שנתיים מאסר בגין השתתפות בשוד קשישים

דרגו את המאמר

פעמים רבות אנו שומעים בתקשורת על עסקאות טיעון "מופרכות" ועסקאות בהן הנאשמים יוצאים בעונשים מופחתים למדי. במקרים אלו, חשוב להדגיש כי הפרקליטות לוקחת בחשבון, בין היתר, גם את אוסף הראיות שיש לה. משמע, אין היא יכולה להאשים אדם בעבירה ללא ראיות וכאשר ישנם קשיים ראייתיים, לעיתים עדיף להסתפק בעונש נמוך יותר אבל בהרשעה (מאשר להסתכן בזיכוי הנאשם כאשר הסיכויים לכך גבוהים).

המקרה שתואר על פי כתב האישום שלהלן הינו מקרה קשה של שוד זוג קשישים. בשנת 2008, פרצו לביתם של זוג הקשישים בני השבעים, ארבעה שודדים. השוד היה אלים ובמהלכו בני הזוג נקשרו בחדר ההסקה והוחזקו בחדר זה במשך שעתיים. השודדים כנראה חשבו כי לקשישים יש רכוש רב אבל השוד הסתכם בכמה פריטי תכשיטים, 300 ₪, טלפון נייד ואולר. לאחר סיומו של השוד, הקשישים הושארו בחדר ההסקה והצליחו לצאת ממנו רק דרך החלון.

מעצרו של הנאשם

הנאשם במקרה זה נעצר כשבועיים לאחר השוד, והפרקליטות ייחסה לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. לאחר שחל איחור ניכר בהגשת חוות הדעת מחברות הסלולר כראיה מהותית להוכחת אשמתו של הנאשם, ולאחר עיון בחוות הדעת, הפרקליטות הגיעה למסקנה שיהיה לה קשה מאוד להוכיח את נוכחותו של הנאשם בזירת העבירה.

לכן, נחתם עם הנאשם הסדר טיעון ולפיו הוא יודה כי הגיע לזירת האירוע לאחר שהוא הסתיים, סייע למבצעים לעזוב את המקום וקיבל מידיהם את מכשיר הטלפון הנייד של הקשישים. לאור הודאתו הוא הורשע בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, ובעבירה של כניסה לישראל ושהייה שלא כחוק. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לגבי העונש ולפיה הצדדים יעתרו לעונש של שנתיים מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, וכי המאסר על תנאי שרובץ מעליו בגין כניסה שלא כדין לישראל ירוצה במהלך השנתיים הללו באופן חופף.

הטיעונים לעונש

המאשימה טענה כי ההסדר מאזן בין האינטרסים השונים ומשקף את חומר הראיות בתיק. הודגש כי העדויות של המומחים מחברת הסלולר לא היו חד משמעיות, והפרקליטות בחרה להגיע להסדר הטיעון. בא כוח הנאשם ציין כי בתיק זה היה קושי ראייתי רב וממנו עלה כי לא ניתן לקשור את הנאשם לזירת האירוע.

כמו כן, הוא ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אדם מבוגר בן 47 ואב לשישה ילדים. לנאשם לא היה עבר פלילי משמעותי חוץ מגניבה מרכב שביצע לפני כעשרים שנה וכניסה לישראל שלא כדין משנת 2006. בנוסף, על פי חוק זכויות נפגעי העבירה, המאשימה עדכנה את זוג הקשישים לגבי הסדר הטיעון. אלו מצידם הביעו הסתייגות וביקשו להציג את הסתייגותם בפני בית המשפט, בקשה שאושרה להם. הם סיפרו באמצעות עורך דינם על החוויה הקשה שהייתה להם במהלכו של האירוע.

גזר הדין של בית המשפט

בית המשפט קבע כי הוא יכול להסתמך רק על מה שכתוב בכתב האישום עצמו. על פי עובדות אלו, נראה כי הנאשם לא היה שותף כלל למעשי האלימות, אלא סייע לאחר מעשה. הנאשם קיבל לידיו את אחד מפרטי הרכוש שנגנבו והסיע את החשודים האחרים, ובכך ביצע עבירות אבל לא ניתן להגיד שאלו מעשים חמורים כשלעצמם. הנאשם היה תקופה ממושכת במעצר בשל הכנת חוות הדעת מטעם חברת הסלולר, ולאחר שהיא הוכנה התברר כי אין הרבה ראיות בתיק שנגדו.

בגזר הדין נקבע כי שקלול הנסיבות וכתב האישום הביא אפוא למסקנה שהסדר הטיעון "עלה בקנה אחד עם רמת הענישה הסבירה". בית המשפט הוסיף כי הסתייגותם של המתלוננים ברורה לו אבל לא ניתן להרשיע את הנאשם על סמך מסכת ראיות לא שלמה, ולכן צריך להסתפק בעסקת הטיעון. במקרה זה, הפרקליטות מילאה את חובתה וביצעה איזון אינטרסים ראוי.

לסיכום,

גזר דינו של הנאשם הועמד על שנתיים במאסר בפועל החל מיום מעצרו, 6 חודשי מאסר נוספים בגין הפעלת עונש המאסר על תנאי בשל כניסה לישראל (עונש זה ירוצה במקביל), 12 חודשי מאסר על תנאי כאשר התנאי שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש או אלימות במשך 3 שנים, ועונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.