בקשה לדחיית דיון בתיק פלילי בשל כמויות גדולות של חומרי חקירה

דרגו את המאמר

כתב האישום במקרה זה התייחס לאירועים שהתרחשו בנובמבר 2003, עת התגלה כי תינוקות רבים שצרכו את תרכובת המזון שיוצרה על ידי חברת רמדיה, סבלו מליקויים בהתפתחות מערכת העצבים בשל מחסור בוויטמין במזון. הפרשה עוררה עניין ציבורי גדול, בין היתר היות ומספר תינוקות מצאו את מותם עקב הפגם בתרכובת המזון. במקרה זה, נערך דיון בין הצדדים באשר להיקף חומר החקירה שנאסף ומועד תחילת הדיונים.

המאשימה טענה כי באשר להודעות הנאשמים בעניין, ההיקף עמד על 3 קלסרים. לטענת המאשימה, כל העדויות בתיק הועברו לידי הסנגורים כשנתיים לפני הדיון נשוא התיק. המאשימה הדגישה כי להגנה הועברו החומרים האיכותיים והמהותיים ביותר.

גרסת הנאשמים לאירועים

מנגד, הנאשמים טענו כי חומר החקירה שלהם הועבר לתביעה באפריל 2006 וכתב אישום נגדם הוגש רק כעבור שנתיים. לטענתם, גם אם היה מדובר בחומר בעל היקף רב הרי שלא הייתה הצדקה לאיחור במסירתו להם על ידי המאשימה, במיוחד כאשר הם פעלו כנדרש. יתרה מזאת, נטען כי חומר החקירה לא היה מסודר, לא קובץ יחד והיה קושי לקרוא ולהבין את האמור.

כמו כן, למרות שהועבר הרבה מאוד חומר, הרי שהוא לא שיקף את מלוא הפרטים שהיו צריך להיות ברשות הנאשמים לשם הגנתם. הנאשמים הדגישו כי מטרתם הייתה לייעל את הדברים ולהבין את התמונה בכללותה. היות והמאשימה לא אפשרה להם זאת, הם פנו לבית המשפט בבקשה להמצאת רשימת החומרים ולדחיית שלב ההוכחות במשפט למועד מאוחר יותר.

הנאשמים הכירו בכך שהתרחשה טרגדיה ושמשפחות רבות נפגעו מהמוצר. עם זאת, הם ביקשו להדגיש כי הילדים והמשפחות לא הוזנחו ולראייה, ניתן להם פיצוי כספי עקב הפגיעה. אולם, לטענתם, התנהגותם לא עלתה לכדי ביצוע עבירה פלילית ומטרתם הייתה להוכיח זאת בפני התביעה.

כתב אישום חלקי

לדידם, כתב האישום לא חשף את הפרשה במלואה מבחינת הסיפור המשפטי. לטענת הנאשמים, שרשרת הנסיבות התפתחה לכדי אירוע טרגי, כאשר הכול התחיל בהחלטה שגויה שהתקבלה על ידי החברה המייצרת ועניינה היה הוצאת מרכיב מסוים מהתרכובת. לאחר הוצאת הרכיב, המוצר נשלח לבדיקה במעבדה גרמנית ושם שכחו לבדוק את מרכיבי הויטמינים הטבעיים. המוצר נשלח לישראל לחברת רמדיה כאשר התלוותה אליו תעודה שבה נאמר כי כמות הויטמינים עמדה בדרישות. לאחר מכן, במעבדה הגרמנית גילו את הטעות והודיעו לחברה המייצרת. אולם, החברה נמנעה מלהתריע בפני חברת רמדיה ישראלית על הטעות.

לטענת הנאשמים, לא הייתה להם אפשרות לעמוד על הבעיה. לטענתם, לא היה ניתן להעמידם לדין בגין עבירת הרשלנות ללא פירוט האירועים שהתרחשו טרם הגעת המוצר לישראל. הנאשמים פנו למפעל הגרמני שבדק את המוצר בעבר וביקשו ממנו מידע אודות המקרה. הם חזרו על כך שמטרתם הייתה לסיים את ההליך מהר ככל האפשר, אך בשל העובדה שחלק משמעותי מחומר החקירה שהושג על ידם היה בגרמנית, הדבר התעכב.

זאת ועוד, חלק מהנאשמים בפרשה היו עובדי ציבור, שהואשמו בכך שלא פיקחו כיאות על המוצר והכנסתו ארצה. גם נאשמים אלו קיבלו חומרי חקירה בהיקף גדול מאוד, זמן קצר לפני קיום הדיון בעניינם. עובדה זו הקשתה עליהם להבין את הטענות נגדם ולנהל קו הגנה מדויק.

תגובת המאשימה

לטענות אלו המאשימה השיבה כי אכן היה מדובר בתיק בעל היקף חומר רב וסוגיות רבות, וכי מי מהנאשמים שפנה למשרדיה, קיבל את רוב רובו של החומר שהיה ברשותה. המאשימה הדגישה כי לא היו ברשותה מסמכים חסויים או חומרים שלא הועברו בכוונה לנאשמים. המאשימה טענה כי אי הסדר במסמכים ובהודעות נבע מצרכי המציאות ולא היה מדובר בעניין מכוון. לבסוף, המאשימה פנתה לנאשמים בבקשה להתריע בפניה על דברים שלא הובנו או לא נמצאו, על מנת שתוכל לסייע להם באיתורם ולהציג את הדברים באופן ברור וחד משמעי.

דיון והכרעה

בסופו של דבר, השופטת החליטה שלא להורות על מיון וסימון חומרי החקירה, אך היא הדגישה כי היה רצוי שתמצא שיטה שתביא לצירוף כל מסמך להודעה הרלוונטית. כמו כן, היא סברה שלמרות שחומר החקירה היה בהיקף רב, לא היה מקום להיעתר לבקשה לדחות את הדיון לגופו של עניין בתיק לתחילת השנה. זאת היות והיה מדובר בפרשה בה לכל אחד מהנאשמים היה אינטרס אישי לזרז את הדיון, לרבות קיומו של אינטרס ציבורי של הנפגעים. כלומר, השופטת לא קיבלה את בקשת הדחייה והחליטה כי בישיבה הבאה הצדדים יגיעו לאחר שהחומר אורגן והובן על ידם.