הרשעת בועז דכי יונה, מנכ``ל חפציבה, במסגרת הסדר טיעון

דרגו את המאמר

השופט הרשיע את בועז יונה, שהיה מנכ"ל ובעלים של חברת הבנייה "חפציבה" בשורת עבירות מרמה לאחר הודאתו באישומים שיוחסו לו. לאחר ההרשעה, הצדדים טענו את טיעוניהם לעניין העונש וביקשו לכבד את הסדר הטיעון שהושג. אז, השופט דחה את קבלת ההחלטה למועד מאוחר יותר.

במקרה דנן, הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון בתיק. הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום במסגרת ההסדר והורשע בעבירות שיוחסו לו. על פי הנטען, הנאשם יזם פרויקטי בנייה שונים ואף הגדיל את מספר הפרויקטים של החברות בבעלותו. במסגרת זו, הוא שלח את ידו לכספים שלא היו אמורים להגיע לאותם פרויקטים והתעלם ממקור הכספים וההרשאה לשימושם. למעשה, הנאשם קיבל את הכספים מרוכשי דירות שנבנו על ידי חברת חפציבה בבעלותו. הכספים ניתנו מתוך הבנה שהם ישמשו למימון הפרויקט שבו נרכשה הדירה. אולם, הנאשם פעל למניעת הגעת הכספים לחשבונות שפוקחו על ידי הבנקים (לשם מניעת שימוש לרעה בכספים והבטחת זכותם של רוכשי הדירות).

יתרה מזאת, הוא הנחה אחרים לנהוג כך. לפי הנחיית הנאשם, עובדי החברות הציגו מצגי שווא לרוכשי הדירות בקשר לאופן הרישום שנדרש לגבי השיקים הבנקאים שנמסרו. למשל, העובדים הנחו את הרוכשים לרשום את השיק אך להימנע מלמלא את השורה "לפקודה", או שביקשו לרשום לזכות חשבון או שם אחר. הנאשם פעל באופן דומה גם בכספי הקופות הציבוריות בהן היה מעורב והעבירן לקופות פרטיות. על מנת להסוות פעולות אלו, הוא הקים מערך רישומים כוזבים וניהל מערכת כפולה של ספרי חשבונאות. בכך, הוא הגדיל את היקף פעילותו לאורך השנים ונטל על עצמו עוד פרויקטים. כתוצאה מכך, מספר הניזוקים גדל וגם היקף הנזק שנגרם.

עם קריסת חברת הבנייה של הנאשם, הוא ברח מהארץ וניסה להבריח נכסים. לאחר זמן מה הנאשם הוסגר לארץ על ידי איטליה. בשלב זה, הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, רישום כוזב במסמכי תאגיד והברחת נכסים. הנאשם הורשע בביצוע עבירות אלו ולאחר מכן נשמעו טיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

המאשימה ביקשה להדגיש את חומרת מעשיו והיקף הנזק שנגרם לגופים שונים ולרוכשי הדירות. שכן, לא היה מדובר במשפחה אחת או שתיים, אלא למעלה מ-4,500 משפחות והיקף הנזק הוערך בעשרות מיליונים של שקלים. כמו כן, הודגש משך הזמן ועיתוי ביצוע העבירות. נטען כי הנאשם פעל באופן שיטתי ומשך כספים לפי שיקול דעתו ורצונו, תוך שהוא ראה בחברות השונות אמצעי למילוי צרכיו הכלכליים. בנוסף, הודגש שהנאשם היה מודע לאי החוקיות שהייתה במעשיו.

לבסוף, המאשימה ביקשה מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון לעניין העונש ולהשית על הנאשם את העונש שהוסכם, היות והוא איזן כראוי בין השיקולים לחומרא ולקולא. למעשה, המאשימה ביקשה להשית על הנאשם 7 שנות מאסר ופיצוי בגין 4 מיליון ₪.

מנגד, הנאשם טען כי מעשיו נבעו מהסתבכות עסקית וכי הוא האמין שיעמוד בהתחייבויותיו כלפי הרוכשים. הוא ראה בכל עסקיו מקשה אחת ללא הפרדה ולכן האמין שיוכל לכסות את החובות השונים. לדידו, קריסת החברה הייתה מיידית והפתיעה גם אותו.
בטיעוניו לעניין העונש, בא כוחו של הנאשם הדגיש את החרטה הכנה אותה הביע מרשו ואת נכונותו להיענש. מהרגע שהנאשם חזר ארצה, הוא שיתף פעולה באופן מלא עם המאשימה והודה בעובדות כתב האישום.

נטען כי הנאשם שילם מחיר על מעשיו עוד טרם החלטת בית המשפט, עקב קריסת עסקו ומשפחתו בעקבות הפרשה והפגיעה בתדמיתו ובכבודו בשל האירועים.

עוד נטען כי הסדר הטיעון גובש עת הנאשם היה כלוא באיטליה, והוא חתם עליו מבלי לבדוק את ראיות המאשימה או סיכוי הצלחתה ולפיכך, היה ראוי לזקוף זאת לזכותו. בא הכוח ביקש להבהיר כי מעשי הנאשם נעשו מתוך מניע לקיים התחייבויות ולא מתוך רצון להתעשר והיה מקום להתחשב בכך.

כמו כן, היו שיקולים אישיים שהיה ראוי לקחת בחשבון: הנאשם היה אדם נורמטיבי, מלח הארץ, ללא עבר פלילי ובעל משפחה למופת שנפגעה קשות. בסופו של דבר, בא הכוח טען כי ההסדר כפי שגובש היווה איזון ראוי בנסיבות העניין ומשכך בית המשפט התבקש לכבדו. אולם לבסוף, לאחר שמיעת מכלול הטיעונים, החלטת בית המשפט נדחתה למועד מאוחר יותר.