גזר דין שניתן כנגד אדם שהורשע בעבירות של גניבה מחנויות

דרגו את המאמר

השופט החליט להשית על נאשם שהורשע בעבירת גניבה 18 חודשי מאסר, מהם 9 לריצוי בפועל. בהחלטתו, השופט בחן את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא ופסק כי היה מקום להחמיר עם הנאשם. זאת לאור העובדה שהוא היה בעל עבר פלילי מכביד. כמו כן, השופט הטיל ספק באשר רצון הנאשם להיגמל מסמים ודחה את טענתו בדבר היעדר מסוכנות לציבור.

במקרה זה, הנאשם הודה כי ביום ה-15/12/05 גנב יחד עם בנו עשרים וחמש קלטות די.וי.די בשווי 640 ₪ מחנות בקניון. כמו כן, הוא הודה כי באותו יום גנב בסיוע בנו, שתי חבילות סכיני גילוח מחנות נוספת בקניון. בעקבות הודאתו הוא הורשע בעבירת הגניבה ונשמעו הטיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי הנאשם, יליד 1958, צבר לחובתו מספר רב של הרשעות. אלו היו על רקע התמכרותו לסמים. עד הרשעתו השלוש עשרה, בתי המשפט נהגו עם הנאשם באופן מקל ולא גזרו עליו עונשי מאסר ממשיים. אולם, בהרשעה ה-14, הנאשם נידון ל-24 חודשי מאסר בפועל. עונש זה כלל הפעלת מספר עונשי מאסר מותנים שהוטלו עליו בהליכים קודמים. ביום ה-07/12/05 הנאשם נידון ל-12 חודשי מאסר בפועל בתיק פלילי אחר. בתיק זה הושתו על הנאשם גם 12 חודשי מאסר על תנאי בגין העבירות שבהן הורשע, לרבות עבירת הגניבה. התביעה טענה כי המאסר על תנאי שהושת היה בר הפעלה במקרה זה. משכך, היא ביקשה להפעילו ולהשית על הנאשם עונש מאסר מצטבר.

מנגד, הנאשם טען כי עונש המאסר על תנאי לא היה בר הפעלה. כמו כן, לטענתו, הוא עבר במהלך מאסרו האחרון טיפול גמילה מסמים ואף הגיש לראייה מסמך בנושא. סנגורו של הנאשם ביקש להקל עימו בהתחשב בעיקרון אחידות הענישה והעובדה שחלף זמן רב מאז ביצוע העבירה. כמו כן, הודגשו מאמציו של הנאשם לשקם את עצמו ולהיגמל מסמים והטענה בדבר היעדר מסוכנות לציבור.

דיון והכרעה

השופט ציין כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לביצוע העבירה נשוא תיק זה על ידי הנאשם מספר ימים לאחר שהורשע בגין מעשה גניבה אחר. עם זאת, השופט קבע כי בגזר הדין הקודם, לא נקבע כי הוא יחול בתקופת הדחייה. לאור זאת, השופט קבע כי המאסר על תנאי שהושת על הנאשם במסגרת ההליך הפלילי הקודם, לא היה בר הפעלה במקרה זה. בכך למעשה השופט דחה את בקשת התביעה.

לאחר מכן, הודגש כי הנאשם הופנה על ידי בית המשפט לשירות המבחן על מנת לבחון את ניקיונו מסמים. הנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ולא מסר דגימות שתן במועדים שהתבקש. על כן, שירות המבחן נתן חוות דעת שלילית בעניינו של הנאשם. חוות דעת זו עמדה בניגוד לטענות הנאשם עצמו בדבר טיפול בהתמכרות לסמים והיעדר סכנה לציבור. לפיכך, השופט פסק כי טענות הנאשם לא עמדו במבחן המציאות.

לסיכום, השופט דחה את כלל טענותיהם של הסנגור והנאשם וראה את מעשיו של האחרון בחומרה רבה. הוא ציין כי הנאשם לא היסס לבצע עבירת רכוש ימים ספורים לאחר שנידון והורשע בגין עבירות דומות. עברו של הנאשם היה מכביד ביותר והתנהגותו, כפי שנבחנה על ידי שירות המבחן, הטילה צל כבד באשר לכנות מאמציו להיגמל משימוש בסמים. לאור האמור לעיל, השופט החליט לגזור על הנאשם 18 חודשי מאסר, מהם 9 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.