ערעור פלילי לאחר הרשעה בעבירת בעילה אסורה בהסכמה

דרגו את המאמר

דחיית ערעור לאחר הרשעה בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה של קטינה בת 14.5

לא אחת, במשפט הנוגע לעבירות מין, עדות המתלוננת עומד כנגד עדותו של הנאשם (זאת מעצם טבען של העבירות). על פי שיטת המשפט הישראלית, ניתן להרשיע נאשמים בעבירות מין על סמך עדות המתלוננת בלבד ללא ראיות נוספות. עם זאת, היות ומדובר בגרסה מול גרסה, עדות המתלוננת תגבר על עדות הנאשם רק מטעמים אשר יירשמו. דהיינו, לא בתור "עניין של מה בכך". להלן דוגמא למקרה בו עדותה של המתלוננת גברה על עדות הנאשם, וזאת נוכח קיומן של ראיות חיצוניות נוספות.

הנאשם במקרה דנן הורשע בבית משפט השלום בחדרה בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום. בגין העבירות הנ"ל, נגזרו על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 25,000 ₪ למתלוננת. ההרשעה התקבלה לאחר ניהול הליך מלא של הוכחות בבית המשפט. הנאשם ערער על החלטתו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי.
פסיקתו של בית משפט השלום

בהכרעת דינו של בית משפט השלום, פורטו האירועים נשוא כתב האישום. הנאשם והמתלוננת הכירו באינטרנט דרך תוכנת ה- ICQ, בזמן שהמערער היה בן 49 והמתלוננת בת 14.5. הנאשם היה מודע לגילה של המתלוננת וכן לכך שהיא סובלת מנטיותיה אובדניות. חרף כך, הנאשם הציע להיפגש עם המתלוננת ואסף אותה לביתו.

במפגש הראשון בין השניים, הנאשם הפשיט את המתלוננת והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ופי הטבעת שלה. במפגש השני, האחרון החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת ופי הטבעת שלה בשתי הזדמנויות שונות. על פי כתב האישום, הנאשם חזר על המעשים גם בפגישתם השלישי מספר פעמים. באותו המפגש, "בני הזוג" רבו והמתלוננת ניסתה להתאבד בביתו של הנאשם. בתגובה, הנאשם העלה אותה לחדרו תוך כדי שהוא בועט בה ומושך בשערות ראשה. למחרת, המתלוננת ביקשה מאמה שתיקח אותה לבדיקה אצל גניקולוג אבל האם התעקשה כי יעשו זאת לאחר הגשת תלונה במשטרה (וכך הן עשו).

בית משפט השלום ציין כי גרסתה של המתלוננת הייתה אמינה בעיניו. נקבע כי תדפיסי השיחות בין הצדדים ברשת האינטרנט שהוצגו בפני בית המשפט הראו ללא ספק על מערכת יחסים בעייתית בו המתלוננת מרבה להשתמש במילות חיבה כלפי הנאשם וזה מכוון את השיחה לנושאים מיניים. גרסה זו קיבלה חיזוק גם מראיות נוספות כגון - יומנה של המתלוננת, העימות המשטרתי שנערך בין השניים, ועדויות אם המתלוננת, הרופא המשפטי והפסיכיאטרית.

הערעור לבית המשפט המחוזי

המערער הגיש עת ערעורו לבית המשפט המחוזי והעלה מספר טענות. ראשית, המערער טען כי אשמתו לא הוכחה מעל לכל ספק סביר. שנית, לטענתו, הרשעתו בעבירה נשוא כתב האישום דרשה רכיב של יחסי מרות אשר לא התקיים במקרה זה. שלישית, נטען כי בית משפט קמא לא קיים את חובת ההנמקה המוטלת עליו כאשר הוא קבע את אשמתו של המערער על סמך עדותה היחידה של המתלוננת.

המשיבה סמכה על קביעותיו של בית משפט השלום. הודגש כי בית משפט קמא התבסס על ראיות מוצדקות ודיונים ארוכים לפני שקבע כי הנאשם ביצע במתלוננת בעילה אסורה ומעשה סדום. המדינה הוסיפה כי מדובר בקביעות שהיו מבוססות על ממצאי מהימנות וערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בסוגיות כגון דא אלא במקרים חריגים בלבד.

ההכרעה בערעור

בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה הידועה לפיה בנושא של קביעות עובדתיות, בית המשפט של הערעור לא יתערב בדרך כלל בשיקול הדעת של הערכאה שמתחתיו (אלא בנסיבות חריגות). כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בניגוד לערכאה הדיונית אשר שולטת בחומר ובקיאה בראיות, ערכאת הערעור נחשפת רק לחומר הכתוב ומתרשמת מהראיות באופן אמצעי. לכן, יש עדיפות לערכאה הדיונית.

גם במקרה זה, עיקר טיעוניו של המערער הופנו כלפי קביעות שבעובדה. המערער לא הצליח להצביע על טעות באופן הערכת המהימנות, ולכן לא היה ניתן להתערב בקביעות העובדתיות. המערער הורשע על פי מספר ראיות שהונחו בפני בית המשפט. בפסק הדין בערעור נקבע כי לא היה מקום לטעון כי ההרשעה הסתמכה על עדות יחידה בלבד (הגם שניתן להרשיע על סמך עדות זו בלבד).

בנוגע לטענה של המערער, כי היה צורך שיתקיימו יחסי מרות לשם הרשעתו, נקבע בפסק הדין כי "נראה שהמערער נפל לכדי טעות". סעיף 346 קובע כי: "הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי מרות.... דינו מאסר חמש שנים". בית המשפט ציין כי מקריאת הסעיף עלה שלשם הרשעה בבעילת קטינה בגילה של המתלוננת, 14.5 שנים, אין צורך ביחסי מרות אלא רק בבעילת קטינה בין הגילאים המדוברים. אין מחלוקת כי בעת ביצוע המעשים המתלוננת הייתה בת 14.5. לסיכום, ערעורו של הנאשם נדחה.