, בשים לב לחומרה היתרה במעשיו, היקפם העצום, פרישׂתם על-פני תקופה ארוכה ביותר, סכומי העתק מושא העבירות, הנזקים הקשים שהסב בפרט לרוכשי הדירות, וההכרח בהרתעה משמעותית.
29. ככל שמדובר ברכיב הפיצוי לרוכשי הדירות שנפגעו, אשר הוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון כי יבוא תחת חיוב הנאשם בעונש של קנס משמעותי לנוכח נסיבותיו המיוחדות של התיק דנן - עֶמדתי היא כי התביעה לא נתנה משקל ראוי והולם לעניינם של נפגעי העבירה והנזקים החמורים שהוסבו להם, עובר לעריכת הסדר הטיעון. לדידי, המדובר בשיקול רלוונטי הנמנה על שיקולי הענישה בנסיבות המקרה דנן, בהידרש בית המשפט לאישור הסדר הטיעון. סבורני, כי רכיב הפיצוי שהוסכם על הצדדים בסך של 4,000,000 ₪ מקל עם הנאשם במידה מופרזת, ומחייב סטייה מהסדר הטיעון בעניין זה.
להלן אבאר עמדתי:
זכויות נפגעי עבירה
30. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי לאחר שהוגש לתיק בית המשפט הסדר הטיעון, התברר כי עובר לעריכת הסדר הטיעון המאשימה לא נתנה הדעת, באופן מלא וראוי, לעניינם של נפגעי העבירה. מתקבל הרושם כי הסדר הטיעון נעשה מבלי שניתן משקל למידת הסבל הכלכלי והנפשי שנגרם לנפגעי העבירות בהן הורשע הנאשם, ובפרט לציבור רוכשי הדירות. כמו כן, אינני יודע אם התביעה יידעה את נפגעי העבירה על זכותם למסור "הצהרת נפגע" על כל פגיעה ונזק שנגרמו להם בשל העבירות שביצע הנאשם שתובא לפני בית המשפט בדיון לעניין גזירת עונשו של הנאשם, כפי שמורנו הוראת סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן - "חוק זכויות נפגעי עבירה"), הקובעת לאמור:
"18. הצהרת נפגע
(א) נפגע עבירה זכאי למסור הצהרה בכתב לגוף החוקר או לתובע, על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק גוף, נזק נפשי או נזק לרכוש; מסר הנפגע הצהרה כאמור, זכאי הוא שהתובע יביא את הצהרתו לפני בית המשפט בדיון בענין גזר דינו של הנאשם, לפי הוראות פרק ה', סימן ז' לחוק סדר הדין הפלילי...".
תקנה 11 לתקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס"ב-2002, המסדירה דרכי הגשת הצהרת נפגע עבירה, מורנו לאמור:
"11. הצהרת נפגע לפי סעיף 18 לחוק
(א) נפגע עבירה זכאי למסור לחוקר בעת חקירתו או סמוך לאחר מכן, בהתאם להנחיית החוקר, הצהרה בכתב, ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת, על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה לפי סעיף 18(א) לחוק; חוקר שקיבל הצהרה לפי תקנת משנה זו, יעבירה לתובע עם חומר החקירה.
(ב) הועבר חומר החקירה לתובע ולא מסר נפגע העבירה הצהרה לחוקר כאמור בתקנת משנה (א), או שברצונו למסור הצהרה מעודכנת, זכאי נפגע העבירה למסור את ההצהרה למזכירות לשכת התביעות המשטרתית או למזכירות הפרקליטות הפלילית שהועבר אליה חומר החקירה, במשלוח בדואר רשום, בפקסימיליה או במסירה אישית, בכל עת עד למועד הדיון בגזר הדין.
(ג) הצהרת הנפגע תובא לפני בית המשפט בעת הדיון בענין גזר הדין כאמור בסעיף 18 לחוק, אם קיבל אותה התובע לפני מועד הדיון האמור."
עובר לחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, לא היתה התייחסות מיוחדת לנפגעי עבירה בהליך הפלילי, למעט קומץ הוראות חוק שעניינן זכויות נפגעי עבירות. על רקע התפתחויות שונות, המהפכה החוקתית ופעילות ארגונים שונים, החלה מגמה הולכת וגוברת, בישראל ובמדינות העולם, להכרה בזכויותיהם ובמעמדם של נפגעי עבירה במסגרת ההליך הפלילי, ששיאו בחקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה. כפי שעמדו על כך בהרחבה המלומדים לסלי סבה וטלי גל במאמרם "זכויות נפגעי עברה בישראל" ספר שמגר - מאמרים חלק ב' (תשס"ג-2003)
157, עמודים 163-169, החוק מהווה שינוי מהפכני לא רק בזכויות המעוגנות בו לראשונה אלא אף בתפיסה שהוא מבטא, הרואה את נפגע העבירה לא רק כאובייקט הנזקק להגנה, אלא כאינדיבידואל אוטונומי בעל זכויות המוקנות לו ככזה, לרבות הזכות להשתתפות בקבלת החלטות חשובות במסגרת ההליך הפלילי (שם, עמודים 190-191; ראו גם, ורד וינדמן "נפגעי עבירה - לא עוד בנים חורגים אלא בעלי מעמד חוקי ומוכר" הסניגור 50 (2001), 3).
157, עמודים 163-169, החוק מהווה שינוי מהפכני לא רק בזכויות המעוגנות בו לראשונה אלא אף בתפיסה שהוא מבטא, הרואה את נפגע העבירה לא רק כאובייקט הנזקק להגנה, אלא כאינדיבידואל אוטונומי בעל זכויות המוקנות לו ככזה, לרבות הזכות להשתתפות בקבלת החלטות חשובות במסגרת ההליך הפלילי (שם, עמודים 190-191; ראו גם, ורד וינדמן "נפגעי עבירה - לא עוד בנים חורגים אלא בעלי מעמד חוקי ומוכר" הסניגור 50 (2001), 3).
תפיסה זו העומדת בבסיס חוק זכויות נפגעי עבירה מחייבת פרשנות של הוראות החוק בהתאם לה (בג"צ 5961/07 פלונית נ' פרקליט המדינה, מר ערן שנדר, טרם פורסם (2007) (להלן - עניין פלונית); דנה פוגץ' "'מהפכת הקורבנות' היום שאחרי לקראת מודל המכיר בשיקולי ענישה פרטיים?" קרית המשפט ד (התשס"ד/ה-2004/5), 229).
כעולה מעיון בדברי ההסבר לחוק זכויות נפגעי עבירה בהתייחס להוראת סעיף 18 דלעיל, הוצע להעניק לנפגע עבירה הזכות להכין הצהרה בכתב, שתפרט את כל השפעות העבירה עליו - השפעות פיזיות, נפשיות, רכושיות או אחרות. כן הוצע ונתקבל בחקיקה, כי "ההצהרה תובא בפני בית המשפט על-ידי התובע לאחר הרשעת הפוגע בשלב הטיעונים לעונש..." (הצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, התשס"א-2001, ה"ח 2978 תשס"א, 506 עמודים 509-510).
דומה כי לא לחינם קבע המחוקק, כי נפגע עבירה זכאי למסור הצהרת נפגע בדבר נזקיו בשל העבירה, הצהרה אשר על התובע להביאה לפני בית המשפט בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם. זכות זו ראוי שיהא לה תוכן מהותי. כך כפי שמצוונו גם הוראת סעיף 8(א) לחוק נפגעי זכויות עבירה, לפיה "נפגע עבירה זכאי לקבל מידע על זכויותיו כנפגע עבירה ועל הדרך שבה מתנהל הליך פלילי, ...". סבורני כי במסגרת הוראת סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה נדרשת התביעה - למצער וודאי בנסיבות בהן יש לה ידיעה בפועל על זהותם של נפגעי עבירה - לוודא כי הובאה בפני אלה הזכות העומדת להם להגיש הצהרת נפגע שתובא לפני בית המשפט בדיון בעניין גזר דינו של הנאשם (ראו גם, עניין פלונית, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; בג"ץ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, טרם פורסם (2007), פסק דינה של הנשיאה ד' ביניש; ע"פ 2393/06 כאמל סאלח חמוד ז"ל נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, פסקה 4 לפסק הדין (2007); דוד בר אופיר חוק זכויות נפגעי עבירה בהלכה הפסוקה (2007), עמודים 56-57).
כך גם, בנסיבות בהן מבקשת התביעה להגיע להסדר טיעון עם נאשם, אזי מן הראוי שהתביעה תוודא כי הובאה בפני נפגעי העבירה הזכות למסור הצהרת נפגע; ואף יתרה מזאת, עֶמדתי היא כי על התביעה ליתן משקל לתוכן הצהרות אלה במסגרת מכלול השיקולים הנשקלים על-ידה לקראת גיבוש החלטה לערוך הסדר טיעון עם נאשם, וודאי בנסיבות בהן הסדר הטיעון כולל רכיב פיצוי לנפגעי העבירה. לדידי, בהביאה לפני בית המשפט בקשה לאישור הסדר טיעון לרבות לעניין העונש, מחויבת התביעה להביא בפני בית המשפט תמונת מצב מלאה ואמיתית, המשקפת גם עמדות נפגעי העבירה, כפי שנשקלו גם על-ידה עובר לעריכת הסדר הטיעון. אחרת, דומני כי הוראת סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה תיוותר ריקה מתוכן ותעשה לפלסתר.
יפים בהקשר דנא דבריו של המלומד פרופ' עמנואל גרוס במאמרו "הזכויות החוקתיות של הקרבן - מחקר השוואתי" מחקרי משפט יז(2) (תשס"ב-2002), 419 בקובעו בעמודים 439-440 לאמור:
"בשלב זה [הדיון בשאלת העונש] בהחלט ניתן לדבר על איזון מחדש של האינטרסים שיש להביא בחשבון ושאמורים להשפיע על כללי הדיון. כך למשל, נקבע כי בדרך כלל אין כל סיבה סבירה, מדוע ייהנה נאשם מזכות חוקתית להשמיע את דברו ואת עדיו לפני גזירת עונשו ואילו הקרבן יהא מנוע מלעשות זאת. כאן ההנחה צריכה להיות, כי הקרבן זכאי לכך שבית המשפט ידע פרטים על אודות סבלו ונזקיו, שהנאשם נמצא אחראי להם, כדי שבצד הנסיבות המקלות שהנאשם מציג, יושפע בית המשפט גם מהנסיבות המחמירות, הנגזרות מהתנהגות הנאשם כלפי הקרבן.
במקרה זה, ניתן לדבר על זכות חוקתית של הקרבן כי קולו יישמע, בין לצורך איזונם של הפרטים הרלוונטיים שבית המשפט נוהג לקבל לפני גזר הדין ובין משום שהקרבן זכאי בדרך זו גם לבקש שבית המשפט יפסוק לו פיצויים, כחלק מהעונש, והוא יוכל לעשות כן טוב יותר אם יוּתר לקרבן להשמיע את דברו.
...
ההכרה בזכות זו של הקרבן, יש בה כדי להשליך לאחור גם על מעמדו בהקשר של הסדרי הטיעון, בייחוד כאשר מדובר בהסכם להפחתת העונש. מימושה של זכות זו להשמיע את דברו לפני גזירת העונש מחייבת להכיר בזכותו להישמע גם בשלב זה, אם יש בהסדר כדי להשפיע על מידת העונש.
כפי שראינו, הכנסת אימצה תפיסה חוקתית זו כאשר זיכתה את קרבנות העברה להחליט כי דבריהם יובאו לידיעת בית המשפט. במקרה כזה על התביעה אכן מוטלת החובה למסור לבית המשפט את הצהרתם של קרבנות העברה."
ראו גם, עמוד 454 למאמר. למעמד של נפגע עבירה בהליך הפלילי בארצות הברית ראו 3771§ U.S.C.A. 18 שבתוקף מיום 30.10.2004.
כך גם המלומדת אסנת אלירם במאמרה "פיצויים לקרבן העבירה" מחקרי משפט יט(1) (תשס"ב-2002) 205 (להלן- אסנת אלירם - פיצויים לקורבן העבירה), עמוד 225, אשר בהתייחסה לקושי העומד בפני בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים לנפגע עבירה בשל העדר מידע ביחס למצב הנפגע ולחומרת פגיעתו, ציינה כי: "המלאכה מוטלת אפוא על שכם התביעה להיות ערה למצבו [של הקורבן] ולבקש בעבורו פיצוי במסגרת עסקת טיעון או הטיעונים לעונש."
31. ובענייננו, בטרם נשמעו הטיעונים לעונש, לאחר שהסתבר לי כי אין בידי שום חומר הנוגע להיקף הנזקים שנגרמו לנפגעי העבירות, ביקשתי כי יתייצבו לפניי, כאמור, כונס הנכסים הרשמי, עו"ד שלמה שחר, והמנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו. שניהם פרשו לפניי את מצבן של למעלה מ-4,500 משפחות, אשר מתוכן בין 50 ל-100 משפחות מהוות הגרעין הקשה ("המקטע השלישי"), משנותרו ללא דירה וללא יכולת לשאת בתשלומים הגבוהים שיאפשרו קבלתהּ. הסכום הנדרש כדי לעזור למשפחות אלה נע בין 15 ל-17 מיליון ₪. לדברי כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד, כלל רוכשי הדירות נדרשו להוסיף ולשלם תשלומים נוספים, על מנת שתתאפשר מסירת הדירות לחזקתם. יוער כי כעולה מעיון ב"דין וחשבון מטעם הכונס הרשמי והמנהל המיוחד" שהוגש לבית משפט שלפירוק ביום 22.10.2007 (תיק פש"ר 4202/07) (להלן - "הדוח") וצורף לבקשתי לתיק דנן במסגרת הראיות לעונש, גם רוכשי דירות המחזיקים בדירות בפרויקטים שהסתיימו לפני קריסת חפציבה ואשר טרם נחתמו עימם חוזי חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל (או הגוף המקביל באזור יהודה ושומרון), הותנתה השלמת העברת הזכות בדירה בהשתתפותם הכספית לטובת הקופה הכללית (עמוד 55 לדוח). ודוק.
לאחר שנשמעו הטיעונים המלומדים של באי-כוח הצדדים ודברי הנאשם, ניגשה לדוכן העדים, ברשותי, גב' מימי נחמיה, אחת מרוכשי הדירות - קורבנות העבירות שביצע הנאשם - לומר את דבריה. אלה נאמרו בהתרגשות רבה והיו קשים לשמיעה. לדבריה, היא שילמה כספים רבים לחברת חפציבה ממנה רכשה את הדירה, אך בדיעבד הסתבר כי כספים אלה לא נכנסו לחשבון הבנק המלווה, לא ניתנה לה ערבות בנקאית, וכיום עליה להוסיף עוד כ-200,000 ₪, סכום שאין ידה משגת. לדבריה, כיום היא מתגוררת עם משפחתה בדירה שכורה.
32. כאמור, התביעה לא הניחה דעתי כי הביאה בחשבון, במכלול השיקולים שעליה לשקול עובר למתן הסכמתה להסדר הטיעון, את היקף הנזקים שנגרמו לכ-4,500 משפחות שרכשו דירות מחברת חפציבה ובמיוחד לגבי אלה הנמנים על ה"מקטע השלישי". בנסיבות המקרה דנן, וודאי כאשר רכיב הפיצוי לרוכשי הדירות בא תחת עונש של קנס, סבורני כי היה על התביעה לבחון באופן ראוי, מקיף וממצה גם את עניינם של רוכשי הדירות, ולמצער, ליידעם באופן מפורש בדבר הזכות להגיש "הצהרת נפגע" לפי הוראת סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה (ראו בהיקש, ע"פ 10632/07 מנשה מזרחי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008), שם הניחה התביעה בפני בית המשפט, עובר לגזירת העונש, הצהרותיהם של נפגעי עבירה לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, משקיעים אשר המערער גזל מיטב כספם במרמה).
עֶמדתי הינה כי עניינם של רוכשי הדירות בפרשת חפציבה - נפגעי העבירות החמורות שביצע הנאשם - הינו בגדר שיקול כבד משקל במכלול שיקולי הענישה הרלוונטיים דכאן. משזה לא הובא בחשבון במניין שיקולי התביעה וממילא לא הובא לפניי באופן מקיף, מלא וממצה במסגרת הטיעונים לעונש, הרי שמתפקידו של בית משפט זה - הנושא באחריות המשפטית והמוסרית לגזירת עונשו של הנאשם - לעשות כן. אך קודם שאפנה לבחון גובה הפיצוי ההולם שיש לחייב הנאשם לעניין גזר הדין, אבקש לעמוד בקצירת האומר על החובה המוטלת על המדינה, אשר על גופיה נמנית התביעה, להבטיח לרוכשי הדירות הזכות לדיור נאות, כשיקול מהותי הנמנה על מכלול שיקולי התביעה בבואה לגבש הסדר טיעון עם נאשם.
החובה הציבורית המוטלת על המדינה להבטיח הזכות לדיור נאות
33. סבורני כי בעריכת הסדר הטיעון התעלמה המדינה גם מחובתה הציבורית-החוקתית לדאוג לדיור נאות לרוכשי הדירות - נפגעי העבירות - אשר רכשו דירות מחברות חפציבה ורומו על-ידי הנאשם ועושי דברו, בין היתר, בכך שהאחרונים לא דאגו להעביר הכספים ששילמו לבנקים המלווים של הפרויקטים. סבורני כי חובה זו נמנית אף היא על השיקולים, אשר היה על המאשימה לבחון, עובר לגיבוש הסדר הטיעון עם הנאשם.
בהתייחס לחובת המדינה לדאוג לדיור נאות לרוכשי דירות, יש לזכור את הוראות חוק המכר והתייחסות הפסיקה לרכישת דירה. דירה היא מצרך חברתי וכלכלי מהמעלה הראשונה. דיור הוא צורך חיוני של כל פרט ומשפחה בחברה. עמד על כך השופט מ' שמגר (כתוארו דאז) בע"א 148/77 רוט שאול נ' ישופה בניה בע"מ, פ"ד לג(1) 616, עמוד 624 (1979), בקובעו לאמור:
"בשל שיקולים ציבוריים ... אין לדעתי לראות בחוזה מכר של דירה, הסכם להספקתו של מצרך מן השורה ועל רקע שיקולים דומים לאלה ראה המחוקק גם צורך בהתערבות בחופש כריתת החוזים בתחום זה, בחוקקו את חוק מכר דירות, התשל"ג-1973 ... במה דברים אמורים: הבעלות על מקום מגורים וההתקשרות החוזית בקשר אליו הפכה אצלנו לנושא חברתי וכלכלי ראשון במעלה, החורג בהשפעתו ובמשמעותו מתחום יחסי המסחר כפשוטם. אך נדוש יהיה אם נחזור ונזכיר בהקשר זה כי עניין רכישת הבעלות בדירה אינו אלא היבט אחד של נושא מורכב יותר - הוא נושא הדיור - אשר אין להפריז בחומרת השלכותיו החברתיות ובפרט של הקשיים הנולדים עקב הפערים בין ההיצע והביקוש ועוד יותר מכך, עקב הפערים בין הרצוי והדרוש לבין המצוי ובר ההשגה. אך מובן כי למימדים המיוחדים של הנושא ולחיוניותו השלכה ישירה על היקף הפיקוח החקיקתי הדרוש ואף במידה לא פחותה על מידת הפיקוח השיפוטי המתחייבת ועל הצורך למדוד את התופעה באמות מידה מיוחדות, המבטאות כראוי את האינטרס הציבורי הטמון בנושא שלפנינו ושאינן ישימות דווקא ביחסי מסחר כפשוטן".
(ראו גם, ע"א 3190/99 יוסף שוקר נ' ע. ר. מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נד(3) 127, עמודים 134-133 (2000); איל זמיר חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, עמודים 50-52).
34. הזכות לדיור נאות היא כיום זכות חוקתית ומהווה חלק מכבוד האדם (בג"ץ 5578/02 רחל מנור נ' שר האוצר, פ"ד נט(1) 729, עמוד 736 (2004); רע"א 4905/98 יוסף גמזו נ' ישעיהו נעמה, פד נה(3) 360, עמודים 376-375 (2001)). עוד יש לזכור, כי ישראל הצטרפה בשנת 1991 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שנחתמה בשנת 1966 (כתבי אמנה 1037). בסעיף 11(1) לאמנה נאמר בין היתר, כי אדם זכאי לדיור (housing). ראו גם דברי השופט לוי בבג"ץ 366/03 עמותת מחויבות שלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, לא פורסם (2005), וכן דברים שכתבתי בפסק הדין בה"פ 4032/05 בנק הפועלים נ' זכריה שלום, לא פורסם (2006)).
35. אמנם המדינה הפריטה את הסיוע שנתנה בעבר לזכאי משרד השיכון, אך אין היא רשאית להתנער מחובתה הציבורית ועליה לדאוג לקיום הזכות החוקתית - הזכות לדיור. במסגרת הסדר הטיעון, כעולה מהטיעונים שהובאו לפניי, לא שקלה המדינה את עניינם של רכושי הדירות גם בהיבט של מילוי חובה זו - דאגה לנפגעים מנכלוליו של הנאשם. כך גם עולה מדבריהם של המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי. גם די בדברים ששמעתי מאחת הקורבנות שחייה וחיי משפחתה נהרסו עקב קריסת חפציבה - ויש אלפים כאלה - כדי להסיק, כי המדינה לא נתנה משקל לפגיעה החמורה בזכות לדיור וכך חדלה מלמלא את חובתה זו כלפי הנפגעים, בשים לב גם לחובתה להפעיל שיקול הדעת ברוח חוק יסוד כבוד האדם (סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; בג"צ 951/06 עזרא שטיין נ' רב ניצב משה קראדי, המפקח הכללי משטרת ישראל, טרם פורסם (2006); אהרון ברק פרשנות במשפט, פרשנות חוקתית, עמודים 365, 446 ואילך (תשנ"ד-
1994)).
1994)).
36. ובנסיבות המקרה דנן, במסגרת מילוי החובה לדאוג להבטחת הזכות לדיור נאות, על המדינה להבטיח כי הנאשם יביא מן הגורן ומן היקב פיצוי משמעותי יותר שיעזור לקורבנותיו, במיוחד אלה אשר מצבם הוא הקשה ביותר ("המקטע השלישי"), ולמנוע מהם להישאר ללא קורת גג. עובר לחתימה על הסדר הטיעון, המאשימה לא בחנה שיקול מהותי זה בצורה מקיפה וממצה, משלא נעשה בירור מעמיק בדבר מצבם של רוכשי הדירות והיוותרם ללא קורת גג, בהינתן חובה זו.
הפיצוי לרוכשי הדירות
37. לאור האמור לעיל, אפנה לבחון גובה הפיצוי ההולם לרוכשי הדירות בנסיבות המקרה דנן ובשים לב כי הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יחרוג באופן קיצוני מהפיצוי שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.
הוראת סעיף 77 לחוק העונשין מסדירה סמכות בית המשפט לחייב נאשם לשלם לנפגע עבירה פיצוי בשל הנזק שהסב לו, בקובעה לאמור:
"77. פיצוי
(א) הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.
(ב) קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר.
(ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים." (ההדגשה אינה במקור).
ברע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418 (2002) (להלן - עניין אסף) עמד בית המשפט העליון בהרחבה על מהותו וטיבו של הפיצוי לנפגע עבירה, ואַפנה לאמור שם, על המחלוקת שנתגלעה בין השופטים בקשר לאפיונו של פיצוי זה. דעת הרוב מפי השופט מ' חשין (כתוארו דאז) קבעה כי על אף שחיוב נאשם בפיצוי קורבן עבירה נחשב לחלק מגזר הדין במשפט פלילי, הרי שבמהותו הוא סעד אזרחי, וכלשונו "הצופן הגנטי" של הסמכות לפסוק פיצויים הינו אזרחי, שהרי מדובר בפיצוי לנפגע ואין עניינו לתת לרשע כרשעתו (שם, עמודים 459-462; ראו גם, ע"פ 5761/05 וחידי מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006) (להלן - עניין וחידי)). יחד עם זאת, דומה כי אין חולק, כי חיוב נאשם בפיצוי נפגע עבירה הינו גם בעל סממנים עונשיים ויש בו כדי לקדם גם את תכליותיו של המשפט הפלילי, אשר אחת מהן הינה הגנה על זכויות נפגעי עבירה (שם, עמוד 465; עניין בורשטיין, פסקה 19 לפסק הדין).
עמדה על כך הנשיאה ד' ביניש ברע"פ 9727/05 ברנד גליקסמן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007) (להלן - עניין גליקסמן), בקובעה כהאי לישנא:
"שילוב הוראת הפיצוי בתוככי חוק העונשין מוסיף לה גם היבטים שונים בעלי פן עונשי-חברתי. על כן, מתבקשת המסקנה כי עניין לנו בהוראת חוק מורכבת, המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיינים עונשיים, תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי. מורכבות זו אינה מאפשרת לקבוע באופן חד ומוחלט כי מדובר בהוראה 'אזרחית' מובהקת, המעוגנת כולה בדין האזרחי, וכי הכללים החלים עליה נגזרים מתחום דיני הנזיקין בלבד. הרכיב האזרחי הוא ללא ספק הרכיב הדומיננטי באופיים של הפיצויים לטובת נפגע עבירה, אך אין להתעלם מכך שבאופן טבעי, הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק מושפע גם מסביבתו הפלילית, ודבקות בו נורמות ותכליות מן התחום הפלילי. ... כך, למשל, יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו, וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות.
... מדובר, אם כן, בהוראת-חוק מיוחדת, בעלת סממנים מעורבים המשתלבים בעקרונות ובתכליות מתחום המשפט הפלילי, אך ליבם נטוע בפיצוי האזרחי. סממנים מעורבים אלה משלימים זה את זה. בפרשנותו וביישומו של סעיף 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות הקונקרטיות של העניין הטעון הכרעה.
...
ניכר, כי נקודת המוצא המשותפת לכל הינה, כי בין אם מדובר בהוראה עונשית על-פי טיבה ובין אם בהוראה אזרחית עסקינן, הרי שנועדה היא, בראש ובראשונה, לסייע לקורבנות העבירה, ולהקל עליהם את מסלול שיקומם. על כן, בבואנו לפרש וליישם את הוראת סעיף 77 לחוק, תאיר גם תכלית זו את דרכנו השיפוטית." (ההדגשות אינן במקור).
על שיקולים העומדים בתכלית ההוראה לפצות את נפגע העבירה, ראו גם מאמרה של אסנת אלירם - פיצויים לקורבן העבירה, עמודים 207-208.
38. על רקע דברים אלה סבורני, כי ככל שצדדים להליך הפלילי (התביעה והנאשם) מבקשים לגבש הסדר טיעון לעניין העונש, במסגרתו הם מסכימים על סכום הפיצוי לנפגע העבירה, ברי כי על התביעה ליתן הדעת באופן מלא ומקיף גם לעניינו של נפגע העבירה, כפי שמורנו חוק זכויות נפגעי עבירה, ובפרט הוראת סעיף 18 לחוק. לפיכך - ובשים לב כי האינטרס בפיצוי נפגעי עבירה על נזק שנגרם להם כתוצאה ממעשה העבירה מהווה אף הוא חלק מהאינטרס הציבורי - על בית המשפט בהידרשו לאישור הסדר טיעון זה, לבחון האם עניינו של נפגע העבירה נלקח בחשבון ואם לאו, לעשות כן גם לצורך קביעת גובה הפיצויים בו יחויב הנאשם במסגרת גזר הדין. כך השופט מ' חשין בקובעו: "אכן, ראויים הקורבנות והנפגעים כי בית-המשפט יהיה להם לעזר, שהרי בית משפט אֵם ואב ואפוטרופוס היה להם." (עניין אסף, עמוד 476). בכך תובטח הגשמת אחת התכליות העומדות בבסיס הוראת סעיף 77 לחוק העונשין, להעלות מעמדו של נפגע העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה ההולכת וגוברת בעת האחרונה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרתו (ראו גם, עניין פסקה 19 גליקסמן, לפסק הדין).
יפים בהקשר דנא דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בת"פ (י-ם) 3034/91 מדינת ישראל נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ, לא פורסם (1996), כפי שצוטטו על-ידי הנשיאה ד' ביניש בעניין גליקסמן, בקובעה בהתייחס להוראת סעיף 77 לחוק העונשין לאמור:
"אין סמכות זו שוללת או מייתרת את התביעה האזרחית העשויה לעמוד לניזוק, אלא עניינה לשלב את קורבן העבירה כגורם בהליך הפלילי מתוך ראיה כי הטבת נזקו - ולו באופן חלקי - היא חוליה חשובה ולעיתים הכרחית בתהליך הענישה הראויה והדגשת נורמות ההתנהגות הראויות. אמצעי זה בא להדגיש כי ההליך הפלילי אינו הליך המוגבל רק ליחסים שבין הנאשם לבין הציבור, אלא יש לו השלכה ישירה גם לגורלו של קורבן העבירה ונזקו של הפרט ניצב גם הוא כשיקול במסגרתו." (ההדגשה אינה במקור).
39. ובענייננו, לצורך בחינת עניינם של ליבת נפגעי העבירה - רוכשי הדירות - בהידרשי לבחינת רכיב הפיצוי שהוסכם עליו בהסדר הטיעון, עמדו לפניי עמדתם התמציתית של כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד באשר לעניינם של רוכשי הדירות ובפרט מ"המקטע השלישי", הדוח שהוגש לתיק בית המשפט לבקשתי ודבריה של גב' נחמיה, הנמנית על רוכשי הדירות מ"המקטע השלישי". אלה הראיות היחידות שעמדו בפניי.
דומה כי אין חולק בדבר החורבן שהמית הנאשם על רוכשי הדירות במעשיו החמורים והקשים, אשר הובילו לקריסת קבוצת חפציבה. הנזק הכלכלי שנגרם לכלל רוכשי הדירות, ובפרט לאלה מ"מהקטע השלישי", הינו קשה ומשמעותי ביותר. המדובר באלפי משפחות, אשר השקיעו מיטב כספם ברכישת דירה למגורים, כספים שחלקם מחסכונות וחלקם מהלוואות, ועתה, בשל מעשיי הנאשם, נותרו כשידיהם ריקות, מבלי שקיבלו הדירה שהיתה מושא חלומותיהם וכאשר חובות באמתחתם. גם מי ש"זכו" לקבל לידיהם בסופו של יום הדירה שרכשו, נאלצו להוסיף ולשלם תשלומים, בהתאם למנגנון שהותווה על-ידי כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד ואושר על-ידי בית משפט שלפירוק. בצדם של הנזקים הכלכליים הקשים שהוסבו לנפגעים רבים כל כך, הלב נכמר לנוכח סבלם הנפשי הרב, עוגמת הנפש, והצער הגדול שהפכו מנת חלקם, מדבר היוודע קריסת חפציבה, המלווים אותם מדי יום ביומו, ואשר יש להניח כי יותירו צלקת בנפשם גם לאחר ובמידה שיקבלו לידיהם הדירות שרכשו. אין בליבי ספק בדבר המשברים האישיים והמשפחתיים אליהם נקלעו רוכשי הדירות והפכו מנת חלקם מאז היוודע דבר הקריסה. לכך יש להוסיף החשש הגדול של רוכשי הדירות - נפגעי העבירות - כי לא יזכו לקבל הדירה שרכשו ממיטב כספם, ואף יוותרו עם חובות בשל הצורך להחזיר הלוואות שנטלו לצורך רכישת הדירה. וכל זאת, בשל התנהלותו הפלילית החמורה של הנאשם, אשר בשמשו הבעלים והמנהל של אשכול חברות חפציבה השונות, בחר לנצח עליהן במשך שנים רבות בהתעלם מההפסדים שהקבוצה החלה לצבור, בחוסר אחריות משווע, ביוהרה, בקור רוח, במרמה ותוך הפרת חובות משפטיות ומוסריות רבות כל כך, ובעיקר, מבלי ליתן הדעת להשלכות הרות האסון של מעשיו על אותם אנשים - רוכשי הדירות - אשר שמו בו מבטחם בעשותם העסקה הכלכלית המשמעותית ביותר בחייהם, ונותרו חסרי כל.
אם כן, חרף נסיבותיהן המיוחדות והקשות כל כך של הפרשה מושא ההליך דנן - כפי שגם התביעה היתה ערה להן בהעדיפה כי הנאשם ישלם פיצוי לרוכשי הדירות תחת חיובו בקנס במסגרת הסדר הטיעון לעניין העונש - דומה כי עניינם של רוכשי הדירות, נפגעי העבירות החמורות שביצע הנאשם, לא נלקח בחשבון בהיקף ובמידה הראויים לו. לטעמי, המדובר בשיקול מהותי וכבד משקל במכלול השיקולים שעל התביעה לבחון במכלול שיקוליה לגיבוש הסדר טיעון וכך גם בית המשפט בהידרשו לאישור הסדר הטיעון.
עוד נזכור, כי הנאשם ביקש בדבריו מספר פעמים סליחה ומחילה מקורבנותיו, רוכשי הדירות, ונשבע כי ימשיך לעשות הכל כדי לסייע לרוכשי הדירות עד יומו האחרון (פרוטוקול דיון מיום 6.10.2008, עמוד 21). כדי שמילים אלה לא ישמעו ריקות מתוכן, לא יתכן כי בתשלום הפיצוי המוצע בהסדר הטיעון יטהר הנאשם עצמו ויראה כמי ששיקם עצמו מהמעשים הנלוזים שעשה. בהקשר דנא, חשוב להדגיש שאחת מהתכליות המונחות בבסיס פסיקת פיצויים לנפגע עבירה הינה היטהרותו של העבריין. סבורני כי הפיצוי שהוצע במסגרת הסדר הטיעון אינו מהווה היטהרות מהעבירות שביצע הנאשם, ככל שפיצוי כספי יכול לבוא תחת הפגיעות הגופניות והנפשיות בנפגעי העבירה.
40. כאמור, סבורני כי גובה הפיצוי שהוסכם בהסדר הטיעון אינו מבטא כראוי את חומרת מעשיו של הנאשם, היקפם העצום, הצורך בהגנה על אינטרס הציבור ובפרט ציבור רוכשי הדירות, הצורך בגינויים של מעשים אלה, בהוקעתם ובהרתעה ממשית מביצועם על-ידי אחרים, והעיקר - את הנזקים שנגרמו לרוכשי הדירות, היקפם ושיעורם. ויוטעם, הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק הינו פיצוי המותאם להליך הפלילי שבמסגרתו הוא ניתן. המדובר בפיצוי שאינו מחייב הוכחת נזק כמו בהליך אזרחי ואשר נפסק בהתאם להתרשמות בית המשפט ולהערכתו, בדרך כלל על-פי נתונים המובאים בפניו שלא על דרך ההוכחה המקובלת בהליך האזרחי (עניין גליקסמן, פסקה 21 לפסק הדין; אסנת אלירם - פיצויים לקורבן העבירה, עמוד 226 ואילך).
41. לאחר ששבתי ועיינתי, בין היתר, בעמדת כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד ובדוח שהוגש על-ידם, ובנותני הדעת גם למכלול השיקולים לעניין עונשו של הנאשם עליהם עמדתי בהרחבה לעיל והיקף הפגיעה בקורבנותיו, נחה דעתי כי יש להעמיד גובה הפיצוי לרוכשי הדירות על סך של 8,000,000 ₪, בשים לב כי מדובר בחריגה מהסדר הטיעון ברכיב זה; שכן הלכה פסוקה היא, כי לאחר שבית המשפט דחה הסדר טיעון, על העונש הנגזר לא לחרוג באופן קיצוני מהעונש שעליו הסכימו הצדדים (עניין פלוני, עמודים 612-613, 620-621; עניין בורשטיין, פסקה 26 לפסק הדין).
אוסיף בהקשר דנא, כי חרף טענת הצדדים בהליך דנן, כי הפיצוי מקורו בכספים של קרובי משפחה של הנאשם וחבריו הואיל והנאשם נותר חסר כל, הרי שלא מצאתי כי יש בה להוות שיקול בקביעת גובה הפיצוי, שכן הלכה פסוקה היא כי סכום הפיצוי אינו קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של הנאשם (ראו, עניין וחידי), או בהיות הנאשם פושט רגל ולמצער מצוי בהליכי פשיטת רגל (ראו, ע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006)).
42. בנסיבות הענין הנני להורות כי הפיצוי בסך של 8,000,000 ₪ ישולם לרוכשי הדירות מ"המקטע השלישי" (הגרעין הקשה), אשר מצבם ביחס לאפשרות לקבל הדירה שרכשו הוא הקשה מכל. כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד יקבעו מנגנון הפיצוי לכל אחת מהמשפחות מסכום הפיצויים הכולל, אשר יובא לאישורו של בית משפט שלפירוק, כב' השופט צבן, תוך 60 יום מהיום.
סוף דבר
43. על יסוד האמור לעיל, החלטתי להשית על הנאשם העונשים כדלקמן:
א. 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת המעצר בה הוא היה נתון, החל מיום 30.8.2007;
ב. 3 שנות מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה מן העבירות בהן הורשע;
ג. פיצוי לרוכשי הדירות בסך של 8,000,000 ₪, על-פי המתווה שנקבע לעיל.
כמו כן, הנני להורות על ביטול רישום הנאשם לצמיתות מפנקס הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, המנוהל לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969.
למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי לגרוע מהזכות העומדת לכל ניזוק לנקוט בהליך אזרחי מתאים נגד הנאשם.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, כ"א בחשוון, תשס"ט (19 בנובמבר 2008), במעמד באי-כוח הצדדים והנאשם.
|
משה רביד, שופט
|