מאסר בפועל בגין הריגה מתוך נקמת דם בחברה הבדואית

דרגו את המאמר

הקשר שבין "מסורת נקמת דם" לבין גזר דין פלילי

מסורת נקמת הדם בחברה הבדואית היא עתיקת יומין. למרות זאת וכפי שנראה להלן, בתי המשפט בישראל מסרבים לקבלה ונלחמים בתופעה תוך כדי שהם טוענים כי חוקי המדינה גוברים על ה"מסורת". מדובר אפוא בהצהרה אשר הבדואים מצידם אינן מוכנים תמיד לקבל.

שני הנאשמים במקרה זה הודו בכתב האישום המתוקן. הנאשם 1 הורשע בעבירות של סיוע להריגה והחזקת נשק שלא כדין, ואילו הנאשם 2 הורשע בעבירת ההריגה והחזקת נשק שלא כדין. אחיו של נאשם 2 נהרג בדקירת סכין על ידי המנוח. הרקע למעשיו של נאשם 2 היה נקמת דם בגין מות אחיו קודם לכן. הנאשם 1 הינו דודם של הנאשם 2 והמנוח.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 21.1.2006 נדקר אחיו של הנאשם 1 על ידי המנוח בילאל, וזאת במהלך קטטה המונית. אביו של המנוח ניסה להגיע לסולחה בין הצדדים, אבל זו נדחתה על ידי בני משפחתו של הנאשם 2. לכן, הנאשם 2 החל לתכנן את נקמת הדם וגייס גם את הנאשם 1 על מנת שיסייע לו. המנוח הורשע בהריגת אחיו של נאשם 2 ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בלבד.

כתב האישום מתאר כי ביום 9.4.2007 הגיעו הנאשמים לשכונה של בדואים בטייבה והבחינו בג'יפ השייך למנוח. השניים פגשו בקטין נוסף ואז הנאשם 2 שלח את הקטין והנאשם 1 לתצפת על הרכב, וביקש שיודיעו לו מתי המנוח מגיע לרכבו. בשעות הערב של אותו היום, הנאשם 1 העביר דיווח לנאשם 2 כי המנוח יצא לכיוון הרכב, כל זאת כאשר הוא יודע בוודאות שהנאשם 2 מתכוון לרצוח את המנוח. הנאשם 2 התקרב למכוניתו של המנוח וירה מספר יריות דרך החלון הקדמי של הרכב. המנוח נפצע באופן אנוש ומת לאחר זמן קצר. כאמור, הנאשמים הודו בכתב האישום במסגרת עסקת הטיעון, והצדדים נשארו חופשיים לטעון לגבי העונש.

הטיעונים לעונש

המאשימה ציינה כי הרקע לביצוע המעשים הייתה הקטטה ההמונית משנת 1996 בה נהרג אחיו של הנאשם 2 מידי המנוח. התובע ציין כי אין להשוות בין מעשה הדקירה שביצע המנוח באחיו של הנאשם 2, שבוצע כחלק מקטטה המונית, לבין מעשיהם של שני הנאשמים אשר תכננו את מותו של המנוח מראש. יש לציין כי העבירה המקורית בה הואשם נאשם 2 הייתה עבירות הרצח והיא שונתה רק בשל הסדר הטיעון. לכן, התובע ביקש לגזור על הנאשם 2 את העונש המקסימאלי, 20 שנות מאסר בגין הריגה ועוד 5 שנות מאסר בגין החזקת הנשק.

סנגורו של נאשם 1, שהורשע כאמור בסיוע, טען שהתנהלותו של נאשם זה לא תרמה באמת לביצוע העבירה. הקטין הוא זה שתצפת על מכוניתו של המנוח ולכן הוא היה יכול להתקשר לנאשם 2 שביצע את העבירה במקומו של הנאשם 1. כמו כן, טען כי יש להתחשב בעונש הקל שהוטל על המנוח לאחר שזה דקר את בן משפחתו של נאשם 2, ואם יוטל עליו עונש כבד הרי שתהיה בכך פגיעה בתחושת הצדק.

סנגורו של נאשם 2 טען כי אומנם מעשיו של הנאשם חמורים אך הנאשם מבקש להתנצל בפני בני משפחתו של המנוח. כמו כן, בית המשפט צריך להתייחס גם במקרה זה לעונש הקל שקיבל המנוח לאחר שהרג את אחיו של הנאשם במקרה זה.

גזר דינו של בית המשפט

מעשה ההריגה שבוצע היה מתוכנן ונבע מהרצון לנקמת דם. אין ספק כי הנאשם 2 הוא זה שהוביל את ביצוע העבירה, ואילו הנאשם 1 נגרר וכפי שעולה מחוות הדעת שהוגשה, מדובר באדם בעל פיגור קוגניטיבי ואישיות שאינה בשלה. לגבי הנאשם 2, עולה כי מדובר באדם נורמטיבי וחיובי אשר הפך למעשה קורבן למסורת נקמת הדם. למרות זאת, אין לקבל מחויבות זו ולא ניתן להכשיר מעשים מסוג זה.

אין להשוות בין מעשה זה לבין המעשה בגינו הורשע המנוח בעבר. המנוח דקר את אחיו של הנאשם 2 תוך כדי קטטה ואילו במקרה זה, מדובר באירוע מכוון תוך כדי שיתוף פעולה עם אחרים. לסיכום, בית המשפט גוזר על הנאשם 1 שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל ועוד 24 חודשי מאסר על תנאי. לעומת זאת, על הנאשם 2 נגזרו 17 שנות מאסר מתוכן 15 שנים לריצוי בפועל והשאר על תנאי.