החלטה בבקשה להארכת מעצר לפי חוק ההסגרה

דרגו את המאמר

חוק ההסגרה מאפשר לרשויות המדינה לעצור חשודים בהמשך לבקשה של מדינה חברה, וזאת אף לפני הגשת בקשה ההסגרה הרשמית. מעצר זה פוגע בחירות האדם בצורה קשה שכן האנשים הללו נעצרים למרות שטרם הוגשה בקשת הסגרה מפורטת בעניינם. כפי שנראה להלן, למרות פגיעה זו, בתי המשפט נוטים לא אחת להסכים לבקשות כגון דא.

במקרה זה מדובר היה בבקשה להאריך את מעצרם של 9 חשודים, וזאת משום שהחלו להתנהל כנגדם הליכי הסגרה לארה"ב. החוק שחל על מצב זה הינו חוק ההסגרה שמאפשר מעצר של עד 60 ימים טרם הסגרתו של החשוד לארץ אחרת.

ביום 28.9.2008, החשודים הובאו לבית המשפט לשם דיון בבקשת מעצרם. השופט בחן את הנסיבות העומדות על הפרק וקבע כי "יש יסוד סביר להניח שהחשודים הם בני הסגרה". אי לכך, נקבע כי מעצרם היה דרוש לשם הבטחת בקשת ההסגרה (במידה ותוגש). לאחר 20 יום, החשודים שוב הובאו בפני בית המשפט תוך כדי שהיועץ המשפטי לממשלה ביקש הארכה נוספת של 20 יום.

בהחלטתו השנייה, בית המשפט קבע כי ההסברים של משרד המשפטים בוושינגטון היו "מקובלים עליו", וכי "הוכחו הסיבות שמעכבות את בקשת ההסגרה". בהחלטה זו, בית המשפט ציין כי הוא "מבקש משירות המבחן לבחון לגבי כל חשוד בנפרד את האפשרות לעצור אותו בחלופת מעצר כלשהי" (דהיינו, מעצר בית וכדומה). כעת, בית המשפט נדרש בפעם השלישית לדון בבקשה להאריך את מעצרם של החשודים ב-20 ימים נוספים.

הדיון בבקשת ההארכה השלישית

בית המשפט קבע כי לשם מתן ההחלטה בפעם השלישית, היה עליו התייחס לשתי שאלות עיקריות:

• האם התקיימו נסיבות אשר עיכבו את בקשת ההסגרה? כלומר, האם באמת הייתה הצדקה לכך שהרשויות בארה"ב טרם הגישו את בקשת ההסגרה?
• האם המעצר היה דרוש בכדי להבטיח את ההסגרה אם זו תתבקש, או שאפשר היה להבטיח את ההסגרה בחלופת מעצר כלשהי שתהווה פגיעה פחותה יותר בחירותם של החשודים?

לגבי השאלה הראשונה, היועץ המשפטי הגיש מכתב מהתובע ועוזר התובע במשרד המשפטים האמריקאי. במכתב צוין כי משרד המשפטים האמריקאי, ביחד עם חוקרי FBI, היו בעיצומו של הליך איסוף התצהירים. בגלל מספרם הרב של הקורבנות הקשישים שנפלו קורבן לפעילות ההונאה של החשודים, הודגש במכתב כי "לוקח זמן רב יחסית לאסוף את כל החומר והפרטים הרלוונטיים". בינתיים, הוכנו על ידם שמונה תצהירים שטרם נחתמו.

לעומת זאת, הסנגורים של החשודים בארץ טענו כי לא מתקיימות נסיבות אמיתיות אשר היה בהן כדי לעכב את בקשת ההסגרה. לטענתם, הרשויות בארה"ב קיבלו את זה כמובן מאליו שהן יכולות להגיש את בקשת ההסגרה סמוך ל-60 הימים המותרים לפי חוק ההסגרה, ולכן הן אינן מתאמצות לעשות זאת לפני. בית המשפט קבע כי גם הפעם, היועץ המשפטי לממשלה הצליח להוכיח שהיו נסיבות אשר עיכבו את בקשת ההסגרה.

חשוב להדגיש כי בית המשפט התייחס ל"תחושה שהרשויות בארה"ב היו יכולות לבצע את עבודתן בצורה מהירה יותר". עם זאת, בפועל, בית המשפט ציין כי ייתכן שהייתה זו תחושה ותו לא. אי לכך, בית המשפט הציע ליועץ המשפטי לממשלה לעדכן את הרשויות בארה"ב כי לא נחה דעתו לגבי הזמן הרב שלקח הטיפול בבקשה, ובעתיד הדבר יגרום לקיצור ימי המעצר של החשודים (ודי לחכימא ברמיזה).

לגבי השאלה השנייה, הוצגו בפני בית המשפט תסקירי שירות המבחן לגבי כל אחד מהחשודים בנפרד. התסקירים שהוצגו הם חיוביים למעט אחד החשודים. כמו כן, רוב הצעות חלופת המעצר היו ראויות ורציניות לטענתו של השירות. למרות זאת, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור מי מהחשודים משום שאף אחת מהחלופות שנבחנו איננה מבטיחה באופן ודאי את מניעתם של תנאי השחרור בערובה. בחלופת מעצר, התעורר חשש כי החשודים ינסו להימלט מאימת הדין, בעיקר לאור כך שמדובר בהליכי הסגרה למדינה אחרת.