הוצאות משפט אישיות על עורך דין פלילי

דרגו את המאמר

השופט חייב עורך דין, אשר ייצג נאשם בהליך פלילי, בהוצאות אישיות. השופט קבע כי עורך הדין עשה דין לעצמו וגרם לשיבוש קשה של הליכי המשפט, לרבות בזבוז משאבי הציבור וזמן המערכת השיפוטית. משכך, הוא השית עליו את החיוב.

השתלשלות העניינים

ביום ה-9.03.08 עורך הדין של הנאשם שיגר פקס לבית המשפט ובו הודעה מטעם הנאשם. בהודעה תואר מצבו רפואי (של עורך הדין של הנאשם) שהצדיק טיפול. לשם קבלת טיפול זה, עורך הדין נאלץ לטוס לחו"ל על מנת לעבור סדרת בדיקות בידי רופא מומחה שנועדה לקבוע את אופן הטיפול במחלה.

עורך הדין הוסיף שבכוונתו לצאת מהארץ שלושה ימים לאחר קבלת ההודעה בבית המשפט ולחזור כעבור 10 ימים. על כן, הוא ביקש לדחות את קיום הדיונים המשפטיים בתיקים בהם טיפל באותה עת. כמו כן, הוא טען בפני בית המשפט כי ידאג לצרף עורך דין נוסף שיסייע בהגנה באופן שיאפשר לקיים את יתר המשפט באורח רצוף וללא הפרעות נוספות. השופט נענה לבקשתו ואישר את דחיית הדיונים.

עורך הדין יצא לחו"ל, אך במהלך חניית ביניים שהייתה בלונדון הוא הוזעק לשוב לארץ לדיון דחוף בתיק. הוא שב לארץ ודיווח על כך. מספר ימים לאחר הדיון הדחוף, הוא הציג את עורך דין שצורף להגנה. חודש מאוחר יותר, ולמרות עצם קיום עורך דין מחליף, בית המשפט ביטל סדרה של ישיבות בשל יציאתו של עורך הדין הראשי לקבלת טיפול בחו"ל. הבדיקות קוימו ועם שובו של עורך הדין לישראל, הוא הודיע כי הרופא איתר חשד לבעיות רפואיות נוספות שהצריכו קיום הליך רפואי דחוף בבית החולים בחו"ל.

החודשים עברו והדיון בתיק המשיך להתנהל תוך היעדרות מרובה של עורך הדין המחליף וללא המשך עדכון של בית המשפט בנושא מצבו הרפואי של עורך הדין הראשי. לפני יצאת בית המשפט לפגרת הקיץ, השופט הודיע לצדדים כי פסק הדין יינתן בספטמבר. ביום ה-20.08.08 הומצאה לבית המשפט בקשת דחייה נוספת מטעם עורך הדין, לעניין הדיונים שהיו אמורים להתקיים בספטמבר. השופט ביקש לצרף לבקשת הדחייה את המסמכים הרפואיים שמכוחם נדרשה הפרוצדורה הרפואית וכן חוות דעת רפואית.

בתגובה, עורך הדין שלח הסבר בפקס ללשכת השופט. הוא הסביר שעיכב את ביצוע ההליך הרפואי, מאפריל לספטמבר, מפני שלא רצה לפגוע בנאשם. זאת היות והגורם העיקרי שהוביל להארכת מעצרו של הנאשם היה ביטולי ישיבות המשפט בעקבות היעדרות עורך הדין. הלה טען כי בשל כך הוא סיכן את בריאותו ודחה את ביצוע הפרוצדורה הרפואית עד לסיום שנת העבודה של בית המשפט ובמטרה שלא לבטל עוד ישיבות. אולם, לאחר הארכת מעצר נוספת, עורך הדין החליט לצאת ולעבור את הטיפול בחו"ל. יש לציין שבפועל, בקשת הדחייה לבית המשפט נשלחה לאחר יציאתו של עורך הדין מהארץ.

ניסיונות השופט לנהל את ההליך באמצעות עורך הדין הנוסף כשלו. הלה טען כי מעולם לא היה שותף של ממש בצוות ההגנה ולא היה לו מושג בעובדות התיק. הוא ביקש לקבל שחרור פורמאלי מבית המשפט, שפטר אותו מן הייצוג. השופט אף ציין כי הבהיר לנאשם את השלכות המצב. הנאשם טען כי הוא היה מודע לכך שהוא היה הנפגע העיקרי מהמצב שנוצר, אך לא הייתה לו ברירה אחרת.

כתוצאה מהיעדרות עורך הדין, השופט נאלץ לבטל את ישיבות בית המשפט מראשית חודש ספטמבר ועד לסוף אוקטובר. השופט הדגיש כי הביטול גרם לשיבוש מהלכי בית המשפט ולבזבוז זמנו וכספי ציבור. כאשר עורך הדין שב לישראל, הוא התבקש לתת את תגובתו הן לעניין חוסר השיתוף של עורך הדין השני והן למועד יציאתו מהארץ, ומדוע לא עשה זאת בזמן פגרת הקיץ.

תשובתו של עורך הדין לעניין הייתה כי בשל מחויבותו לנאשם, הוא לא היה יכול לצאת לחו"ל לפני שקוים הדיון בשאלת הארכת המעצר ולפני קבלת החלטת בית המשפט בעניין (11.08.08). עורך הדין טען כי לו בית המשפט היה משחרר את הנאשם בתנאים מסוימים, היה צורך לקיים דיון בתנאים והוא חשש לעזוב את מרשו בטרם הוסדרו תנאי שחרורו. באשר לאי צירוף עורך דין נוסף, נטען שעורך הדין הראשי נהג לפעול לבדו ולא בשותפות.

תגובת השופט והחלטה בעניינו של עורך הדין

השופט דחה את הסבריו של עורך הדין ופסק כי הוא עשה לדין לעצמו. השופט הדגיש כי לא הוצג לפניו מסמך רפואי או חוות דעת שהסבירה את שאלת הדחיפות בעניינו של עורך הדין, לרבות קיומה בחו"ל. נטען כי במסגרת נורמת ההתנהגות הראויה שחלה על עורך הדין מול בית המשפט, חלה עליו החובה להעמיד את השופט על רצונו לצאת לחו"ל במועד המתאים. בנוסף, השופט הדגיש שהיה על עורך הדין להבהיר שאי יציאתו מהארץ בתקופת הפגרה נבעה ממחויבותו להופעה בפני בית המשפט בדיון להארכת המעצר.

השופט קבע כי לו עורך הדין היה נוהג כך, היה ניתן להתעקש על מחליף עבורו או על קיום הליך רפואי בישראל, במידה והדבר היה מתאפשר. עם זאת, התנהגות עורך הדין בפועל הובילה לשיבוש חמור של הליכי המשפט ובירורו. השופט קבע כי התנהלותו לא הייתה בגדר התנהגות שניתן היה לעבור עליה על סדר היום ולכן חייב אותו בהוצאות אישיות בסך של 15,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.